הפוטבול קורא לאוהדים לסיבוב הופעות אחרון
לא בטוח שליגת הפוטבול האמריקאית, הליגה העשירה והמצליחה בעולם, תהיה איתנו עוד זמן רב. הפגיעות הפיזיות בשחקנים ומספר ההתאבדויות בענף עלולים לקבור אותו
הכותרת וכותרת המשנה נשמעות מופרכות? ובכן, אל תהמרו גם על כך שתקראו דברים כאלה ברוב אתרי הספורט, אבל עונת הפוטבול שמתחילה השבוע עומדת בסימן עננה ענקית - סופו של הענף, לא פחות. הקשר העסקי בין הליגה לבין הרייטינג והמפרסמים מוביל להשתקה כמעט מוחלטת של נושא הפגיעות הפיזיות שסובלים השחקנים, ובעיקר פגיעות הראש שמובילות לכאבים כרוניים, אובדן יכולות קוגניטיביות ודיכאונות. כל אלו הובילו לא מעט שחקני עבר למצבים נואשים ואף למספר התאבדויות חריג, מה שעזר במעט להציף את הבעיה האינהרנטית לספורט הזה: הרייטינג נובע בחלקו הגדול מהאלימות על המגרש, וזו מובילה לפגיעה אנושה בשחקנים. אלא שכאן, מבחינה תקשורתית, זה נעצר. רשת ESPN, שהיא בפועל מונופול של שידורי ספורט וסמכות מקצועית של ניתוח ספורט, ממעטת במיוחד להתייחס לזה. וזה בגלל ש־ESPN ללא פוטבול זה כמו חברת טבע ללא תרופות. זה כמו ערוץ הספורט ללא ליגת האלופות. לא סתם הרשת משלמת לליגה 1.9 מיליארד דולר מדי שנה.
שחקני NFL. חברות הביטוח כבר מסרבות לבטח שחקנים צילום: אם סי טי
גדול מדי מכדי ליפול?
אל תהמרו גם על כך שהפוטבול גדול מכדי ליפול, כך נראית כל חברה בשיאה, והענף כולו נמצא מרחק הוכחה מדעית כמעט טריוויאלית - הכרה של הממסד המדעי בקשר שבין פוטבול לבין פגיעה במוח - ממוות קליני משפטי. והדרך למטה היא קצרה במיוחד כאשר מדובר במפלה משפטית. בחודש שעבר ספגה הליגה מפלה גדולה, שמראה לאן נושבת ברוח גם מבחינה מדעית: ה־NFL הודיעה שהיא תובעת 30 חברות ביטוח בגין אי־הסכמתן לייצג אותה בפני תביעות הקשורות בנזק שהליגה גרמה לשחקנים. וכיום ישנן לפחות 143 תביעות שונות מצד שחקנים לשעבר או נשותיהם. תביעת ענק אחת קמה בפילדלפיה ביוני, אז חברו 80 תביעות שונות לכדי מה שנראה כחוד החנית במאבק נגד הליגה.
קשר השתיקה
ובכל זאת, העונה תיפתח, לקול תרועות הקרב של האוהדים, אם כי אלו מתרחשת יותר ויותר דווקא מהכורסאות שבבית. מאז 2007, אז נרשם שיא בממוצע הצופים במגרש, כ־67.7 אלף למשחק, בכל שנה חוותה הליגה ירידה במספר הצופים ביציעים, שעמד ב־2011 על 64 אלף. שלא יהיה ספק: זהו הנתון הגבוה בעולם, ובהרבה. שום ענף ספורט אחר לא מביא כל כך הרבה צופים לאותו איצטדיון בכל שבוע בעונה. אך זו עדיין ירידה של יותר מ־5% מאז השיא, ויש לה לא מעט סיבות. מסכי ה־HD הענקיים בכל בית, חוויית המגרש המפוקפקת, שכוללת יותר ויותר תגרות בין אוהדים שיכורים, שגם פה ושם חוברים כדי להשפיל נשים, וכמובן, מחיר החוויה הזו. ארה"ב עדיין נאבקת בשיעורי אבטלה של יותר מ־8%, והוצאה של 300 דולר למשחק בודד - כרטיסים יקרים, חנייה שערורייתית, מזון ושתייה במחירים מופקעים - היא משהו שיותר ויותר אמריקאים מוותרים עליו. וככל שהרייטינג של הפוטבול עולה, כך הבעיה של קשר השתיקה לגבי פגיעות הראש, בין הגופים המשדרים, הליגה והמפרסמים, נראית ברורה יותר.
טים טיבו. וויתרו עליו בגלל שהוא לא מספיק טוב לפי תורת המאניבול? צילום: רויטרס
בואו נהמר על זה
אז עונה תהיה ואין דבר שהאמריקאים מהמרים עליו יותר מאשר פוטבול. למי שמהמר יש כבר קווי בסיס. לפי חישובי הניצחונות שהתפרסמו בלאס וגאס, הליין להימורים, החשודות הרגילות ימשיכו את שליטתן בענף. את הליגה שוב יוביל ראש החץ הקבוע של ניו אינגלנד פטריוטס, שמסכמת עשור של דומיננטיות בענף, פיטסבורג סטילרס, גרין ביי פאקרס וניו אורלינס סיינטס. האלופה, ניו יורק ג'איינטס, עדיין מקבלת יחס די קר בעולם ההימורים.
מאניבול - גם כאן
מאחורי הקלעים, גם בפוטבול מהפכת הטכנולוגיה מתדפקת על דלתות הקבוצות, אם כי מעטות עדיין מאמצות אותה. לדוגמה, השימוש בסטופ מושן כדי למדוד במדויק מהירויות בתוך המשחק ויכולות זריקה של קוורטרבקים תחת לחץ ההגנה. וגם, ההבנה שיש סטטיסטיקות קיימות שמנבאות טוב יותר את יכולתה של קבוצה בעונה הבאה. למי שמהמר על עונות שלמות, הנה כמה דברים שיעזרו לכם, או שיסבכו אתכם. אבל כדאי לדעת אותם.
בראש אלה ההבנה שפער הנקודות חשוב ממספר הניצחונות בפועל, מכיוון שהוא מנבא טוב יותר יכולת, וחשוף פחות למזל. עוד תובנה, שאולי מסבירה מדוע דנבר העדיפה שחקן מוכח על פני שחקן צעיר שהוא "קלאץ'": המאזן במשחקים צמודים - כשהתוצאה היא פחות מטאצ'דאון אחד - הוא הפכפך. במקרה הזה, בניגוד להפרש הנקודות, הצלחה בעבר ממש איננה מנבאת טוב הצלחה בעתיד. הריידרס, שהיתה מצוינת בשנה שעברה עם רקורד של 7 ניצחונות מול 2 הפסדים, ומהצד השני, מינסוטה וייקינגס שהיתה איומה עם מאזן של 2 ניצחונות מול תשעה הפסדים, צפויות לחזור למציאות. זה אומר שהריידרס יהיו פחות טובים, לפחות במשחקים צמודים, ושהוויקינגס יוכלו גם לחייך יותר בתום הרבע הרביעי. אגב, זה נכון גם לקוורטרבקים: יש קוורטרבקים מצוינים, שהם טובים מאוד לאורך הקריירה במשחקים צמודים. פייטון מאנינג מופיע במקומות הראשונים: הוא מנצח 66% מהם - ולכן זה מסביר מדוע דנבר ברונקוס ויתרה על טים טיבו הלא יציב עבורו. וטום בריידי מניו אינגלנד טוב עוד יותר, עם 74%. אבל יש גם קוורטרבקים מצוינים אחרים, כמו ארון רוג'רס וכמו דרו בריס, שגם באמתחתם אליפות ותואר MPV, שהם לא כל כך טובים במשחקים כאלה - רוג'רס מנצח רק 43% מהם, ובריס 58%.
נקודה אחרונה: קבוצות שחוות סטייה חדה, מתקנות חזרה אל הממוצע. בעונה שעברה סן פרנסיסקו פורטיניינרס הפתיעה את כולם עם עונה של 13 ניצחונות, 7 יותר מבעונה הקודמת. אינדיאנפוליס שאיבדה את פייטון מאנינג בגל פציעה הפסידה 8 משחקים יותר מבעונת 2010. הפורטיניינרס עדיין יהיו טובים, אבל הם לא יהיו קבוצה של 13 ניצחונות. הליין בווגאס מנבא עבורם 10 ניצחונות. ואינדיאנפוליס תהיה גם היא טובה יותר מבעונה הקודמת, שבה ניצחה רק פעמיים – 8 ניצחונות פחות מב־2010. תזכרו את זה לפני שאתם מהמרים.
