הפוך גוטה, הפוך

העברת הבעלות של הפועל י-ם לידיו של אורי אלון ואנשיו עשויה לסמן את תחילתה של דרך חדשה עבור המועדון האדום מהבירה. לאחר יותר מעשור, בהם עברו בקבוצה למעלה מ-70 זרים ו-15 מאמנים נראה כי קבוצת הרכישה החדשה בראשות אורי אלון מציבה מטרות ריאליות וחשוב מכך מעוניינת לשנות את תרבות הניהול הקלוקלת של המועדון, שהגיע לשפל חדש בעונה החולפת.

אז מה בעצם צריך לעשות? אותו דבר רק הפוך.

קרייג זמית' מהפועל ירושלים. צריך להתחרות מול מכבי בזירה שאפשר לנצח בה צילום: יובל חן

ראשית, להפסיק לנסות להשיג את מכבי ת"א בכלים שלה, קרי כסף, מדובר במאבק חסר תוחלת.

לפני כמה שנים אמר דני קליין שלהשוות בין מכבי ת"א להפועל י-ם זה כמו להשוות בין סוסיתא למרצדס. עכשיו בואו נגידו שלא מדובר בסוסיתא אלא בטנדר קשוח. היכן יש סיכוי לנצח את המרצדס בכביש מהיר עם אספלט משובח או בשטח בדרכי עפר משובשות? במילים אחרות, הפועל ירושלים חייבת לשחק מול מכבי לא במסלול הכלכלי-פיננסי, אלא דווקא במסלולים אחרים, שהראשי שבהם הוא "מסלול הסבלנות" בדיוק נקודת התורפה הצהובה.

דרך פעולה אפשרית, היא החתמתם של זרים צעירים וזולים בעלי פוטנציאל, לתקופה ארוכה, מתוך מחשבה שהפירות יקצרו תוך כמה שנים, ואולי גם יהיה ניתן למכור אותם במחיר גבוה.

שנית, לשקם את יחסי האמון עם הקהל. בשנים האחרונות, חלה ירידה דרסטית בכמות האוהדים במלחה ובעניין שמעוררת הקבוצה אצל אוהדיה. שיתוף שחקני בית צעירים, שקיפות ניהולית, הכנסת אוהדים להנהלת הקבוצה - כל אלו צעדים בוני אמון שהנהלה החדשה צריכה ליזום אל מול האוהדים, ע"מ ליצור זהות ייחודית ושונה מזאת של מכבי ת"א.

שלישית, הקמת צוות מקצועי של שלושה-ארבעה אנשי מקצוע שיבנו את הקבוצה עם מבט לעתיד ולא רק עם הרצון להצליח עכשיו ומהר. צוות זה יהיה אחראי על מינוי מאמן ראשי, בחירת השחקנים, ובניית מערך סקאוטינג ארצי ועולמי.

לסיכום, אם אורי אלון אכן יפעל בהתאם להצהרותיו לפיהן "שינוי התרבות הניהולית של המועדון עומדת בראש מעייניו", יש סיכוי לא רע שבעוד כמה שנים המועדון הירושלמי אכן יהווה סוף סוף אלטרנטיבה שפויה וקצת שונה מהענק הצהוב.