היסטריה של אלימות

באחד מפרקי סדרת המופת האמריקאית "הסמויה" יושב באנק, בלש מחלק הרצח, עם פושע ששופך בפניו כמה קלישאות נחותות על איך הוא בוחר במי לירות. "A man must have a code", עונה באנק בציניות קרירה וחותם עוד אחד ממאות הדיאלוגים האלמותיים בסדרה שהיתה החשיפה הכי טובה בטלוויזיה לקרביים של עיר, לסיפור שלה, לפעימות לבה. אתה רואה "הסמויה" ומרגיש את בולטימור. וזו די חרא של הרגשה.

הסדרה, עם אותה תמונה מדויקת של המציאות הבלתי אפשרית בעיר, ירדה מהאוויר ב־2008. שלוש שנים מאוחר יותר, על פי הנתונים של ה־FBI, בולטימור היא עדיין אחת הערים המסוכנות ביותר בארה"ב, ב"צמרת" לצד ערים נודעות לשמצה אחרות כמו דטרויט ואוקלנד.

שחקני בולטימור רייבנס. ריי לואיס בצד שמאל עם תמונה של ארט מודל, הבעלים של הקבוצה.מודל העביר את הפרנצ'ייז לבולטימור וקרא לקבוצה החדשה "הרייבנס" - על שם השיר המפורסם של אדגר אלן פו שהלך לעולמו בעיר. פו הוא גם השם של הקמע בדמות עורב סגול מגודל שמופיע במשחקי הקבוצה צילום: רויטרס

מסוסים לעורבים

יותר מ־600 אלף איש גרים בבולטימור, 60 ק"מ מצפון לוושינגטון הבירה. בערך 65% מאוכלוסיית העיר שחורים, העיר החמישית הכי שחורה בארה"ב. הם שם בעיקר כיוון שבמאה ה־18 העיר נחשבה ל"נוחה" עבור השחורים – העבדות בבולטימור היתה חוקית, אבל שליטה מתודיסטית בעיר הביאה לכך שהיה בה מספר רב יותר של שחורים חופשיים מעבדים, מה שהיווה מוקד משיכה לעבדים לשעבר מהמדינות הצפוניות ולעבדים נמלטים מהדרום. מתוך הבסיס הזה צמחה בולטימור כעיר מגוונת, בעייתית ויצרית - עם נתונים מפחידים על פשע ועוני.

אבל מתוך הגיוון, הבעייתיות והיצרים, בולטימור תמיד הרימה ראש בגאווה כעיר שיש לה הרבה מה להציע. מפורסמים מקומיים כמו הארייט טאבמן, תורגוד מרשל, בילי הולידיי וגם בייב רות' האגדי; מוסדות ראשוניים כמו "האפרו", העיתון השחור הוותיק בארה"ב, והארץ' לאונג' – המועדון הראשון לשחורים; הנמל ההיסטורי והמפואר ומוסדות לימוד מהוותיקים בארה"ב. הספורט גם הוא חלק בלתי נפרד מאותה קהילה הטרוגנית, כששורשיו נעוצים במירוצי סוסים במאה ה־19 ועוברים בכל ענף מקצועני אפשרי - כולל הבולטס המקוריים מה־NBA, האוריילס (בייסבול) והקולטס (פוטבול).

כן, הקולטס היו קבוצת הפוטבול הראשונה של בולטימור, שהוקמה ב־1953 ונדדה לאינדיאנפוליס אחרי 30 שנה. 13 שנה ללא פוטבול הסתיימו ב־1996, אז הבעלים של קליבלנד בראונס, ארט מודל, העביר את הפרנצ'ייז לבולטימור וקרא לקבוצה החדשה "הרייבנס" - על שם השיר המפורסם של אדגר אלן פו שהלך לעולמו בעיר. פו הוא גם השם של הקמע בדמות עורב סגול מגודל שמופיע במשחקי הקבוצה.

בולטימור. על פי הנתונים של ה־FBI, בולטימור היא עדיין אחת הערים המסוכנות ביותר בארה"ב, ב"צמרת" לצד ערים נודעות לשמצה אחרות כמו דטרויט ואוקלנד צילום: cc by ktylerconk

"אתה מפחיד אותי"

חיבור בין ספורט אלים לעיר אלימה לא קשה לעשות. זה קל במיוחד כשהכוכב הראשי שלך הוא בחור אלים בעצמו. הרייבנס בחרו את הליינבקר ריי לואיס בדראפט של 1996, שנייה אחרי שהקבוצה עברה לבולטימור.

שנת הבכורה של הרייבנס היתה גם שנת הרוקי של לואיס. 17 שנה לאחר מכן, לואיס יסיים הלילה את הקריירה שלו במעמד הגדול מכולם וכנראה כגדול הליינבקרים בהיסטוריה. וגם כאחד האנשים המרתקים והבעייתיים ביותר בספורט האמריקאי.

פסיכולוג הספורט ג'ק סטארק, שעבד בדראפט 1996 עם מיאמי דולפינס, פגש עבור הקבוצה כמה עשרות מהשחקנים שעמדו להיבחר באותו דראפט, לשיחת התרשמות. הפגישה עם לואיס, יליד פלורידה ששיחק באוניברסיטת מיאמי, התארכה אל מעבר לשעה. "אם אני המאמן ואני צריך לקחת שחקן אחד, אני לוקח אותך. יש רק בעיה אחת. אתה מפחיד אותי", אמר סטארק ללואיס. ל־ESPN סיפר סטארק כי מעולם לא ראה שחקן חדור מוטיבציה כמו לואיס, ושהיה לו גם ברור לחלוטין שהוא שור מועד.

בינואר 2000 לואיס בן ה־24 וכמה ממלוויו שהו באטלנטה לרגל הסופרבול שנערך בעיר. הם נקלעו לקטטה עם קבוצת חוגגים אחרת, והלילה הסתיים בדקירתם למוות של ג'קינת בייקר וריצ'רד לולאר. כמה ימים לאחר מכן הוגשו כתבי אישום נגד לואיס ושניים מחבריו באשמת רצח. פרקליטיו של לואיס הצליחו להגיע להסדר טיעון עם התובע המקומי, וכתב האישום נגד לואיס הופחת מרצח להפרעה לסדר הציבורי, תמורת עדות נגד שני חבריו. הוא יצא מהמקרה עם עונש של שנה על תנאי (חבריו זוכו בסוף). כמה שנים לאחר מכן הגיע לואיס להסדר פיצויים אזרחי עם משפחות הנרצחים. תוכנו של ההסדר לא נחשף. שנה בדיוק אחרי המקרה, בינואר 2001, הוביל את הרייבנס לסופרבול, שבו גברו על הג'איינטס בדרך לתואר הראשון שלהם. לואיס זכה ב־MVP.

יותר מעשור חלף. לואיס חזר קצת בתשובה - הביא כמה ילדים מכמה נשים, המשיך להוות דוגמה אמיתית למקצוענות על המגרש וגם לא מעט מחוצה לו. הוא תורם ומשקיע ומחזיר לקהילה. הוא גם היה משמעותי בהפיכת הרייבנס לקבוצה השנייה הכי טובה בחמש השנים האחרונות, עם ניצחון אחד פחות מניו אינגלנד במאזן המצטבר.

יש לו גם סימן היכר - הריקוד לפני המשחק. מין גרסת מרילנד ל"האקה" הניו זילנדית, כשהוא מטריף את חבריו לקבוצה במלמולים שונים על אלוהים וכוחה של האמונה. המסע של לואיס ושל בולטימור לסופרבול השנה כמו נכתב באותו ספר אגדות שכותב המלאך האמון על הספורט: עם פציעה באוקטובר שנראה היתה שתסיים את הקריירה בגיל 37, חזרה מפתיעה למגרש בתוך חודש וחצי בלבד (הועלו האשמות על חשד לשימוש בחומרים אסורים שעזרו להתאוששות המהירה), הסתננות לפלייאוף ואז שלושה ניצחונות גדולים, שניים מהם בחוץ על שתי הקבוצות הבולטות ב־AFC. זה באמת נכתב מלמעלה.

אוהדים של ריי לואיס. "אם אני המאמן ואני צריך לקחת שחקן אחד, אני לוקח אותך. יש רק בעיה אחת. אתה מפחיד אותי", אמר פסיכולוג הספורט סטארק ללואיס. ל־ESPN סיפר סטארק כי מעולם לא ראה שחקן חדור מוטיבציה כמו לואיס, ושהיה לו גם ברור לחלוטין שהוא שור מועד צילום: אי פי איי

יש עתיד?

אבל לואיס ובולטימור, לואיס של בולטימור, הם הרבה יותר מסתם סיפור ספורטיבי. הם הסמן הימני של הדיון שניטש בארה"ב כיום על הספורט הזה, דיון מוסרי על אלימות, חינוך, הסכומים הדמיוניים סביב המשחק – ענף שמגלגל 9 מיליארד דולר בשנה. או הנושא הלוהט, שעלה גם על שולחנו של הנשיא ברק אובמה – האם יש עתיד לספורט הזה, הכל כך לא בטיחותי, ושהקשר שלו להתאבדויות ולפשעים שמבצעים שחקנים שפורשים נותר כל כך ברור? בשבוע שעבר הצהיר אובמה: "אני אוהד אמיתי של המשחק, אבל אם היה לי בן, הייתי חושב הרבה לפני שהייתי שולח אותו לשחק פוטבול". הנשיא קיבל תמיכה אפילו משני שחקני ההגנה של הרייבנס, אד ריד וברנרד פולארד, שהגדיל לעשות ואמר שהוא "לא רואה את הפוטבול ממשיך להתקיים בעוד 30 שנה מעכשיו".

ואת הבעיה הזו צריכים לפתור קברניטי ה־NFL, שנגד הליגה שלהם מתנהלות בימים אלו יותר מ־5,000 תביעות של שחקני עבר או בני משפחותיהם, על הנזקים שנגרמו להם מהמשחק. הספורט הפופולרי ביותר בארה"ב אולי צריך להמציא את עצמו מחדש כדי להיות רלבנטי בעתיד. לשחקנים ולבריאותם, למנהלי הקבוצות ולמנהלי הבנקים שלהם, לצופים ולמוסריותם הגוברת. לאף אחד אין מושג איך להתחיל. זה ספורט של אלימות, והוא כזה כבר יותר מדי זמן. אובמה, הרי, הוא לא הנשיא הראשון שמתערב בעניין. היה כבר נשיא שביקש מקבוצות הפוטבול בקולג'ים לנסות ולמצוא דרך לרכך קצת את המשחק - תיאודור רוזוולט. ב־1905.

ריי לואיס. 1 מכל 10 ציוצים עליו מזכירים את המילה "רצח" צילום: רויטרס

ראש צף במיסיסיפי

הבעיה היא שפוטבול הוא אלימות. הכי אלימות שיש. אז אד ריד יכול לומר שהוא מסכים עם אובמה, וברנרד פולארד יכול לומר שהוא חושש לעתיד הענף, אבל

כשהקוורטרבק של סן פרנסיסקו, קולין קאפרניק, ישעט מולם הלילה, הם וריי לואיס ינסו להעיף לפאקינג קאפרניק את הראש מעבר לנהר המיסיסיפי.

כי אם כבר לעשות את הסיפור קצת מעבר לספורטיבי, בעיר שיש לה לב פועם כזה, הרי שפוטבול הוא כמעט במובן של חייב להיות. תתעלמו מהעובדה שרוב תושבי בולטימור לא יכולים לגרד את הסכום לרכוש את הכרטיס הכי זול למשחק ליגה ביתי. אבל בכל פעם שהרייבנס עולים למגרש מאז 1996, בעיר עם אותו קוד תת־קרקעי שנבנה במשך 300 שנה, הם מנצחים כי הם אלימים יותר. הם משפילים את ניו אינגלנד כי הם עניים יותר וכועסים יותר. הם זורקים בבושת פנים את דנבר מהפלייאוף כי הם לחצו על ההדק ראשונים. וכשהם נותנים לעבריין, דמות שאין שנויה במחלוקת ממנה, להוביל אותם, הם בעצם אומרים "יש לנו קוד". קוד שהוא תוצאה של חיבור מושלם בין ענף, לעיר, לקבוצה.

אחרי שהמסקנה הזו שוקעת קצת, ובעזרת מרחק של 6,000 מייל בערך מבולטימור, אפשר גם לכבד את זה.