חמשת האבות

עונת הפורמולה 1 של 2012 היתה אמורה להיות עונה ענקית. זו היתה אמורה להיות העונה הראשונה של 20 מירוצים, שכולם יוצאים לפועל. עם מסלולים בכל רחבי העולם, מאוסטרליה ויפן, עד ברזיל וארה"ב שחזרה לסבב, דרך אסיה (כולל מירוץ ראשון בהודו), המפרץ ואירופה, הדבר הזה שנקרא פורמולה 1 מעולם לא היה גדול יותר.

וגם בפן המקצועי, זו היתה אמורה להיות עונה ענקית. הקבוצות הטובות מהשנה שעברה שמרו על יכולתן, קבוצות אחרות למדו את השינויים והתקנות החדשות והציבו מכוניות תחרותיות יותר על המסלול. ובגזרת השמות הגדולים אף פעם לא היה צפוף יותר: מרצדס ולוטוס (ש"התלבשה" על רנו התחרותית) המשיכו להוסיף לעומק של פרארי, רד בול ומקלארן. פורס אינדיאה המשתפרת ומארוסיה, הקבוצה הרוסית הראשונה, תרמו לניחוח הכלל־עולמי.

ואצל הנהגים, השיפור של פרארי עזר לנהג הכריזמטי והמוכשר בסבב, פרננדו אלונסו, להתברג שוב במאבקי האליפות, ואל ניסיון הקאמבק המתמשך והכושל של מיכאל שומאכר התווסף קאמבק של אלוף העולם לשעבר, קימי רייקונן, שחזר מהיעדרות של שנתיים שכללה השתתפות באליפות הראלי העולמית.

שני מירוצים לסוף העונה, אין ספק שזה גם מה שקיבלנו. עונה גדולה. אבל יותר מכל — זו היתה עונת מעבר, ואת זה אף אחד לא ממש ראה בתחילתה. עם לא מעט הפתעות וטוויסטים בעלילה, הנה חמישה סיפורים מרכזיים של נהגים שעשו את העונה הזו למה שהיא, רגע לפני הסיומת הדרמטית.

מיכאל שומאכר. קאמבק לא מכובד צילום: איי אף פי

הזקן

מיכאל שומאכר

בחמישה משבעת המירוצים הראשונים של העונה מיכאל שומאכר לא הגיע לקו הסיום. תקלות שונות ומשונות, תאונות. הכל היה שם. "שומי", נהג הפורמולה העשיר והמעוטר בתולדות הענף, שהקאמבק שלו התבטא בעלייה ברייטינג בגרמניה, בעלייה מחודשת בהכנסות מפרסום, ובשכר של 8 מיליון יורו לשנה (מקום תשיעי בסבב, לנהג שבינואר יחגוג 44!), פתח את השנה השלישית של הקאמבק בצורה שהיתה עוד יותר מאכזבת מבשנתיים הקודמות. מאז הוא הספיק עוד פעמיים לסיים מירוץ לפני הזמן, לא כולל כמה מקרים שנאלץ לזנק מסוף הגריד בגלל תקלות שונות ומשונות במקצי הדירוג. חוסר המזל, היכולת החלשה והמכונית הלא משכנעת גרמו לנהג הטוב בהיסטוריה להודיע כבר באמצע העונה שלא תהיה שנה רביעית לקדנציה הזו, ובעצם קבע שהקאמבק ייגמר בכישלון מהדהד. כל מירוץ מאז ההודעה הפך למסע פרידה של שומי מהקהל המקומי. והפעם זו תהיה פרידה לתמיד.

הקריר

קימי רייקונן

קימי רייקונן היה חבר של קבע בצמרת דירוג הנהגים מוקדם יותר בעשור הקודם. הנהג הפיני המעולה ירש את מיקה האקינן הענק, ולצד נהיגה מסמרת שיער והתנהגות מושכת אש מחוץ למסלול, הפך לדמות מרתקת. לשיאו הגיע בין 2005 ל־2008, אז סיים במקומות 2, 5, 1 ו־3. בשביל אדם כמו קימי זה בדיוק היה האות לעזוב את הכל ולעבור להתחרות ב־WRC, אליפות הראלי העולמית. ואף שרשם כמה הישגים לא רעים (ב־12 מ־20 המירוצים שהחל סיים בטופ 10), העובדה שהוא לא התחרה על ניצחונות שלחה אותו בחזרה לפורמולה 1. והעונה, עם המנוע המעולה של רנו אבל השלדה הפחות מוצלחת של הקבוצה (לוטוס־רנו), הוא מצא את עצמו בעמדת נחיתות בהשוואה לשישה נהגים אחרים. זה לא הפריע לו להפגין בגרות, יציבות, ולחזור להראות את הכישרון הענק שיש לו. שש פעמים הגיע לפודיום העונה לפני שניצח לראשונה באבו דאבי (שני מירוצים לסוף העונה), והתבסס במקום השלישי. הישג עצום, שמשך כמה מחובבי הפיני המשוגע חזרה אל חיקה של הפורמולה 1.

לואיס המילטון. עוזב את הבית צילום: בלומברג

האובמה

לואיס המילטון

ב־2007 הפך לואיס המילטון לאחד התוצרים המרגשים של מה שג'סי אואנס, ג'קי רובינסון, ביל ראסל, מוחמד עלי, מייקל ג'ורדן וטייגר וודס עשו לספורט ולעולם לאורך המאה ה־20, כשהפך לנהג הפורמולה 1 השחור הראשון. ואיזה רוקי הוא היה — חצוף, פזיז, שחצן ומהיר. ומנצח. הוא סיים שני בטבלה. עונה לאחר מכן, בשנה שבה ברק אובמה נבחר לנשיא ארה"ב, הוא זכה באליפות הראשונה שלו. אבל מאז דברים החלו להשתבש. קבוצות ונהגים אחרים סגרו את הפער מהמילטון ומקלארן, והנהג החל להיות מעורב יותר ויותר בבעיות משמעת ותקריות על המסלול מאשר בחגיגות בראש הפודיום. העונה הוא הולך לסיים זו השנה הרביעית מחוץ לטופ 3. המצב במקלארן, ביתו מאז גיל 10, הידרדר כל כך שלא מזמן נפלה הפצצה: המילטון יעזוב בפגרה, ויתפוס את מקומו של שומאכר במרצדס. ובין אם זו פרידה לתמיד ובין אם לאו, ברור שזה משהו שצריך היה לקרות. המילטון צריך להתחרות על המקום הראשון, מקלארן צריכה להמשיך הלאה. זה טוב להם, וזה טוב לספורט.

סבסטיאן פטל. כמו שומי הצעיר צילום: איי פי

הצעיר

סבסטיאן פטל

הנהג הצעיר ביותר שמנצח מירוץ; הנהג הצעיר ביותר שזוכה באליפות; הנהג הצעיר ביותר שזוכה באליפות שנייה; והנהג הצעיר ביותר שזוכה בשתי אליפויות ברצף. איזה הספק. ועדיין, את העונה הזו סבסטיאן פטל אמנם פתח כפייבוריט, אבל דברים לא הלכו חלק. שני פודיומים (כולל ניצחון בודד) בשמונת המירוצים הראשונים, מירוץ אחד מחוץ לטופ 10 ועוד אחד שלא סיים, הורידו אותו לאמצע חבורת הצמרת, אבל לגמרי לא מעליה. אבל פטל הוא יותר מנהג. כמו שומי, גם הוא גאון רכב שעוזר למכונאים לשפר את הכלי. והתקציב הענק של רד בול משלים את העבודה. ארבעה ניצחונות רצופים בין המירוץ ה־14 ל־17 הקפיצו אותו לראש הטבלה, לפני אלונסו. והתצוגה שלו באבו דאבי, כשזינק מהפיט וסיים שלישי, רק מקום אחד אחרי אלונסו (שזינק שישי), מנעה מהספרדי לחזור למקום הראשון על חשבונו והוכיחה איזה רוצח בפני תינוק הוא הפטל הזה. שני מירוצים לסיום העונה, עם יתרון של 10 נקודות, הוא בעמדה נהדרת להיות הנהג הכי צעיר שמשלים שלוש ברצף.

פרננדון אלונסו מוביל. הכי מוכשר צילום: איי אף פי

המוכשר

פרננדו אלונסו

לדעת רבים, מדובר בנהג הטוב בסבב. אילו היה מדובר בענף יחידני, שבו איכות הרכב איננה חלק מהמשחק ולכולם יש אותם כלים, אלונסו היה זוכה באליפות בכל שנה. זו הדעה הרווחת. והעונה הנוכחית, שבה פרארי שוב העמידה תחתיו מכונית תחרותית, הוכיחה זאת. הוא היה הראשון לפתוח פער מחבורת הצמרת, ניצח שלוש פעמים בעשרת המירוצים הראשונים, ובאותו שלב היה קשה למצוא מישהו שישים את הכסף שלו על נהג אחר. אבל אז פטל ורד בול התעוררו, אלונסו לא סיים בבלגיה וביפן, ואיבד את הבכורה. שני מירוצים לסיום העונה, עם פיגור של 10 נקודות, הוא בעמדה נהדרת להוכיח שהוא באמת הנהג הטוב בסבב. וכשלאלונסו יש משהו להוכיח, לכם לא כדאי לזוז מהמסך.