"אם יש לנו הטייסים הטובים בעולם, יכולים להיות לנו הספורטאים הטובים בעולם"

קלייב וודוורד הוביל את נבחרת אנגליה ברוגבי לאליפות העולם ברוגבי ב־2003 כמאמן. ב־2006 מונה וודוורד לאחראי על ספורטאי העלית של הבריטים וב־2008 חגג הצלחה אדירה באולימפיאדת בייג'ינג. השנה, בלונדון 2012, הגיעו הבריטים להישגים אדירים באולימפיאדה הביתית שלהם, וההערכות הן שההצלחות יימשכו גם בריו דה ז'נרו.

עבור האנגלים ההצלחות הללו אינן מובנות מאליהן. מדובר, בסך הכל, בעם שהקרבות הזכורים ביותר בהיסטוריה שלו הם "הפסדים אפופי תהילה" ו"רוח של דנקרק", שזו בעצם בריחה אחרי הפסד משפיל, היא ביטוי חיובי. מדובר בתרבות ספורטיבית שעדיין מבכה על הפסדים בפנדלים ועל "הרמאות" של דייגו מראדונה. ולכן זה לא מפתיע שהלך המחשבה שהכתיב את הפעולות של וודוורד מאומץ ממקור לא אנגלי. מה שכן מפתיע זה שהלך הרוח הזה, שהביא להופעה האדירה של הנבחרת האולימפית הבריטית בלונדון 2012, הוא פרי יצירתו של ישראלי.

יהודה שנער הוא המומחה הישראלי שמאחורי הפילוסופיה שהכתיב וודוורד בבריטניה, פילוסופיה שהובילה להצלחות חסרות תקדים. שנער מוגדר על ידי וודוורד, שהקדיש לו פרק שלם בביוגרפיה שלו, כ־"mind strength mentor", והוא האחראי לפילוסופיית T-CUP - Think Correctly Under Pressure. בעקבות ההצלחות של נבחרת הרוגבי האנגלית, ספר הפילוסופיה של שנער, "Think Like a Winner" - שחוקר את "מדעי הניצחון" ומגלה את המדע שמאחורי המונח "ווינר" - תורגם לעשרות שפות ומוצא לאור על ידי אותו מו"ל של רב־המכר "מי הזיז את הגבינה שלי". שנער עצמו מוזמן להרצאות ברחבי העולם, הוא מסייע באימון טניסאים בכירים ועבד עם איגודים וקבוצות ספורט בעולם. הוא גם עובד עם חיל האוויר הישראלי, שנעזר בפילוסופיית ה־Winning שלו כדי לאתר, לחנך ולגדל את הטייסים הישראלים. כ־50% מבוגרי הטיס האחרונים שסיימו במגמת קרב עברו הכשרת Winning.

ונחשו מי התעלם לחלוטין משנער? נכון מאוד. הלוזרים הנצחיים שנקראים עסקני הספורט בישראל.

שנער. "הבעיה הגדולה כאן בספורט היא שאין כאן אמונה מספיק חזקה בנחיצות של הספורט במרקם החברתי" צילום: תומי הרפז

"ספורט הוא לא מותרות"

"הבעיה הגדולה כאן בספורט היא שאין כאן אמונה מספיק חזקה בנחיצות של הספורט במרקם החברתי", אומר שנער בראיון ל"כלכליסט". "ספורט זה לא איזוטריה, הוא לא מותרות. הוא נושא חשוב שמלמד ערכים, מושגי יסוד של איך מגיעים לתוצאות. בנוסף, יש דיאלוג רצוף ועמוק מאוד בין עולם הספורט לעולם העסקים. תמיד יש מעבר בין תורות ודרכי עבודה בספורט ובעולם העסקי".

שנער, שעבד עם מכבי תל אביב בכדורגל כשזו הגיעה לליגת האלופות, הגיש הצעה מאוד מסודרת לארגוני הספורט הגדולים בישראל, אבל אלו התעלמו ממנה. הוא לא רואה זאת רק כפגיעה בספורט הישראלי, אלא בכלל בישראל.

"ווינריות זו היכולת לייצר הצלחות חוזרות", אומר שנער. "ואתה יודע מה? ההיסטוריה מראה שאנחנו, היהודים, מתקשים לשחזר את ההצלחות שלנו. שלוש פעמים הלך עלינו, הישראלים בגלל הלוזריות - חורבן הבתים, הרי, הוא הלוזריות בהתגלמותה. וזה למה? כי אנחנו מדי פעם מצליחים לבנות ולייצר משהו ואז במו ידינו אנחנו הורסים הכל. זה חלק מהדנ"א שלנו. וכן, אני מותח קו מחבר ומאוד ישיר בין מצב הימ"חים במלחמת יום הכיפורים ומלחמת לבנון השנייה לבין הכישלונות בספורט - זה מגיע מאותה מחשבה קלוקלת של להיכנס לפינות שאי אפשר לצאת מהן, של אפס תחקור, של הסתמכות על יכולת האלתור, של אי־לקיחת אחריות, של 'ככה זה ואין מה לעשות'".

הבעיה היא שכשאנשים מנסים לעשות שינוי, 450 אלף איש יצאו לרחובות, אך הוא לא קורה. הציניות והפוליטיקה פוגעות בזה.

"נכון מאוד, אבל השטח מרגיש שצריך לעשות את השינוי הזה. בגלל זה אנשים יצאו. וזה מתחיל עם שינוי בראש. צריך להפוך את נושא הווינריות לערך תרבותי, וזה אפשרי".

בתור מי שמכיר את העסקנים בישראל ואת הספורט הישראלי, הרי זה כמעט בלתי אפשרי ללמד אותם דברים חדשים. הם לא רוצים.

"זה לא רק בספורט. ישראלי מיד מתגונן כשאתה מציע לו לקבל ידע חדש. פשוט קשה לישראלים להיות בפוזיציה של למישהו אחר יש ידע שלהם אין. זה מוציא אותם מדעתם. זה מדהים, אבל בישראל מסבירים לי מה זה Winning, דקה אחרי שאני מגיע להסביר להם מה זה. אני ממציא את התורה ופה מסבירים לי אותה. רק פה בישראל זה קורה לי. השינוי הוא בראש – ב־Mind Set. ברגע שיבינו כאן שצריך לאמץ הלך מחשבתי של ווינר, שצריך להיות הישגי, אז יעשו הכל כדי להיות כאלה. יקרעו את התחת בעבודה, ירכשו ידע וכו'. הבנת הבעיה היא 50% מפתרון הבעיה".

נבחרת ישראל אחרי עוד הפסד. "חיל האוויר מייצר מדי שנה את טייסי הקרב הטובים בעולם. אולי בטופ 3 העולמי. האם זה בגלל שבכל 4 מ"ר בישראל צומח כישרון־על בטיסה? לא נראה לי. זה בגלל תהליך סינון, בגלל תורת אימון, בגלל הבנה של איך צריך לעבוד. אם יש לנו הטייסים הטובים בעולם, יכולים להיות לנו הספורטאים בעולם" צילום: איי פי

"פס ייצור לווינרים"

אבל לפני שאנחנו מתקנים את ישראל, צריך להתחיל בספורט הישראלי. שנער מאמין שאפשר להפוך את הספורטאים הישראלים לטובים בעולם באותה צורה שהופכים את הטייסים הישראלים לטובים בעולם.

"חיל האוויר מייצר מדי שנה את טייסי הקרב הטובים בעולם. אולי בטופ 3 העולמי. האם זה בגלל שבכל 4 מ"ר בישראל צומח כישרון־על בטיסה? לא נראה לי. זה בגלל תהליך סינון, בגלל תורת אימון, בגלל הבנה של איך צריך לעבוד. אם יש לנו הטייסים הטובים בעולם, יכולים להיות לנו הספורטאים בעולם" .

אבל זה שאין כאן ספורטאים ברמה הגבוהה לא קשור לזה שאין כאן התשתיות הפיזיות והאנושיות לגדל ספורטאים?

"ברגע שתהיה כאן החשיבה הווינרית, אז יגיעו למסקנה של מה צריך לעשות, במה צריך להשקיע, מה צריך ללמוד, איך צריך לעבוד".

ואיך זה עובד ברמה הטכנית?

"הגיעו לכאן מהתאחדות הטניס האנגלית. ישבנו ועשינו עבודה על זיהוי הלוחם Warrior, שזה האלמנט הבסיסי ביותר ליצירת ווינר. לקחנו אותם למרכז הטניס ברעננה לראות ילדים וילדות מתאמנים עם הגרפים של מה זה Warrior, קריטריונים ברורים. וכולם הצביעו על אותו ילדה בת שש. מה כולם ראו בה? שפת גוף, רצון לשנות, שחבל לה לפספס כל רגע שהיא לא משחקת - זה מדעי. זה מבדיקה שעבדה אמפירית בכל צורה שהיא. לא משהו רוחני, אלא משהו שאפשר לראות ולהרגיש".

איך אמר ביבי, לטס טוק דוגרי. מה זה אומר באופן מעשי לספורט הישראלי?

"קודם כל, צריך לקבל על עצמנו את ההגדרה של מה זה ווינר. מהי ווינריות. היכולת לייצר הצלחות חוזרות בניגוד להצלחות ספוראדיות פה ושם. את זה כל אחד יודע לעשות. הדרך לפודיום, כמטאפורה אבל לא רק כמטפאורה, אינה עוברת בהכרח דרך הכישרון הטבעי, רמת ה־IQ וכו'. הדרך לשם עוברת דרך התנהלות ווינרית שביטויה המעשי הוא היכולת להביא את הפוטנציאל האישי לביטוי ומיצוי מקסימליים, לרמות ביצוע הכי גבוהות - פעם אחר פעם בצורה חוזרת ונשנית, גם תחת לחץ ובתנאי תחרות. והיכולת להשתפר כל הזמן ולשבור את השיאים האישיים פעם ועוד פעם ועוד פעם".

שנער נכנס כאן לעניין שהפך אותו לשם עולמי, וזהו "מודל הווינר". שנער, יש לציין, התבקש בעבר לזהות עבור מנהלים את העובד "הווינר" ואחרי מחקר רב־שנים עלה על "הפרופיל" הנכון. הוא מאמין שהפרופיל הזה צריך להיות הבסיס של בחירת הספורטאים שיש להשקיע בהם. כאמור, בבריטניה אימצו את המודל שלו כדי לבחור את הספורטאים האולימפיים - בישראל דחו אותו.

התורה ארוכה ומפורטת מאוד, אבל שנער מוכן לגלות באופן בסיסי איך אמור להיראות הליך מיון כזה, שבסופו ישראל תישאר עם צעירים שאפשר להכשירם כווינרים - ספורטאי־על.

שנער. , "אנחנו אמורים ללמד את המאמנים ואת דרג מקבלי ההחלטות כיצד לאתר כהתחלה את אלה שעונים לקריטריון לוחמים טובים. שוב, זה בהתאם לטבלאות מסודרות שמתארות אחת לאחת את תכונות הלוחם - אלו הניתנות לצפייה ומדידה" צילום: תומי הרפז

כישרון? לא הכי חשוב

יש בתורה הזו שלושה פקטורים לבחירת הווינר, מסביר שנער, והפקטור הראשוני והכי חשוב הוא האישיותי.

"פקטור המוטיבציה והמחויבות הוא התנאי הבסיסי", אומר שנער. "צריך למצוא את 'הלוחם האציל' — זה המאמין עמוק בפנים בזכותו, בחובתו, כלפי עצמו וביכולתו להיות בצד המנצח והמצליח ויהי מה. זאת, להבדיל, בין השאר, ממי שמראה אמנם המון להט ומוטיבציה אבל הגרעין שלו הוא הרצון להרשים, הרצון לזכות בהערכה וכבוד, הרצון להוכיח לעצמו שהוא מסוגל וכיו"ב, שאלה מניעים המשקפים בעיה/חסכים בביטחון וההערכה העצמיים. כלומר, צריך להיות כאן משהו מאוד פנימי".

כלומר, ל"ווינר", על פי שנער, יש בסיס של לוחם, שאותו צריך לזהות.

הפקטור השני במיון הוא המנטלי והקוגניטיבי. הפיכת "הלוחם" ל"חושב". קבלת החלטות מיטביות - גם תחת לחץ ובתנאי תחרות. הפקטור השלישי הוא המיומנויות והכישרון הטבעי. זה, כאמור, לא הכי חשוב.

אם נחזור ללטס טוק דוגרי, אז לפי שנער, "אנחנו אמורים ללמד את המאמנים ואת דרג מקבלי ההחלטות כיצד לאתר כהתחלה את אלה שעונים לקריטריון לוחמים טובים. שוב, זה בהתאם לטבלאות מסודרות שמתארות אחת לאחת את תכונות הלוחם - אלו הניתנות לצפייה ומדידה".

לפי שנער, "האוכלוסייה שתעמוד בתנאי הראשון של 'הלוחמים' היא ענקית - מאות אלפים בכל שכבת גיל. לאלה יש להוסיף את אלה שאולי לא ממש שם אבל נמצאים מספיק קרוב - במידה שמצדיקה את ההשקעה בהם. אגב, ה־'Slow Starters' האלה, הם בדרך כלל אלה המתגלים כאיכותיים ביותר.

"בתוך האוכלוסייה הנבחרת הזאת יש לבצע שלב מיון נוסף, הפעם על פי הפקטור השני של מציאת ה'חושב'. היכולת לחשוב ולקבל החלטות נכונות גם תחת לחץ. מאפייני יסוד שלהם זה יכולת זיהוי נקודות כשל אישיות, יכולת מניעת החזרה על טעויות, יכולת זיהוי נוסחאות מנצחות, עקביות, הכנסת שינויים מושכלים אסטרטגית וטקטית לאור ההתפתחויות בזירה, שליטה עצמית ועוד. אחרי שתמיין אותם, עדיין יישארו אלפים ואז נכנס המיון על פי הפקטור השלישי, על פי המיומנות - מישהו מקצועי, מומחה תוכן, צריך למיין את הילדים על פי היכולות המוטוריות, הקואורדינציות וכו'".

על פי שנער, התוצאה הסופית של מיון כזה היא יצירת מאגר "עמוק ורחב של ווינרים". ווינרים שיהיו ספורטאים טובים יותר, אבל גם אזרחים טובים יותר.

אז בעיקרון, כל איגוד והתאחדות ספורט צריכים ללכת לבתי הספר ולהתחיל את המיונים האלה בגיל צעיר. כך נגלה מי ווינר ובמי שווה להשקיע כדי שיהפוך לספורטאי על?

"זה יותר מזה, ברגע שנאמץ את תורת ה-Winning, אנחנו נהיה אוכלוסייה של מתחרי עילית. נוכל לממש את הפוטנציאל הטמון בנו, נהיה לוחמים יותר טובים, המסוגלים להפעיל את הראש טוב יותר גם תחת לחץ ושמתקדמים ומשתפרים ללא הפסק ברמה המקצועית. ולא רק בספורט".