אלימות היא שפה
רוצים לשנות משהו באמת בכדורגל הישראלי? תלמדו אותו איך לדבר בשפה אחרת מלבד אלימות. זה הרבה עבודה – אבל זה אפשרי. תראו מה נעשה במדינת הכדורגל
18:0923.04.12
אלימות היא שפה, היא דרך תקשורת בין גופים, בין אנשים, בין קרובים ובין זרים. יש אנשים שדוברים את השפה ויש כאלה שלא. יש כאלה שאין במילון שלהם ראסיה, בעיטה בפנים של אדם שוכב, סטופקס לבטן, צרחות לתוך מיקרופון. אלו אנשים שלא דוברים אלימות.
בשביל אנשים שלא דוברים
אז מה אנחנו עושים כשאנחנו לא מבינים את השפה?
יש בפנינו שלוש אופציות.
הראשונה. לומדים אותה בשביל להשתלב. כלומר, לומדים ללכת מכות, לקלקל, לאיים, לשים קרח על המכות בסוף היום.
האופציה השנייה היא לזנוח. לעזוב את האנשים האלה שמדברים בשפה שאנחנו לא מבינים. יש מאות אלפי אוהדי כדורגל בישראל שזנחו את הכדורגל המקומי בגלל שהם לא מבינים את השפה. והם מצאו את המקום שלהם. ישראלים אימצו זהות קטלאנית, חוגגים הצלחות של קבוצות אנגליות או אפילו מעודדים נבחרת זרה.
האופציה השלישית היא לחנך. להגיע לאלו שדוברים את השפה שאנחנו לא מכירים וללמד אותם את שפתנו. זו האופציה האמיצה. האופציה היחידה שנותרה למי שאוהב את הכדורגל הישראלי ולא מוכן לוותר עליו. זה אומר להגיע לאנשים שאין להם מושג איך לא לדבר באלימות ולחנך אותם, להדריך אותם איך להגיב בשפה שהם לא מבינים. שפה לא אלימה.
וכאן, אני רוצה להדגיש את העבודה החינוכית של מדינת הכדורגל.
במדינת הכדורגל שיחקו ב-10 שנות פעילותה מעל ל-3,300 טורנירים, בהן שוחקו למעלה מ-33,000 משחקי כדורגל חובבנים. מעולם לא היה צורך במשטרה, לא בבית דין, לא בוועדות משמעת, לא בעמי פזטל, לא בתת ניצב כזה או אחר ואפילו לא בחקיקה פופוליסטית.
איך עושים זאת? חינוך. מגדירים מה היא השפה המדוברת, מה הם גבולות הגזרה, מה מותר ומה אסור. נשמע פשוט? זה אכן פשוט.
כמו בכל תהליך חינוכי, בכל הגדרת מסגרת, אחד הדברים החשובים ביותר הוא הבהירות. ברגע שהדברים ברורים קל מאוד למצוא מה בפנים ומה בחוץ. מי דובר את השפה ויכול להמשיך במסגרת. ומי לא.
בדיוק כפי שכל ילד צריך לדעת מי הוריו ומה הם מצפים ממנו, מה מותר לו ומה אסור לו – כך כל אוהד , אוהד כדורגל, כל עסקן, כל מאמן, כל בעלים, כל איש תקשורת צריך לדעת מה מותר ומה אסור.
לפני 10 שנים התחלנו בפרויקט "מדינת הכדורגל", הצוות המנהל היה מגיע שבוע אחר שבוע לטורנירים ומסביר לעשרות שחקני כדורגל חובבים איך מוותרים לאנשים זרים ועדיין להרגיש מרוצים. במשך כשנתיים היינו מתווכחים עם השחקנים החדשים וטוענים בתוקף כי אין צורך בשופטים וזה כי השופטים לא יעזרו להם להימנע מכעס, מאלימות, משפה לא יפה.
לאחר שנתיים הם הבינו שהמשחק הוא שלהם ובשבילם ושהשפה היא כדורגל.
המנגנון היה פשוט, מי שרוצה משחק לפי החוקים ומי שלא רוצה או לא יכול, מוזמן לשחק במקום אחר. בכל שנות פעילותנו היו 2-3 אירועים חריגים, שגררו אלימות. אלו 2-3 אירועים מתוך 3,300 ערבי כדורגל. יש לציין שכל מי שהיה מעורב באירוע, כבר לא משחק אצלנו.
האהבה לכדור והרצון לשחק יחד עם הצורך להיות שותפים לשפה של כדורגל אחר.
וכך, אחרי 10 שנים אנו (המייסדים) כבר לא הולכים לטורנירים שנערכים בכל יום ב-3-4 מגרשים בישראל - החינוך עושה את שלו. 1,100 הקבוצות ו- 15,000 השחקנים למדו את השפה. הם למדו לכבד ולפתור סכסוכים בעצמם.
בחודש הבא נארגן את "טורניר האוהדים" ה-4 במספר. טורניר שיזמנו בעבור ההתאחדות לכדורגל על מנת להראות לכולם כי ניתן לשחק כדורגל יפה בישראל. 16 קבוצות אוהדים של ליגת העל יפגשו ליום של כדורגל הוגן. אוהדי בית"ר עם סכנין, הפועל עם מכבי, זאב עם כבש.
כולם ישחקו כדורגל הוגן, בלי שופטים, בלי פרסים, בלי אלימות. השפה היחידה שידברו היא כדורגל.
הכותב הוא מנכ"ל מדינת הכדורגל
