אם להפסיד, אז להפסיד בדרך שלך

בשיחה על מחלקת הנוער של מכבי חיפה ניתן לראות עד כמה היא חשובה למנכ"ל המועדון  איתמר צ'יזיק. הוא מדבר על "הילדים עם השיער הארוך" כמו על הילדים שלו. עם המון גאוות אב. אבל לצ'יזיק יש גם אנקדוטה שמלמדת משהו על התרבות בכדורגל הישראלי. "אחרי גיל מסוים הם כבר רואים את עצמם ככוכבים", הסביר, "ואז ילד בן 15 מרשה לעצמו לא לזרוק כדור חוץ בגלל שהוא טוב מדי בשביל זה. אז הוא זורק את הכדור לחבר הפחות מוכשר שלו - שהוא יעשה את זריקת החוץ. זה כבר לא קשור לכדורגל. זה קשור לתרבות כאן".

האם מכבי חיפה הפסיקה לגדל שחקנים בגלל שהם לא רוצים לזרוק זריקות חוץ יותר או שמדובר בהחלטה מודעת להפסיק לתת צ'אנס לצעירים?

בכל מקרה, מכבי חיפה נראתה אמש נגד הפועל תל אביב כמו קבוצה בלי דרך ובלי סגנון. כבויה ואפורה. ולא קשה להבין למה. רשימת השחקנים בסגל מכבי חיפה נראתה קצת כמו רשימת השחקנים של עירוני רמת השרון, הפועל רמת גן או הפועל עכו.

שחקני מכבי חיפה. חנן ממן, בנו של שחקן מכבי חיפה לשעבר ברוך, כבש את השלישי צילום: ראובן שוורץ

דובר על "זעזוע" כשיניב קטן, חלוץ שמעולם לא כבש בנגיחה, לא הועלה בהרכב אבל "הזעזוע" הגדול יותר הוא ששחקן כמו דינו אנדלובו (שעלה יותר מ-2 מיליון שקל) פתח בהרכב וששחקן כמו לירוי צעירי - שהוזעק ממכלן, שם לא קיבל דקות משחק משמעותיות - עלה מהספסל. 

אם עד לפני שנתיים אפשר היה להגיד שמכבי חיפה מתעקשת להכניס שחקני בית להרכב – אפילו על חשבון תוצאות של הקבוצה הבוגרת, שהתחרתה בליגה עם קיזוז ושתי קבוצות לפחות שמוציאות יתר על המידה על שחקנים ישראליים (הפועל תל אביב ומכבי תל אביב), אז היום נראה שחיפה זנחה את הדרך הזאת לטובת אוראל דגני ואביחי ידין – שחקני בית של קבוצות אחרות. שחקנים בינוניים במיטבם.

למכבי חיפה יש את מחלקת נוער הטובה ביותר בישראל. היא מספקת מספר רב של שחקנים בהשאלות לקבוצות יריבות ולקבוצות ליגת המשנה. אבל אתמול היו אלה רק אמיר אדרי, דקל קינן וטאלב טוואטחה שגדלו במכבי חיפה ושיחקו בהרכב הראשון. השאר יובאו ממקומות אחרים – טובים פחות ממחלקת הנוער של חיפה.

איפשהו לפני שנתיים, מכבי חיפה שינתה כיוון והחלה לרכוש שחקנים ישראליים בינוניים אך "מוכנים" כדי להתמודד עם עזיבת שחקני הבית הטובים לקבוצות בחו"ל (בדרך כלל). אבל האם זו הדרך הנכונה? האם לא עדיף לעלות את החלוץ בן ה-17 המוכשר על פני חלוץ זר שעלה יותר מדי ולא שווה את הכסף?

יעקב שחר וצוותו התעקשו בעבר שלא יתפרעו עם הרפתקאות כספיות מיותרות על שחקנים שלא "ישדרגו את הקיים" אבל בשנים האחרונות נכנעו לגחמות (ואולי ללחץ הקהל) והביאו שחקנים כגון תמיר כהן, עידן ורד, אביחי ידין, דלה ימפולסקי , חן עזרא, אלון תורג'מן ועוד אחרים בהרבה מאוד כסף. ומה שחבל זה שהשחקנים הללו הם שחקנים שחיפה בעצמה היתה יכולה "לייצר". שחקנים שעלו הרבה כסף וככל הנראה לא יחזירו את ההשקעה – במכירה או על המגרש.

מכבי חיפה לא פוגעת בשנתיים האחרונות. זה קורה. גם לקבוצות הטובות ביותר בעולם (מילאן, למשל). אבל אם פעם אפשר היה להגיד שלפחות יש שחקני בית וזה מה שנכון מבחינה עסקית, ערכית ומקצועית – אז היום נראה שמכבי חיפה מפסידה כמו כל קבוצה בישראל. באפרוריות.

מכבי חיפה צריכה לחזור להתעקשות הערכית שלה על שחקני בית. כיום עדיף לה להפסיד עם 5 שחקני בית בני 17 עד 20 בהרכב (הפסדים שלפחות יהוו לימודים חשובים לעתיד) על פני הפסדים עם שחקנים שגדלו הרחק מהכרמל.

לצד זה, מכבי חיפה צריכה להמשיך לחפש את הנוסחה הנכונה להעלאת שחקני נוער לקבוצה הבוגרת (מערך דומה בכל הקבוצות, למשל). "מחלקת הסקאוטינג" צריכה להתעסק במציאת השחקנים שמתאימים לסגנון שאמור להיות מוכתב מלמעלה (ולא רק על ידי המאמן) ולא בגיוס "מציאות" בשוק השחקנים הישראליים או בהסתמכות יתרה על סוכן זה או אחר. מכבי חיפה יכולה להפסיד מדי פעם. היא גם יכולה לקרוס בליגה אבל לפחות שתעשה זאת בדרך שלה.