הכדורסל הישראלי לא ישתנה מלמעלה
כל מי שאכפת לו מהכדורסל הישראלי צריך להשפיע עליו ברמה המקומית - להדיח את המנהלים "הנצחיים", לשנות את מנהלי המועדונים "האגדיים", לדרוש שקבוצות הכדורסל המקומיות יתנהלו בשקיפות ומקצועיות. מהאיגוד לא יצמח דבר כי הוא רקוב מפוליטיקה
אבנר קופל עזב את איגוד הכדורסל – אבל שום דבר לא הולך להשתנות בקרוב. מדובר בעניין אישי לחלוטין וכמעט כל הפוסט מורטם בנושא נוגע בנושא האישי. קופל לא הסתדר עם שמעון מזרחי, קופל לא השקיע נכון את הכסף המועט שהיה, קופל לא התמודד היטב עם האופוזיציה וכו'.
ילדים חוגגים. השינוי יתחיל מההורים שרוצים שהמאמנים של הילדים שלהם יהיו אנשי מקצוע רציניים צילום: נמרוד גליקמן אבל קופל אינו הבעיה אלא רק תסמין. טל וולק כתב יפה בגלובס על כך שהבעיה היא לא באדם זה או אחר אלא בכך שכל האיגוד עדיין מסתמך על ניהול פוליטי שקשור למרכזים – בית"ר, מכבי, הפועל, אליצור וכו' – ולא על אנשי מקצוע. הפוליטיקה הקטנונית לא מאפשרת לאנשי מקצוע אמיתיים להיכנס ולעשות שינויים שיווקיים ומקצועיים בכדורסל הישראלי.
האיגוד, כמו גם ההתאחדות לכדורגל ורוב הענפים, הוא גוף ארכאי ופוליטי. רחוק שנות אור מניהול מקצועי ומודרני. האנשים שמנהלים את האיגוד נבחרים רק בזכות הקישורים שלהם ולא בזכות הכישורים שלהם. הם אנשים שממנים תחתם יס-מנים למיניהם שהמרחק ביניהם לבין יכולת מקצועית אמיתי הוא ענק. ולא שופטים אותם על פי מדדים מקצועיים. חוסר השקיפות שמוטמע בתוך אותם ארגונים, וגם באיגוד הכדורסל, לא מאפשר בדיקה עניינית של איך אנשים קידמו או לא קידמו את הכדורסל הישראלי.
במה האיגוד צריך להתבייש?
האיגוד, כרגע, צריך לעבוד על שורשי המשחק בלבד – וזה בגלל שמנהלת הליגה מנהלת את הליגה המקצוענית. זה אומר שברמה הרגולוטרית וברמה המעשית האיגוד צריך להתבייש בכך שיש מאמני ילדים שמקבלים 500 שקל לחודש וגם אותם הם לא מקבלים; האיגוד צריך להתבייש בכך שפחות ישראלים משחקים כדורסל ומתעניינים במשחק והאיגוד צריך להתבייש בהישגים הדלים של קבוצות הנערים, הנוער והנבחרת הבוגרת.
האיגוד צריך להתבייש שאין רגולציה שמחייבת קבוצות להשקיע בנוער שלהן (בגרמניה, למשל, כל קבוצה חייבת לשים 10% מתקציבה על מחלקת הנוער) והאיגוד צריך להתבייש בכך שאין רגולציה שמאפשרת לקבוצות לזכות בתמורה כספית על כך שגידלה שחקן שהגיע לנבחרת.
האיגוד חשב שהוא פותר איזושהי בעיה עמוקה כשהקים את האקדמיה – אבל הוא לא. הוא סתם הודה בכך שהוא כבר אינו יכול להשפיע על קבוצות וביקש לעשות בעצמו מה שהקבוצות אמורות לעשות – וזה לגדל שחקנים. כאמור, לגדל שחקנים במסגרת אקדמיה מאוד מצומצמת, זו בדיוק המשימה שאיגוד, שאחראי על כל הכדורסל – מהחובבני ועד המקצועי – לא צריך לעשות.
הממשלה לא יכולה להתערב, זה יוביל להרחקה מהמוסדות הבינלאומיים אבל מי שאכפת לו מהכדורסל בישראל צריך להתערב. השינוי, צריך לבוא מהשטח. הוא יגיע כאשר לאנשים יהיה מספיק איכפת להדיח את המנהלים "הנצחיים", לשנות את מנהלי המועדונים "האגדיים", לדרוש שקבוצות הכדורסל המקומיות יתנהלו בשקיפות ומקצועיות.
זה יתחיל מההורים שרוצים שהילדים שלהם יתאמנו אצל מאמן שמקבל מספיק כסף כדי להתייחס לעבודה שלו ברצינות, זה יתחיל מראשי עיר שרוצים שכמה שיותר ילדים יתעסקו בכדורסל וזה יתחיל עם האוהדים שידרשו ניהול שקוף ותקין. זה לא יתחיל מלמעלה – כי הלמעלה רקוב לחלוטין. רק שורשים חדשים ידחקו החוצה את המנהלים שכבר שנים לוקחים את הכדורסל הישראלי מן הפח אל הפחת.
