חכמים על קטנים

הדרך של צ'רלטון להתמודד עם מה שהיא רואה כהפרה של זכויותיה היא הגשת תביעות. בימים אלה מגישה החברה תביעות - כל אחת בגובה 85 אלף שקל - נגד בתי קפה ובעלים של עסקים קטנים שבטלוויזיות שלהם שודרו משחקי ספורט, בטענה להפרת זכויות יוצרים. הניסיון מלמד שהתביעות הללו מספקות לה ערוץ הכנסות נאה. כך למשל, תביעות שהגישה החברה אחרי היורו הקודם, רובן בגובה 60 אלף שקל, הסתיימו ברובן בפשרות מהירות בסכומים של כ־11 אלף שקל כל אחת.

צופים במשחק. הדרך של צ'רלטון להתמודד עם מה שהיא רואה כהפרה של זכויותיה היא הגשת תביעות. בימים אלה מגישה החברה תביעות - כל אחת בגובה 85 אלף שקל - נגד בתי קפה ובעלים של עסקים קטנים שבטלוויזיות שלהם שודרו משחקי ספורט, בטענה להפרת זכויות יוצרים. הניסיון מלמד שהתביעות הללו מספקות לה ערוץ הכנסות נאה צילום: עמית שעל

הקשישה מהמזנון

רוב בעלי העסקים מעדיפים לשלם ולחסוך מעצמם מאבק משפטי יקר, שסיכון כלכלי בצדו. אבל שרה טואף בת ה־80 ובניה עקשנים יותר. הם היחידים כמעט שמעזים לנהל מאבק נגד צ'רלטון. בזכות מאבקם נחשפים דפוסי הפעולה של החברה - שהם לגיטימיים לחלוטין מבחינה משפטית, אבל גם כוחניים ופוגעים בעסקים קטנים.

בחודשים אוקטובר 2010 ובינואר 2011 הגישה החברה כמה תביעות בגין הפרת זכויות היוצרים שלה על משחקי היורו של 2008. התביעה נגד טואף ובניה אורי ורוני, בעלי "שווארמה ויצמן רמת השרון" ברחוב סוקולוב בעיר, הוגשה בטענה שהדוכן שידר את משחקי היורו 2008 מבלי לקבל היתר.

בפברואר 2011 הוגש כתב ההגנה. "מדובר בתביעה שמטרתה לסחוט כספים מהנתבעים, שמתפרנסים בכבוד מהפעלת דוכן פלאפל ושווארמה", נכתב בו. "אמנם בעסק מוצב מכשיר טלוויזיה המותקן בגובה של 3 מטרים, אך בשל המבנה הפיזי שלו רק מספר מצומצם של לקוחות יכולים לצפות". לטענת הנתבעים, אף אחד כמעט לא מגיע אליהם כדי לראות את המשחקים. בכתב ההגנה הם ציינו גם כי 19 מתוך 31 המשחקים שודרו בערוץ 10, הפתוח לציבור.

"אני מרגיש כשליח הציבור, שמבקש להוקיע את דרך ההתנהלות של 'הילוך אימים' על עסקים קטנים ללא כל בסיס", כתב רוני טואף בתצהיר לבית המשפט. לטענתו, המשחקים אף פוגעים בעסקיו. "מניסיוני, ישנה ירידה של 50% במספר הלקוחות בדוכנים למזון מהיר בזמן אירועי ספורט. שידורי ספורט אינם מושכים לקוחות המגיעים לדוכן שלנו". הניסיונות של צ'רלטון להגיע לפשרה עלו בתוהו בשל עקשנותה של משפחת טואף, והעדויות במשפט אמורות להתחיל ב־11 ביולי הקרוב.

מתכוננים למשחקי היורו. אני מרגיש כשליח הציבור, שמבקש להוקיע את דרך ההתנהלות של 'הילוך אימים' על עסקים קטנים ללא כל בסיס", כתב רוני טואף בתצהיר לבית המשפט צילום: איי אף פי

חוקרים פרטיים

המסמכים בתיק מלמדים על הדרך שבה תביעות כאלה מתנהלות. הצעד הראשון של צ'רלטון הוא לשלוח חוקרים פרטיים לרחבי הארץ. החוקרת, במקרה של טואף, היתה מיה בורוביץ מטעם משרד החקירות אן.איי.אס בטחון.

"התבקשתי לחפש ולאתר בתי עסק ברמת השרון שמקרינים שידורים פומביים ישירים של יורו 2008", נכתב בתצהירה. "ב־16 ביוני 2008 ביקרתי בשווארמה ויצמן ברמת השרון. בית העסק הקרין ללקוחותיו על גבי מסך פלזמה את המשחק בין פולין לקרואטיה, אשר שודר בערוץ ספורט 1. להערכתי, במועד ביקורי זה תפוסת מקומות הישיבה עמדה על 17 לקוחות". שלושה ימים מאוחר יותר חזרה החוקרת למקום, הפעם היה משחק מעניין יותר, פורטוגל־גרמניה, והיו לדבריה 15 לקוחות. לטענת טואף בתצהירו, המקום בכלל נסגר ב־23:00, ואילו משחקי ההכרעה ביורו 2008 הסתיימו בסביבות 23:45.

הצעד הבא מגיע כמה חודשים טובים אחרי הטורניר, אז נשלח מכתב מאיים מטעם משרד עורכי הדין, לרוב משרדם של אמיר כצנלסון וליאור להב. לעתים יוצא במקביל, כמו במקרה של התביעות לאחר היורו הקודם, הודעה לעיתונות שזוכה לכותרת בנוסח "צ'רלטון תובעת 100 בתי עסק ששידרו את משחקי היורו ללא היתר".

כאן צריך בעל העסק להחליט: אם לא יתפשר, הוא ייחשף לתביעה בסכום גבוה מבחינתו, בין 60 ל־85 אלף שקל. מכאן קצרה הדרך לרצון של אותו עסק קטן להגיע לפשרה - וכך גם קורה בדרך כלל. אלכס וינשטיין, מנהל מחלקת עסקים של צ'רלטון, הגיש במסגרת התביעה תצהיר שבמסגרתו הציג חמישה הסכמי פשרה שונים על סכומים של עשרת אלפים שקל, ואף הוסיף אזהרה לקשישה ובני משפחתה: "כמובן שסכומים אלה נתקבלו על דרך הפשרה וככל שינוהל התיק, תעמוד צ'רלטון על מלוא נזקיה".

רוני טואף טוען כי פנה לווינשטיין כמה פעמים באמצעות מתווכים. "אלכס עמד על כך שעלינו לשלם לו לפחות 10,000 שקל ולא הסכים לשלוח לנו את הראיות", כותב טואף בתצהיר. "לא הסכמתי. עצם העובדה שצ'רלטון מוכנה 'להסתפק' ב־10 אלף שקל מוכיחה כי מדובר בתביעה מופרזת".

אוהדת ספרדית. השופטים אומרים ששידורים פיראטיים פוגעים כלכלית בספורט - אבל יש ארגוני ספורט רבים ולא קטנים בכלל שמעניקים לאוהדים שלהם צפייה בחינם באינטנרט כאסטרטגיה עסקית צילום: איי אף פי

שופטי העליון מאפסים

הנושא הגדול יותר שמרחף מעל התביעות הוא לא רק הזכות של דוכן פלאפל או קיוסק לשדר את המשחקים, אלא הזכות של אנשים לראות משחקי כדורגל. השאלה נוגעת ברבדים עמוקים יותר של זכויות חברתיות בחברה קפיטליסטית. בפעם האחרונה שבה בית המשפט הוציא תחת ידו החלטה מהפכנית בנוגע לזכות הזאת, היא עוררה הדים רבים.

בספטמבר 2009 התקבלה ההחלטה השנויה במחלוקת של שופטת בית המשפט המחוזי בתל אביב, מיכל אגמון־גונן, בעניין זכויות השידור של הפריימרליג. הגוף בעל זכויות השידור של הליגה האנגלית בכדורגל ביקש לחשוף את זהותו של מפעיל אתר אינטרנט בשם "livefooty", ישראלי שהעביר אירועי ספורט בשידור חי באמצעות תוכנה לשיתוף קבצים (streaming). השופטת מבית המשפט המחוזי בתל אביב לא הסתפקה בהחלטה טכנית אלא פרסה על פני כמעט 60 עמודים את המשנה שלה לגבי זכויות ה"עם" לצפות במשחקי כדורגל.

"הצפייה בשידורי ספורט, ובעיקר בטורנירים בינלאומיים חשובים, הופכת המוני אנשים בארץ מסוימת, או בעולם כולו, אנשים המשתייכים לרבדים חברתיים שונים, לקהילה אחת", כתבה השופטת אגמון־גונן. "ייתכן כי דווקא העידן הדיגיטלי בעולם הקפיטליסטי מחייב אותנו לחזור לפסיקה שלפני כ־200 שנה, ולאפשר הנגשה של שידורים למעוטי יכולת באמצעות רשת האינטרנט... צפייה במשחקי כדורגל, באירועי ספורט, חשובה מבחינה חברתית. על כן יש חשיבות שצפייה במשחקים אלו תתאפשר לכל מי שרוצה בכך, גם אם אין ידו משגת לרכוש מינוי לשירותי טלוויזיה בכבלים או בלוויןי, או לצאת לבלות במקום שבו משדרים את המשחקים".

באופן מקרי, בחודש שעבר, שלושה שבועות לפני תחילת יורו 2012, הפך הרכב של בית המשפט העליון את ההחלטה של אגמון־גונן. שופטי העליון אמנם מציינים את החשיבות של מעורבות חברתית בספורט אבל מדגישים, כי "ספק אם פגיעה במנגנון הכלכלי שעליו נשען הספורט המקצועי תשרת את התכלית הזאת. המשך קיומם של משחקי הספורט, ושידורם, מותנה ביצירת תמריץ כלכלי מספק לגופים המארגנים... התשלום המתקבל עבור שידורי המשחקים משמש – בין היתר – ל'הזנת' הקבוצות ולהמשך קיומן. כידוע, חלק ניכר מבסיס הרווחים של ליגות הספורט והאיגודים המקצועיים בתחום נשען על הפקת צילומי המשחקים ומכירת הזכויות בהם. יש המציינים כי תופעת הצפייה הפיראטית במשחקים, ההולכת ומתרחבת כיום, פגעה באופן ניכר ברווחי הגופים האלה".

לא ברור עד כמה התופעה הזו אכן פוגעת בבעלי הזכויות, מאחר שבכל העולם, חרף שידורים "פיראטיים", הרייטינג של המשחקים דווקא עולה. יש לציין גם כי ישנם גופים ספורטיביים לא מעטים, ולא קטנים בהכרח, שמאפשרים צפייה חופשית באינטרנט במשחקים של קבוצותיהם. הם עושים זאת מתוך האמונה שחשיפה רבה יותר למוצר תביא בסופו של דבר לעלייה בהכנסות מהסכמי חסות. כך או אחרת, כרגע בית המשפט הישראלי נמצא בצד של צ'רלטון. ובכל זאת, ראוי לשאול האם התמקדות בתביעות עסקים קטנים, שאינם מרוויחים בהכרח משידורי היורו, היא אסטרטגיה עסקית ראויה של צ'רלטון.

תגובת בא כוח צ'רלטון, עו״ד ליאור להב: "צ׳רלטון פועלת למניעת הפרת זכויות יוצרים ופעולותיה זוכות לגיבוי גורף בבתי המשפט השונים. בתי עסק הבוחרים להימנע מרכישת רישיון שידור ולשדר שידורים פומביים עוברים על החוק, וטענות שהם מעלים שעה שהם נתפסים בקלקלתם נדחות חדשות לבקרים בבתי המשפט הרואים בהם קוזק נגזל".