מנהל הספורט הגדול בהיסטוריה עוד לא בן 40

האם האדם ששבר קללה בת 84 שנים יוכל להתמודד עם קללה של 103 שנים? ת'יאו אפשטיין, המנג'ר של בוסטון רד סוקס, הצטרף לגל העזיבות מהקבוצה בעקבות כישלונה להגיע לפלייאוף. אפשטיין קיבל את הצעתו של טום ריקטס, הבעלים של שיקגו קאבס, לחמש שנים תמורת כ־20 מיליון דולר, והוא ינסה להביא לסיומה של בצורת האליפויות, בת 103 השנים. אם יצליח במשימה זאת, יהפוך נער הפלא של בוסטון לאחד המנהלים הגדולים ביותר בהיסטוריה, והוא עוד לא בן 40. זאת משום שאפשטיין היה המנהל ששבר ב־2004 את בצורת 84 השנים עם אליפות היסטורית של בוסטון רד סוקס.

רזומה מיסטי

אפשטיין קיבל לידיו את הרד סוקס ב־2003 כדי ליישם בה את תיאוריית המאניבול, שמחפשת כשלי שוק ומאפשרת להצליח בהשקעה נמוכה יחסית. אלא שבבוסטון יש למנהל הקבוצה טריק נוסף: יש לו ארנק מלא, מה שאפשר לו לקנות את דרכו החוצה מטעויות שהוא עצמו עשה.

צריך לזכור גם שאפשטיין הגיע לקבוצה מעולה, וההחתמות שלו היו רק הדובדבן. אבל כאשר תמה בצורת האליפויות בת 84 השנים שחוותה בוסטון, קיבלו החתמות של אפשטיין נפח מיסטי. בסיכום תשע שנים ברד סוקס, אפשטיין חתום על שתי אליפויות, ועל בנייה של מערכת מלאה בכישרון דרך יכולתו המדהימה למצוא כישרון חבוי בדראפט, מה שהפך אותה מאלופה לשושלת: שתי אליפויות ושש הופעות בפלייאוף בתשע שנים. בשנים האלה, בין השאר בזכות החיבה הגדולה של פרשני רשת ESPN לרד סוקס, הפכה בוסטון לקבוצה של אמריקה, על חשבון היאנקיז השנואים. אבל לא רק הטיית התקשורת פעלה כאן: קבוצה מהשליש העליון של העושר בבייסבול מצופה להגיע לפלייאוף ב־53% מהעונות, כך שאין ספק שהרזומה של אפשטיין נראה מצוין.

ג'ון הנרי. התדמית נקייה, והפה? צילום: בלומבג

ניקוי אורוות?

אבל השנה משהו השתבש. בוסטון חוותה את ההתמוטטות הגדולה ביותר בהיסטוריה של הבייסבול - והפסידה ביום האחרון של העונה את מקומה בפלייאוף לטמפה ביי, קבוצה עם תקציב של פחות משליש מזה של הרד סוקס. לפתע, החליטו הבעלים, ג'ון הנרי את טום וורנר, על ניקוי אורוות. המאמן טרי פרנקונה עזב, אפשטיין עזב, ועוד שחקנים ימצאו בקרוב את דרכם החוצה. וכמו תמיד כשהמשטר הנוכחי בבוסטון נפטר ממישהו, התקשורת נסחפת לקמפיין הכפשה. זה קרה בתקופתו של אפשטיין לארבעה אולסטארים שעזבו (פדרו מרטינז, נומאר גרסיאפרה, מאני רמירז וג'וני דיימון), וגם הפעם, התקשורת פתאום מצאה את פרנקונה עסוק בבעיות פנים משפחתיות, והציגה אותו כחסר יכולת להתמודד עם התנהגות חובבנית של שחקנים, מהסוג של נבחרת ישראל בכדורגל, במהלך חודש הקריסה. כעת ייתכן שההתנהגות הזו תקשה על הרד סוקס במציאת מחליפים לאפשטיין ולפרנקונה.

ובכלל, בעיוורון של התקשורת צמאת הדם נשכחה העובדה שניקוי האורוות לא בהכרח התבקש: בוסטון פספסה את הפלייאוף במשחק אחד - תארו לכם שהקבוצה, שהציגה מאזן של 19-19 במשחקים של נקודה אחת, היתה מנצחת רק שניים נוספים מהם. איש לא היה יודע על מה שהתרחש שם, ושום ניקיון פסח לא היה יוצא לדרך. אבל זהו ספורט מקצועני, וספורט מקצועני הוא תמיד עסק אכזרי ומוטה תוצאות.

אוהדי בוסטון רד סוקס. אפשטיין הסיר את הקללה צילום: בלומברג

האתגר הבלתי אפשרי

אפשטיין - שגדל בברוקלין, ניו יורק - למד באוניברסיטת ייל ומיד אחר כך הצטרף לסן דייגו פאדרס כאיש יחסי ציבור בכלל. האינטליגנציה שלו והמומחיות במספרים הובילו אותו לתפקיד מנהל הבייסבול של הקבוצה. כשלארי לוצ'ינו, לשעבר נשיא פאדרס, הפך לנשיא ומנכ"ל הרד סוקס הוא הביא את הילד בן ה־29 איתו לבוסטון, שם התחבר לקבוצה עם אוהדים אינטליגנטיים, בתחילתעידן "המספרים" בבייסבול: שימוש בניתוחים סטטיסטיים לקביעת הרכב הקבוצה.

אפשטיין הצטרף לרד סוקס לאחר שבילי בין, הג'נרל מנג'ר האגדי של אוקלנד אייז שהביא את בשורת המאניבול לבייסבול, סירב להצעה של ג'ון הנרי, הבעלים של הקבוצה. אבל ב־2009, כאשר מגזין "ספורטס אילוסטרייטד" קבע את עשרת הג'נרל מנג'רים הטובים ביותר, אפשטיין היה במקום השלישי בעוד שבין הגיע למקום העשירי.

אפשטיין עכשיו עובר מקבוצה שקרסה לקבוצה שהיא פשוט איומה. הקאבס היא הקבוצה השלישית בעושרה בליגה, אחרי היאנקיז והרד סוקס, הודות לשוק ענק (שיקגו) ולאוהדים מטורפים, שממלאים את היציעים ביותר מ־90% תפוסה על פני 81 משחקי הבית בעונה הנצחית של הבייסבול.

שיקגו גם מעמידה את התקציב השלישי בגודלו בליגה, ובכל זאת היא לא קרובה לפלייאוף. ב־11 השנים האחרונות היא הגיעה רק שלוש פעמים לפלייאוף, אפילו שהיא תמיד בשליש הקבוצות העשירות, ולכן, סטטיסטית, היתה אמורה להגיע שש פעמים לפלייאוף. מבחינת ההשקעה בניצחון (חישוב של תקציב חלקי מספר הניצחונות), הקאבס היו הכי פחות יעילים בליגה בעונה האחרונה, ורוב הסיכויים שימשיכו להיות מאוד לא יעילים גם בשנתיים הקרובות.

האתגר של אפשטיין יהיה להיפטר מהחוזים האיומים שקודמו בתפקיד, ג'ים הנדרי, הותיר לו, ובראשם 18 מיליון דולר לשנה לפיצ'ר חמום המוח קרלוס זמברנו, וסכום דומה לשנה לשחקן הבינוני אלפונסו סוריאנו, וכאן החוזה הוא לשלוש שנים נוספות. האתגר השני יהיה לבנות את מערכת טיפוח הכישרון של הקאבס, שכרגע מייצרת בעיקר כישלונות. מבחינת הצלחה על המגרש אפשטיין יימדד רק מ־2014.

האדם הלא נכון?

אבל אולי אפשטיין איננו האדם הנכון להיפטר מחוזי ענק. אחרי הכל, הוא ידוע בחיבתו לחוזים איומים, בעיקר בשנתיים האחרונות, שבהן ניסה לקנות את דרכו בחזרה לפלייאוף, שבו הקבוצה לא היתה מאז 2009.

כולם זוכרים את 52 מיליון הדולרים שניתנו לדאיסוקה מטצוזקה, פיצ'ר שהוא לכל היותר סביר, אבל רק כשהוא בריא — מה שפשוט לא קורה. אבל בשנתיים האחרונות אפשטיין נתן חוזים גרועים בהרבה: 82 מיליון דולר ל־5 שנים לפיצ'ר ג'ון לאקי, שסיים את אחת העונות הגרועות בהיסטוריה של הבייסבול. וזה עוד נראה סביר ביחס ל־142 מיליון דולר שניתנו לקרל קרופורד, שמיד לאחר חתימתו הציג את העונה הגרועה בקריירה שלו. ההערכות הן שבשיקגו אפשטיין לא יקבל תקציב גדול כמו שהיה לו בבוסטון, וכך כל טעות שלו עשויה להיות קריטית.

אז מה הופך את אפשטיין למועמד האידיאלי? הקללה והלחץ. כאשר 103 שנים המועדון שלך לא זכה באליפות, האוהדים והתקשורת אוהבים להציג כל כישלון ספורטיבי כחלק מקללה מיסטית. זה קרה בבוסטון, וזה קורה בשיקגו. כמו בבוסטון, גם הקאבס משחקים באצטדיון ישן ומלא נוסטלגיה. וגם שם הלחץ לשבור את זה "דווקא השנה" נמצא בכל שנה.

החוזים הגרועים לזמברנו ולסוריאנו הם לא רק עדות לניהול כושל, אלא בעיקר לרצון להביא את השחקן שישבור את הקללה, שיהפוך את הקאבס לאלופים. מחקרים מראים שחוזים טובים למנהלים שווים הרבה יותר מחוזי הענק לשחקנים. וחוזה הענק של אפשטיין מראה שמשפחת ריקטס כיום מאמינה שהשחקן ש"ישנה את זה", שישבור את הקללה, לא צריך בכלל ללבוש מדים.