הזרים הם לא הבעיה של הכדורסלן הישראלי
ארגון השחקנים טוען כי הוא "נלחם למען מקומות העבודה" של השחקנים הישראלים, אבל מדובר במאבק דמגוגי
מדי כמה שנים יוצא ארגון שחקני הכדורסל של ישראל ל"מלחמה על עתיד הכדורסל הישראלי". הארגון טוען כי הכדורסל צריך להיות ישראלי, ולכן צריך כדורסלנים ישראליים על המגרש.
בשבוע שעבר הכריז ארגון שחקני הכדורסל, באמצעות ההסתדרות, על סכסוך עבודה מול מינהלת ליגת העל בכדורסל. מבחינה ספורטיבית, המשמעות העיקרית של העניין היא אפשרות ריאלית להשבתת הליגה (איום שחוזר על עצמו כל כמה שנים) אם ארגון השחקנים והמינהלת לא יצליחו להגיע להסכמות בנושא שיתוף השחקנים הישראלים וכמות הזרים בליגה.
סעיף המחלוקת העיקרי כרגע הוא סוגיית הישראלים והזרים בעונות הבאות. הדרישה של השחקנים כרגע היא לשלושה שחקנים ישראלים לפחות בחמישייה, בעוד שהמנהלת מעוניינת להשאיר את המצב הקיים – שלפיו כל קבוצה יכולה לבחור אם לשחק על פי "החוק הרוסי" (כלומר שני שחקנים ישראלים לפחות בכל רגע נתון על המגרש) או להחתים רק ארבעה זרים.
במקביל למלחמתן בזרים קבוצות הכדורסל הישראליות לא מוצאות שחקנים ישראלים לגיטימיים לליגה הראשונה. המצב גרוע כל כך שהן מתחילות להפוך לבדיחה עצובה. יואב ספר, שלא שיחק 9 שנים, חזר להפועל חולון. גם גילי מוסינזון חזר למגרשי הכדורסל אחרי שנים מחוץ למשחק. נראה שהמצב כה גרוע שבקרוב יתחילו קבוצות לרחרח בסביבות דובי גל כדי לראות אם הוא מעוניין לחזור למגרשים כמלך הסלים.
ועכשיו ברצינות. ארגון השחקנים טוען כי הוא "נלחם למען מקומות העבודה" של השחקנים הישראלים. אבל זה מאבק דמגוגי במקרה הטוב וצבוע במקרה הרע. הרי שמעון אמסלם, שאומר שהליגה צריכה להיות ישראלית, היה מחתים זרים על ימין ועל שמאל כג'נרל מנג'ר של הפועל אשקלון. כמו כולם. מיקי ברקוביץ', שהצטרף למאבק של הארגון, היה בעלים של קבוצה בליגה ארבע עונות והיה אחראי לרכבות זרים בלי סוף – שבסופו של דבר הובילו להגבלת מספר הזרים שאפשר לרשום בעונה אחת. הם בנו על שחקנים זרים כי השחקנים הישראלים לא טובים מספיק.
עניין הזרים הוא הנושא הכי קל להילחם עליו. זה עניין שקל מאוד לייצר איתו כותרות חיוביות. הרי – מי לא רוצה כדורסל ישראלי? אבל הבעיות של הכדורסל הישראלי נמצאות במקום אחר לגמרי – וארגון השחקנים לא עוזר לפתור אותן. הארגון נטפל לנושא הכי פופולארי במקום לטפל בבסיס, בשיתוף פעולה מלא עם הקבוצות. רחוק מהכותרות והידיעות בעיתון.
שחקני הפועל תל אביב חוגגים ניצחון על מכבי תל אביב. צריך לקחת את התחושות הללו גם לכדורגל צילום: אורן אהרוני
המוגן ביותר דועך
השחקן הישראלי כיום הוא השחקן המוגן ביותר בכדורסל האירופאי. ועדיין, הוא דועך. למה?
ובכן, "דקות המשחק שהוא חייב לקבל כדי להתפתח" בתור שחקן בוגר לא שוות כלום אם אין לו בסיס טוב מספיק. וכרגע הבסיס הזה ממש רעוע. השחקן הישראלי לא אתלט מספיק ולא טכני מספיק. הוא חלש פיזית ולא קולע באחוזים מרשימים. הוא לא טוב מספיק כי בתור שחקן ילדים ונוער הוא מקבל כלים טובים פחות מהשחקן הסרבי או השחקן הספרדי. בתור שחקן נוער הוא משחק הרבה יותר מדי, ומתאמן פחות מדי. כל זה קורה בגלל שהקבוצות זנחו לחלוטין את כל המטרה שלשמה הן הוקמו – לספק מקום לטיפוח ספורטאים בקהילה המקומית שלהן.
במחלקות הנוער עובדים מאמנים עבור 2,500 שקל בחודש במקרה הטוב. בתור מאמנים הם מתקדמים רק אם הם מצליחים להוביל ילדים בני 11 לניצחונות על בני 11 אחרים, ולא בגלל שהם מתמקדים בזיהוי וטיפוח כישרונות.אם ארגון השחקנים באמת רוצה "כדורסל ישראלי", הוא צריך להתחיל להיאבק על עתיד הכדורסלן הישראלי. הוא צריך לדרוש השקעה של מיליון שקל לפחות במחלקות הנוער של קבוצות הליגה; הוא צריך לדרוש מלגות שיהפכו כדורסלנים מצטיינים למאמני נוער וילדים בעלי שכר סביר פלוס; הוא צריך לבנות מערכת שתסייע לקבוצות לקבל כסף על שחקנים שהם מטפחים (כיום קבוצות מפסידות כסף על מחלקות הנוער); והוא צריך להתחיל לעבוד ביחד עם האיגוד והליגה לשיפור הכדורסלן הישראלי.
כרגע העיסוק במספר הזרים והישראלים על המגרש הוא עניין קוסמטי בלבד. הכדורסל הישראלי צריך שינוי גדול הרבה יותר משינוי מספר הזרים שמותר להחתים.
כל הכבוד להפועל
ומילה על הניצחון של הפועל תל אביב אמש על מכבי תל אביב. האם יש משהו מתוק יותר מניצחון של קבוצת אוהדים על הקבוצה העשירה בליגה, אחת מהמכניסות ביותר בכדורסל האירופי? כנראה שלא. אוהדי הפועל תל אביב צריכים לשאוב השראה מהתחושות הללו ולקוות שגם בכדורגל קבוצת האוהדים שלהם תנצח את הקבוצה העשירה בישראל - היריבה השנואה, מכבי תל אביב.
להפועל תל אביב בכדורגל כנראה לעולם לא יהיה בעלים מיליארדר. אולי עכשיו כשלטדי שגיא יש כל כך הרבה מזומן, זה ישתנה - אבל אסור לאוהדי הפועל לסמוך על זה. עם זאת, הם כן יכולים לבנות על הניסיון הרב שנצבר בהפועל תל אביב בכדורסל - קבוצת אוהדים - במאבקיה נגד הכסף. החזון צריך להיות גוף ספורטיבי מאוחד - כדורסל וכדורגל, ובעצם אגודת ספורט שלמה עם חברים משלמים - שיאמץ את כל הערכים הטובים של קבוצת אוהדים: שקיפות, דמוקרטיה, קהילתיות, כדי להתמודד שווה בשווה בקבוצות המיליארדים המכביסטיות.
הפועל צריכה להשתמש ברוח המאבק המעמדי הזה לטובתה.
