מותו של הספורט העשיר בעולם?
הקמפיין נגד הפוטבול האלים והמסוכן תופס תאוצה, ויותר ויותר הורים מסרבים לשלוח את הילדים שלהם למגרש. האם גורלו של הפוטבול זהה לזה של נהיגה ללא חגורת בטיחות?
אם היה הקולוסאום הרומאי מארח קרבות גלדיאטורים עד למוות בשידור חי, האם היה זה הספורט הנצפה בעולם? ובכן, במובנים רבים זה כבר קורה: בפוטבול האמריקאי. יותר ויותר מחקרים מראים שהנזק ארוך הטווח ממשחק פוטבול מוביל להידרדרות קריטית ביכולות הקוגניטיביות, לפגיעה בזיכרון, להתקפי דיכאון ועוד.
יותר ויותר שחקנים לשעבר מתאבדים מכיוון שהם לא יכולים לשאת עוד את הכאבים ואת אורח החיים העלוב. וכל זה מבלי לומר דבר על פציעות שונות שמתרחשות בזמן המשחק כגון פגיעות צוואר, איברים שבורים ואצבעות מעוכות.
הקמפיין נגד הפוטבול בארצות הברית תופס תאוצה, ומי ששם אותו על המפה היה הסוציולוג שהפך לסופר רבי־המכר על מחשבה מקורית - מלקולם גלאדוול. במאמר שכתב ב"ניו יורקר" באוקטובר 2009, הציף גלאדוול אל המיינסטרים את הסכנות האיומות לכל מי שמשחק את המשחק שנקרא פוטבול אמריקאי. מה שמדהים הוא שהפגיעה איננה מתרחשת רק בליגות המקצועניות או בקולג', אלא גם במשחקים בבתי הספר התיכוניים ואף בגיל צעיר יותר, שם הפיקוח נמוך בהרבה. הגוף האנושי פשוט לא מהונדס להיות מוטח שוב ושוב כנגד הקרקע או כנגד בריות אחרות. כיום הורים רבים בכל רחבי אמריקה מתחילים לאסור על ילדיהם להתקרב למשחק הגלדיאטורים המודרני. גם בארץ, שבה הפיקוח על הספורט הזה לא ממוסד על עשורים של משחק, והציוד שמגן על השחקנים - שיעילותו כפי שעולה מהתוצאות איננה מהגבוהות - איננו זמין כמו בארה"ב, שווה להורים לשקול את האיסור.
ליהמן ברדרס. גם הוא נפל אז למה הפוטבול לא? צילום: בלומברג
גדול מכדי ליפול?
ועכשיו לחבל ההצלה הגדול ביותר של הענף - הצד העסקי: הכסף שהוא מייצר והפופולריות שלו על המסך. השאלה כרגע נראית רחוקה מהמציאות: האם אפשר בכלל לדמיין עולם ללא הספורט הרווחי ביותר, בעל הרייטינג הגבוה ביותר, ובעל הספקטאקל - הסופרבול - הנצפה ביותר? האם אפשר לדמיין את כל אלו דווקא בעולם שבו הרייטינג בירידה מתמדת, ושהביקוש בו לפוטבול (ולכל שידורי הלייב כמו ספורט וריאליטי) מצד הגופים המשלמים רק עולה?
התשובה הקצרה היא כן. ב־Grantland, בלוג הספורט המצוין שרשת ESPN, הגוף החזק ביותר בעולם הספורט, בנתה עבור הטאלנט שלה ביל סימונס, כתבו הכלכלנים טיילר קואן וקווין גריר כמה תשובות מוחצות למי שחושב שפוטבול הוא "גדול מכדי ליפול". הם בחנו את רשימת ה־S&P 500 ב־1983: לא פחות מ־40% מהחברות שהיו אז בעלות השווי הגדול ביותר בארה"ב כבר לא קיימות.
ועכשיו, אם חברות בעלות שווי שוק גדול הרבה יותר מזה של הפוטבול נעלמו, למה לא הפוטבול עצמו? גם מבחינת השפעה על היומיום, דרך התקשורת, יש תקדימים לנפילות ענק. נאפסטר - חלוץ שיתופי הורדות המוזיקה - כבר לא כאן. התביעות הרגו אותו. וגם בספורט יש תקדימים - הספורט איננו חסין בפני השינויים בעולם. בתחילת המאה ה־20 שלושת ענפי הספורט המובילים בארה"ב היו בייסבול, אגרוף ומירוצי סוסים. מתוך אלה, רק הבייסבול עדיין נמצא במקום טוב, אבל הוא רחוק שנות אור מהדומיננטיות שהיתה לו פעם.
כדורגל אמריקאי. הופך ליותר פופולארי ברמת השטח צילום: איי אף פי
צריך רק פסיקה תקדימית
קואן את גריר מעלים שתי אפשרויות שהן לדעתם בעלות הסבירות הגבוהה ביותר למותו של הפוטבול: תביעות משפטיות והכרה של הממסד המדעי בקשר שבין פוטבול לבין פגיעה במוח (או במונח הרפואי, CTE). מבחינה משפטית, הטיעון הזה יהיה זמין יותר: יותר מ־90 אלף זעזועי מוח מתרחשים במשחקי פוטבול בקרב בני 10–18 מדי שנה.
לפני שבועיים 11 שחקני NFL לשעבר הצטרפו לגל התביעות נגד הליגה, הפעם בתביעה בניו אורלינס. הם תובעים את הליגה ואת יצרנית הקסדות רידל על כך שלא הגנו עליהם מזעזועי המוח. תביעות עתידיות גם עשויות לכלול הסתרת מידע מהשחקנים לגבי הפגיעות בידי הרופאים של הליגה, וזאת כדי לדרבן אותם לשחק. איפשהו ומתישהו, בקרוב, הסכר ייפרץ. שופט או חבר מושבעים ייתן את הפסיקה התקדימית, וחברות הביטוח יירתעו מלבטח משחקי פוטבול. ואז ההורים יתחילו לחשוש עוד יותר ולדבר בקול רם יותר נגד הענף, ומכאן מתחיל אפקט הדומינו שהורג התנהגויות מוטות סיכון. זה מה שקרה עם עישון ועם נהיגה ללא חגורות הבטיחות ברכב, שתי התנהלויות מסוכנות שהיו נפוצות פעם וכיום הרבה פחות.
ומשם הדרך לייבוש מאגר הכישרון של הפוטבול קצרה. פוטבול יהפוך, עוד יותר מהיום, לספורט של מיעוטים עניים בלבד, מה שיוביל לכך שמפרסמים יימנעו מלהתקשר עם הקהלים האלו, ואולי אפילו להבין שהקישור המתגבר עם מוות או עם פגיעות מוח רע למכירות. ומשם הדרך אל הארכיון ההיסטורי היא מיידית.
הקשר שהמדע צריך להוכיח - שפוטבול מוביל לפגיעה טראומטית במוח - ייאלץ להיתקל בלובי חזק ובאנשים שבוחרים להאמין במדע רק כאשר הוא משרת את האינטרס שלהם, כלומר רפובליקנים. אם הם ימשיכו בקו האנטי־מדעי הנוכחי הם עוד יגידו שהקשר הזה, אם יוכח, הוא "רק תיאוריה אחת". במילים אחרות, במסלול המדעי יש כרגע יותר מדי משתנים. אבל אל תטעו: זה רק עניין של זמן.
.
אגרסיביות < מוח
בסופו של דבר אנחנו חוזרים לניסיון. כל מי ששיחק את המשחק הזה בכל אופן שהוא כבר יודע - כי הוא חווה זאת על בשרו - שהאלימות היא חלק אינהרנטי ממנו, ובדרך כלל גם החלק שהמאמנים מטיפים לו יותר מכל: "היו אגרסיביים!", "אל תשחקו כמו בחורות!", ועוד שלל תופיני האימון המוטיבציוני. גם מי שהיקרים ללבו משחקים יודע: הורה שהילד שלו חזר ממשחק עם כאב ראש בסדר גודל של מיגרנה ועם מבט מזוגג וכואב בעיניים, יודע עמוק בפנים שמשהו כאן לא בסדר. קשיחות ונחישות עשויות להיות ערכים חשובים בחיים, אבל שלמות המוח ותפקודו חשובים יותר.
גם העובדה שפוטבול היא תעשייה של כ־10 מיליארד דולר איננה מחסנת את הענף מפני מוות. ה־NFL היא אמנם הליגה העשירה בעולם, אך גם 10 מיליארד הם טיפה מתוך כלכלת ארה"ב, כלכלה של 15,300 מיליארד דולר. אגב, לפני נפילתו, ליהמן ברדרס גלגל מחזור כפול מ־NFL. ההשפעה המהותית יותר תהיה על כמה ערים שחיות על הענף, כמו גרין ביי, אבל לא הרבה יותר מכך. והיכן שיש ואקום, הוא יתמלא במשהו אחר. אולי בכדורגל, שצובר פופולריות רבה בגילים הצעירים. ואולי בקרבות גלדיאטורים מהקולוסאום ברומא.
