האם זו העונה האחרונה של כספי ב־NBA?
אחרי שתי עונות ראשונות סבירות עבר עומרי כספי עונה שלישית רעה ב־NBA. כדי לקבל חוזה חדש, עליו להיות יעיל ועקבי יותר בהשגת הנקודות שלו. זה מה שמפריד בין ה"אדונים" ל"פועלים" בליגה הטובה בעולם
לאחר הפסדים מביכים של נבחרת ישראל בכדורסל - אצבעות מאשימות הופנו כלפי כוכב הנבחרת עומרי כספי. טענו נגדו שהוא מסרב לשחרר את הכדור לשאר השחקנים. ובכן, כספי, שהוא השחקן הטוב בנבחרת בשתי רמות, בסך הכל משחק כפי שהוא לומד ב־NBA. שם הכוכב אינו נוהג למסור, מכיוון שהשכר נקבע בעיקר לפי יכולתו לקלוע הרבה נקודות באופן עקבי, ולכן טמבל מי שמוסר.
אלא שב־NBA הקריירה של עומרי כספי אינה במצב טוב במיוחד. אחרי שתי עונות ראשונות לא רעות, שבהן העמיד כספי ממוצעים דומים לסמול פורוורד ממוצע, באה עונה שלישית רעה. הבעיה של כספי אינה בהכרח ביכולת.
אמנם הוא לעולם לא יהיה כוכב בליגה, מכיוון שכשחקן הוא בעל יעילות התקפית נמוכה - אחוז הקליעה "האמיתי" שלו, נתון שמשקלל גם שלשות וקליעות עונשין, עומד על 51.7%, נמוך מזה של מקביליו לעמדה, שקולעים ב־54%. גם בהגנה כספי לא נחשב לטוב במיוחד. לפי נתונים מ־2011, כשיריביו בודדו שחקן על כספי, הם קלעו ב־47.4%, מה שהעניק להם 1.011 נקודות למהלך כזה, נתון שמציב את כספי באחוזון ה־17 בלבד מבין שחקני הליגה. אבל יש לכספי גם יתרונות על חבריו לעמדה - הוא קלע שלשות סביר, ריבאונדר טוב מהממוצע ונוטה לאבד פחות כדורים ממקביליו.
מסנדל את עצמו
הבעיה של כספי היא הטרנד: בכל שנה הוא שיחק פחות דקות ותרם פחות לקבוצתו. את עונתו השלישית הוא סיים עם ממוצעים לא טובים של 7.1 נקודות למשחק, שהושגו באחוזי קליעה לא טובים, רק 40% מהשדה. כך כספי מסנדל את עצמו מלראות כסף גדול ששחקנים שזורקים לסל ללא הרף זוכים בו. בעוד שבעלים משלמים על נקודות, ומאמנים מתגמלים את צוברי הנקודות בדקות משחק, יש גם היררכיה לא כתובה, שמחלקת את השחקנים לאדונים, אלה שמהם מצופה לזרוק לסל והם משתכרים המון, ולפועלים, שמהם מצופה לאפשר לאדונים לקלוע, ולהשתכר פחות. משחקני המשנה, הפועלים, לא מצופה לזרוק הרבה לסל. שחקני משנה צריכים לנצל את ההזדמנויות המעטות שיש להם. ואחרי שלוש עונות, אין עוד ספק לאיזו קטגוריה כספי משתייך.
האתר basketball-reference מאפשר להשוות שחקנים לשחקנים בעלי נתונים וקריירה דומים. לפי הנתונים של כספי, עשרה שחקנים השיגו השפעה דומה על המשחק של קבוצתם בשלוש השנים הראשונות, ולכולם היתה עונה שלישית גרועה מהשתיים הקודמות. בניכוי שחקנים ששיחקו לפני העידן המודרני, נותרו חמישה בני־השוואה: ברנדון ראש, שמתחיל את עונתו החמישית בליגה; רוברט טריילור (שיחק 7 עונות, עד 2005), פאט גאריטי (שיחק 10 עונות, עד 2008), ורנאלדו באלקמן, שנכנס לעונתו השביעית, הם פאוור פורוורדים. שחקן נוסף הוא דניס סקוט, שפרש אחרי 10 עונות, בשנת 2000, אבל הוא היה סמול פורוורד שחווה עונה רעה בגלל פציעה, וגם כישרון גדול בהרבה מהאחרים ברשימה. המסקנה: אפשר אפוא להתחיל את הקריירה בצורה סבירה, לחוות עונת נפל, ולהתאושש לקריירה ארוכה. נכון?
נכון, אבל עם כוכבית: לכל החמישה האלה היה יתרון על כספי: כולם נבחרו בין 20 הראשונים בדראפט. כספי נבחר אף הוא בסיבוב הראשון, אבל מאוחר יותר. זה לא גזר דין מוות על הסיכויים לחוזה, אבל בחירה גבוהה בדראפט מקושרת סטטיסטית הן עם שכר גבוה יותר, והן עם יותר דקות משחק. ושכר ודקות תורמים בתורם לסבירות של חוזה שני. לכספי אין את זה. זה לא משהו שהוא יכול לשלוט עליו, ולכן אין לו מה לדאוג לגבי זה, אבל זה ישפיע עליו בכל זאת.
נתון לחסדי השוק
מה הוא כן יכול לעשות? את זה אפשר ללמוד משתי הדוגמאות שעדיין משחקות, רנאלדו באלקמן וברנדון ראש. בדומה לכספי, שניהם חוו עונת נפל ב־2011/2 מבחינת דקות משחק ו/או משחקים שבהם פתחו. אבל יש כאן הבדל גדול: בעונה האחרונה שניהם הציגו אחוז קליעה אמיתי של יותר מ־60%. זה ממחיש שוב ששחקני משנה בעידן תחרות־העל - שבה לכל שחקן ממוצע יש מחליף זול יותר על הספסל, בליגות הפיתוח או באירופה - צריכים להיות יעילים בניצול הזדמנויות. אם כספי רוצה חוזה חדש, הוא חייב להיות יעיל יותר ועקבי יותר בהשגת הנקודות שלו. כי הזדמנויות רבות הוא לא יקבל.
בשלוש עונות כספי לא הציג שיעור קליעה אמיתי של יותר מ־53%, אז קשה להאמין שזה יקרה דווקא העונה, כי כספי יתקשה להבטיח לעצמו חוזה על סמך היכולת האישית שלו, והוא יהיה נתון לחסדי השוק, ולכן לא הייתי שם את כספי על חוזה המשך.
ייתכן בהחלט שבשוק תימצא קבוצה שמעוניינת בדיוק בו - ריבאונדר טוב, וקלע שלשות סביר. הבעיה היא שחסדי השוק הם בלתי צפויים, ובעיה נוספת היא שלשתי קבוצות שמתמחות בהחתמות כאלה, כמו סאן אנטוניו או יוסטון, יש את קאווי לאונרד וצ'אנדלר פארסונס (בהתאמה), שניהם צעירים וטובים מכספי, על אותה עמדה.