טייגר וודס יצא ממלכודת החול?

בתוך המשפחה ההולכת ומתרחבת של ענפי הספורט המקצועניים קיימים כמה ענפים שבארוחת החג יעדיפו לשבת בשולחן משל עצמם -פורמולה 1 וגולף הם שניים מהם. אלה ענפי ספורט שמצד אחד נתקלים באפליה מכיוונם של הדיוטות הטוענים שהם "לא ספורט" כיוון שהפעילות הגופנית שמשקיע הספורטאי היא או נחבאת אל הכלים ו/או מסוגלת להתבצע בהצלחה על ידי פנסיונרים (גם אם הדובר לעולם לא יהיה מסוגל לחקות אותה). מצד שני, הענפים האלה כל כך שוחים בכסף, שזה ממש לא מזיז להם מה אאוטסיידרים חסרי הבנה חושבים.

אבל השנה יש לשועי העולם, חברות הענק, הדוגמניות ונהגי המירוץ של הפורמולה 1 ולמותגי היוקרה, בעלי המסלולים, חברי המועדון ויתר הגברים האמידים של הגולף עוד נושא שיחה משותף סביב שולחן החג - התזמון.

רורי מקלרוי. הגולף ניצל מהמפולת הכלכלית בגלל התזמון של נפילת טייגר וודס צילום: איי אף פי

כוכבים טובים לעסקים

ב־2008 פרץ המשבר הכלכלי העולמי, וכולם - מאנשים פרטיים ועד קונצרנים אדירים - הידקו חגורות. המשמעות מבחינת ענפים כמו פורמולה 1 וגולף היתה מיידית. וזה מאחר שתמיכה בקבוצת פורמולה 1 היא עבור חברת רכב כמו עיסוק בגולף עבור שחקן חובב - כלומר הוצאה כספית לא מבוטלת, שאפשר וצריך לקצץ בזמנים קשים.

בפורמולה 1 הקיצוץ בשומנים העודפים התבטא בכך שענקיות רכב כמו ב.מ.וו, טויוטה והונדה נטשו את הסבב בשנות המשבר, ושענקית נוספת, רנו, נשארה בתחום בתור ספקית מנועים בלבד. ראשי הענף לא נבהלו, והספיקו לשנות בזמן כמה חוקים כדי להוציא את המיטב מהתקופה הקשה. זה לא היה עוזר להם לצלוח אותה בצורה שבה עשו זאת אלמלא התזמון סידר להם הזרמה חדשה של כישרונות מרתקים בראשות שני כוכבי־העל של הענף כיום: לואיס המילטון, שהיה רוקי ב־2007 וב־2008 הפך לאלוף השחור הראשון בתולדות הענף, וסבסטיאן פטל הגרמני, שאת העונה המלאה הראשונה שלו רשם ב־2008, ואחריה זכה בשתי אליפויות רצופות. השניים הם הפרצופים הכי מוכרים של הענף כיום, ימים שבהם הפורמולה 1 מציגה התאוששות כלכלית.

אבל עם כל הכבוד להמילטון ולפטל, החשיבות של טייגר וודס לענף הגולף היא ללא אח ורע בכל תולדות הספורט. טייגר יותר חשוב לגולף מאשר מייקל ג'ורדן היה חשוב ל־NBA ויותר מאשר המשיח של ההוקי -וויין גרצקי, מביא בשורת הקרח לדרום ארצות הברית - היה קריטי ל־NHL.

טייגר וודס. ב־1996, שנה לפני תואר המייג'ור הראשון שוודס זכה בו, רק תשעה שחקני גולף הרוויחו יותר ממיליון דולר בשנה מפרסים וסך הזכיות של כל המאייה הראשונה עמד על 53.27 מיליון דולר. ב־2011, שנתיים אחרי המייג'ור ה־14 (והאחרון, בינתיים) של וודס, מספר המיליונרים הוכפל פי עשרה - וזינק ל־89, וסך הפרסים של המאייה הראשונה צמח ל־209.398 מיליון דולר צילום: אם סי טי

זה הכל וודס

ב־1996, כשהיה בן 21, צבר וודס קצת יותר מ־790 אלף דולר מתחרויות, מקום 24 בטבלת המרוויחים בגולף באותה שנה. ב־2011, כשהוא עדיין מנסה להתאושש מטראומת פרשת המין שעמד במרכזה, הכניס 660 אלף דולר מפרסים, אלא שהפעם הוא אפילו לא נכנס למאה הראשונים בטבלת המרוויחים.

ב־1996, שנה לפני תואר המייג'ור הראשון שוודס זכה בו, רק תשעה שחקני גולף הרוויחו יותר ממיליון דולר בשנה מפרסים וסך הזכיות של כל המאייה הראשונה עמד על 53.27 מיליון דולר. ב־2011, שנתיים אחרי המייג'ור ה־14 (והאחרון, בינתיים) של וודס, מספר המיליונרים הוכפל פי עשרה - וזינק ל־89, וסך הפרסים של המאייה הראשונה צמח ל־209.398 מיליון דולר. פי ארבעה. ונראה שוודס היה האחראי הבלעדי לכך.

הצמיחה המטורפת הזו התבטאה גם בכמות שחקני הגולף החובבים בארה"ב, שעלתה כל הזמן הודות לכוח המשיכה של טייגר, האייקון האפרו־אמריקאי הראשון בתולדות הענף, עד שהגיעה לשיא של 30 מיליון באמצע העשור הקודם. הרייטינג לא הפסיק להאמיר עם הכניסה לשווקים חדשים, מחירי הכרטיסים עלו - וכל זה אפשר למארגנים להרים יותר ויותר תחרויות, ולשלם יותר ויותר לזוכים. ב־2007 וודס עצמו הפך לספורטאי הראשון שחוצה את הרף של מיליארד דולר בהכנסות (כולל פרסום וחסויות). ובאותה שנה האמריקאים קבעו שיא חדש בהוצאה על הלבשה, הנעלה וציוד של גולף עם 2.91 מיליארד דולר.

עכשיו, דמיינו שפחות או יותר בנקודת הזמן הזו, שבה המשחק בשיא מכל בחינה שהיא, טייגר וודס נפצע, מפסיק לשחק, מסתבך בפרשיית מין - אולי הסקנדל הכי מביך של מפורסם אי פעם - משפחתו מתפרקת, הוא מאבד שלל חוזי פרסום, ואז מנסה לחזור למשחק, נכשל, מפטר את כל מי שסביבו, הוא מוצף בשלל פרסומים מביכים, והוא פשוט לא מצליח לחזור ולנצח על מסלול הגולף - הדבר שהפך אותו לספורטאי הכי גדול בארה"ב מאז ג'ורדן.

ההשפעה על ענף הגולף ברורה ומיידית: פחות אנשים עוקבים אחרי המשחק, פחות חובבנים רוכשים ציוד ומשלמים דמי מנוי בקאנטרי קלאבים, ומשחקים פחות, וצופים פחות בטלוויזיה. זה רק עניין של זמן עד שהצמצום בהכנסות יביא לצמצום בפרסים, וכל מי שסביב המשחק מפסיד.

ובכן, כל זה כמובן קרה. הכל התפוצץ בנובמבר 2009, וגם אם טייגר ניצח לאחרונה טורניר ראשון מאז שזה קרה, הרי שהוא עדיין רחוק מלשוב למקום הראשון בדירוג העולמי. וכל המספרים סביב הגולף צנחו, בראשם מספר שחקני הגולף, שעמד ב־2011 על 26 מיליון, ירידה של 13.3% בהשוואה לשנות השיא בסביבות 2006.

מזל גדול?

עכשיו דמיינו שהטירוף הזה מתרחש בין 2005 ל־2008. דמיינו את ענף הגולף חוטף את המכה הזו רגע לפני המשבר הכלכלי העולמי, ונופל לתוך ההאטה העולמית כשהוא גם ככה צולע. האם הספורט היה מסוגל להתאושש מרצף של שש או שבע שנים רעות? האם הפוטנציאל הכלכלי שבהתאוששות מפרשת וודס היה נבלע ומתבזבז בתוך משבר חדש?

למזלם של כל מי שקשורים בענף, הם לא צריכים לענות על השאלה הזו. כי בתזמון מושלם, כל הדברים הרעים האלה קרו לטייגר בדיוק באותם ימים שבהם הענף גם ככה סבל מההאטה הכלכלית. קשה כמובן להחליט אילו מהתקלות השפיעה יותר על ההאטה בעסקי הגולף, אבל זה לא משנה. מה שמשנה זה שהיום - כשהציבור בארה"ב חוזר לבזבז, וכשבמקביל וודס חוזר לנצח - אי אפשר לחשוב על שילוב טוב יותר כדי להצעיד חזרה את הגולף למספרים של לפני המשבר הכפול.

"טייגר ניצח לראשונה לפני שבועיים, והגולף מרגיש אחרת לגמרי כשהוא מעורב", אמר לפני כמה ימים כתב הבית של ESPN, ביל סימונס, בשיחה עם ניק ווטני, משחקני הגולף הטובים בעולם, "הוא מביא חובבי ספורט אל הענף". "אנחנו מרגישים את זה בצורה בולטת", חיזק ווטני את דבריו. "כשהוא מתחרה בטורניר שאיננו מייג'ור, זה מרגיש כאילו כמות הקהל מוכפלת. זה נהדר כשהוא חוזר, ואנחנו כשחקנים יודעים את זה". גם מנהלי הבנק של השחקנים יודעים את זה.

וכך גם כל מי שקשור בענף. השנה מספר משחקי הגולף ששוחקו במסלולים ברחבי ארה"ב עלה בהשוואה לשנה הקודמת, לראשונה מאז 2008, והעסק, שלפי בלומברג מגלגל 25 מיליארד דולר בשנה, חזר לצמוח.

"הספורט זוכה להרבה יותר תשומת לב השנה", ממשיך טום סטיין, מייסד גולף דייטא־טק, המספקת נתוני מכירות של תעשיית הגולף, וסינדי דיוויס, נשיאת מחלקת הגולף בנייקי, הספונסרית הבכירה של וודס, יודעת מה זה אומר. זה אומר ש"זו כנראה תהיה השנה הכי חזקה שלנו מאז המשבר הכלכלי". מה הסיכוי שהאווירה סביב הענף היתה כל כך חיובית היום, ב־2012, אילו חייו הפרטיים של וודס היו נחשפים בנובמבר 2004, ולא נובמבר 2009? לא גבוה. אבל הודות לאדון תזמון, זו בסך הכל עוד ספקולציה לדון בה סביב שולחן החג.