למה תוכנית רישוי המועדונים של הבונדסליגה לא מיושמת בישראל?
כל מי שמשקיע השקעה חכמה שנכונה עבור הכדורגל לטווח הארוך מרוויח. הגרמנים הצליחו להפוך ליצרני הכישרונות מספר 1 באירופה בזכות השיטה הזו והליגה שלהם הפכה לרווחית בזכות מערכת הרישוי הזאת
ברק אברמוב, הבעלים של בני יהודה, הודיע על עזיבת הקבוצה בשבוע שעבר. לטענתו הוא השקיע בקבוצה 2 מיליון שקל ולא קיבל כלום חזרה. הוא עוזב עצבני על הכדורגל הישראלי על האוהדים ו"האנשים המגעילים בו".
מלבד שמדובר בעוד "מיליונר" שעוזב את הכדורגל הישראלי ומפיל את האחריות בעיקר על האוהדים – תהיתי לעצמי – מה קרה עם ה-2 מיליון שקל האלה שלו?
אפשר לעשות הרבה מאוד עם 2 מיליון שקל. אפשר לבנות מגרש אימונים נפלא לקבוצה ולקהילה סביבה. אפשר לתקן את הליקויים באצטדיון השכונה ולהפוך אותו לבית של אחת מקבוצות הכדורגל היותר מגניבות שיש כאן. אפשר השקיע בכמה מאמנים תותחים לגילאים הצעירים שיהפכו את תוצרי מחלקות הנוער של בני יהודה להרבה הרבה יותר טובים. אפשר לעשות הרבה. אבל זה לא קרה. כי רוב הכסף שמגיע לכדורגל המקצועני בישראל הולך לכיסי כדורגלנים.
אם אתם חושבים שזה רק אברמוב השקיע כסף שהלך לשום מקום - אז אתם מורשים לתהות קרה ל-400 מיליון שקל שהשקיע ארקדי גאידמק בבית"ר ירושלים ומה קורה למאות מיליונים שמשקיע מיטש גולדהאר במכבי תל אביב.
בהתאחדות לכדורגל יודעים שהכסף נשרף על משכורות שחקנים, שלא מחזירים את הכסף. אבל הגוף שאחראי לרגולציה מסרב, כבר שנים רבות, לכל רגולציה אקטיבית, שתפנה משאבים להשקעות נכונות ויהפוך את הכדורגל הישראלי לבר קיימא.
אוהדים של סט.פאולי, בונדסליגה צילום: רויטרס
מה זו רגולציה כזו?
ניקח את הבונדסליגה, הליגה הבריאה בעולם, כדי להראות מה זו רגולציה כמו שצריך. תוכנית הרישוי הגרמנית מאוד מסובכת ומפורטת על פני מאות עמודים - אבל העיקרון שלה מאוד פשוט. כדי לקבל אישור לשחק בליגה המקצוענית צריך לעמוד בכמה תנאי סף. וכל מי שמשקיע השקעה נכונה - מקבל מענקים.
הרי ברור מה צריך כדי שיהיה כדורגל בריא: ולכן תוכנית הרישוי מחייבת השקעה בקשר עם הקהילה, מחלקות נוער בריאות ומתקנים ברמה גבוהה. אלו תנאי הסף.
מי שמשקיע יותר במחלקת הנוער - מקבל מענק. מי שמשקיע יותר במתקנים - מקבל מענק. מי שמשקיע יותר בפיתוח קשר עם הקהילה - מקבל מענק.
בקיצור, כל מי שמשקיע השקעה חכמה שנכונה עבור הכדורגל לטווח הארוך - מקבל מענק על כך. הגרמנים הצליחו להפוך ליצרני הכישרונות מספר 1 באירופה בזכות השיטה הזו. הליגה שלהם הפכה לרווחית ולבריאה ביותר בעולם בזכות מערכת הרישוי הזאת.
ומה בישראל? פה מתגאים במערכת בקרה תקציבית שאולי זוכה לשבחים מאופ"א אבל נתנה לקבוצות כדורגל לקרוס והרגולציה המעשית היחידה היא שמתקציב המינימום (11.5 מיליון שקל) יילכו 10% למחלקת הנוער.
במקום לחייב השקעות חכמות האחראים על הכדורגל הישראלי מגלגלים עיניים ומבכים את העובדה שלא כולם יעקב שחר.
רק עסקנים חסרי חזון, שאיכפת להם יותר מעצמם וכיסם לא יאמצו את הרעיון של מערכת רישוי כזו, לא? רק פוליטיקה רקובה, עסקנות עלובה וטיפשות נפוצה מונעים אימוץ רעיון למודל כל כך יעיל שעובד טוב, נכון?
העובדה היא שבהתאחדות לכדורגל מכירים את תוכנית הרישוי הזאת. וכחלק משיתוף הפעולה שלהם עם התאחדות הכדורגל הגרמנית, אנשי ההתאחדות יכולים לצאת להשתלמות מקיפה בנושא ולהביא אותה ארצה. אבל העובדה היא שזה לא קורה. וסביר להניח שזה לא יקרה. מה זה אומר על מנהלי הכדורגל שלנו? שהם לא יודעים לנהל כדורגל.
