בוטיק באזל

לפני שמתחילים לכתוב על FC באזל אני רוצה לספר משהו דווקא על קבוצות הכדורגל הישראליות הגדולות.

בתור סקאוט הצעתי את שירותיו של ג'ילואן חאמד, קפטן מאלמו השבדית, לשתי קבוצות גדולות בישראל. הוא הוביל את טבלת מלך שערי הקבוצה כקשר עושה משחק / שחקן כנף, ונחשב לשחקן סגל בנבחרת שבדיה. הוא זוכה להשוואות לפרדי ליונברג והמספרים שלו מצוינים (שמונה שערים ב־22 משחקים ב־2013) עבור קשר התקפי. הוא הוצע לקבוצות הגדולות בחצי מיליון יורו - סכום שהן סירבו לשלם אף שמאלמו רצתה למכור מסיבותיה שלה. כיום מאלמו מנהלת משא ומתן עליו עם ווסטהאם, ווסט ברומיץ' אלביון ואולימפיאקוס. גם כמה קבוצות גרמניות מעוניינות בשחקן השבדי ממוצא אזרי. הסכום שמאלמו מבקשת עבורו הוא 5 מיליון יורו.

גם את כוכב נבחרת גאנה הצעירה בן ה־19 אבנעזר אסיפואה (Ebenezer Assifuah) הצעתי לקבוצות ישראליות לפני אליפות העולם מתחת לגיל 20. הקבוצות סירבו לשלם 800 אלף יורו עבורו, והוא כבר לא יגיע לישראל מאחר שהוא מבוקש בידי קבוצות בשוויץ ובגרמניה. אפילו באזל רצתה לקנותו, אבל לא יכלה בגלל מכסת הזרים שיש לה.

הקבוצות הישראליות לא רצו לרכוש את השחקנים המוכשרים האלה, משום שהם היו יקרים מדי מבחינתן. ואולם, הם היו מגיעים לישראל, ואחרי שנתיים־שלוש מחירם היה מוכפל ואפשר היה להרוויח עליהם סכומים אדירים.

FC באזל, יריבתה של מכבי תל אביב במוקדמות ליגת האלופות, מחפשת בדיוק את השחקנים האלה. כמדיניות היא לעולם לא תקנה שחקן זר מעל גיל 25 מתוך ההנחה שהיא תוכל למכור את השחקנים הללו במחירים גבוהים וכך להרוויח כסף כדי להשקיע חזרה בשוק העברות השחקנים ובאקדמיה המצוינת שלהם.

בעולם מושלם כולם בישראל היו מביטים על FC באזל בהערצה, מועדון ממדינה קטנה שמנצל את כל היתרונות היחסיים שיש לו כדי להיבנות כמועדון פאר אירופי, לא פחות. באזל אמורה לשמש דוגמה לכל קבוצה שאינה בליגות של הגדולות, שאלה רוב הקבוצות בעולם.

המועדון עובד בדרך מסודרת ויש לו חזון ברור - השקעה כבירה במחלקת הנוער לצד סקאוטינג ומדיניות ברורה בשוק העברות השחקנים. הנשיא ברנרד הויסלר והמנהל הספורטיבי גיאורג הייץ מנהלים את המועדון במובן הכלכלי והמקצועי באופן מעורר קנאה.

המאמן של באזל מוראט יאקין עם יורגן קלופ, מאמן דורטמונד. "הדרך מוכתבת מלמעלה" צילום: אי פי איי

מורשת מכובדת

ההשקעה באקדמיה הכרחית מפני שבשוויץ חלה הגבלת זרים (כמו בישראל), ואפילו שחקנים בעלי דרכונים אירופיים נחשבים לזרים. ההשקעה בשוק העברות השחקנים נעשית בחוכמה. רכישת השחקנים המצרים (שלא ישחקו בישראל) היא דוגמה לכך. השניים, מוחמד סאלח ומוחמד אל־נאני, באו בגיל 18. הסכום ששולם עבורם הוא 100 אלף יורו עם תוספות התלויות במספר ההופעות שלהם בהרכב הראשון ובהופעות בינלאומית. באזל כבר דחתה הצעות של 10 מיליון יורו עבור סאלח מתוך ההבנה שבעוד כמה חודשים, אחרי עוד הופעות באירופה, הוא יהיה שווה יותר, רווחים של אלפי אחוזים. אגב, מערך הסקאוטינג של באזל משוכלל. הם אפילו הגיעו לישראל. בין רשימת השחקנים שבאזל עוקבת אחריהם נמצאים שני ישראלים צעירים.

למכבי תל אביב, לעומת זאת, מביאים רק שחקנים מבוגרים - כמדיניות. הם מגיעים ללא אפשרות מכירה עתידית בסכומים גבוהים וכך הקבוצה מפסידה הכנסות פוטנציאליות. וזה חבל, כי יש שם כסף להשקיע בצורה חכמה יותר בשחקנים צעירים איכותיים בעלי ערך מכירה גבוה. לאחרונה היא מכרה את אלכסנדר דרגוביץ' האוסטרי לדינמו קייב ב־9.5 מיליון יורו. את האוסטרי הצעיר הביאה בכמה מאות אלפי יורו.

ל־FC באזל מורשת מכובדת בכדורגל האירופי. האנס גאמפר, אחד הקפטנים של הקבוצה, הוא שהקים את ברצלונה וגם העניק לה את צבעי הכחול־אדום. ואולם, למרות המורשת הגיעה באזל לשנות התשעים כשהיא בליגה השנייה ובמשבר כלכלי קשה. אז החליטו שם על אסטרטגיה ארוכת טווח. ב־1997 נכתבה תוכנית שבבסיסה "הפרטה" של זכויות השיווק ושל חלק מזכויות ההעברה של שחקני הקבוצה כדי למשוך משקיעים שינהלו את הנכס. עוד בתוכנית: בניית אצטדיון מכספים פרטיים, אימוץ "תקנים מחמירים" של מקצועיות במחלקות הספורטיביות של המועדון וגיוס "ספונסרים שותפים" שיעזרו בבניית בסיס פיננסי להצלחה לטווח הארוך. זכויות השיווק עברו מיקור־חוץ לחברת FC באזל מרקטינג, שהחלה לעבוד בצורה מסודרת כדי לגייס ספונסרשיפ.

שרדן שאקירי. נקנה על ידי באיירן מינכן ביותר מ-11 מיליון יורו - האם אי פעם יהיה שחקן ישראלי בבאיירן? צילום: רויטרס

מחזירים השקעה

במקביל התמקדה הנהלת הקבוצה במחלקות הנוער. לכל קבוצת ילדים ונוער (בני 12–21) יש מאמן בכיר שמנהל אותה, והאקדמיה בחיפוש מתמיד אחר פיתוחים טכנולוגיים/חינוכיים שיעניקו לשחקנים הצעירים יתרון. החיפוש המתמיד הזה משמש השראה לאקדמיות אחרות בשוויץ, שכיום יש לה את הנבחרות הצעירות הטובות ביותר באירופה.

השחקנים הצעירים שגדלים נמכרים בעשרות מיליונים. שרדן שאקירי נמכר לפני שתי עונות לבאיירן מינכן ב־12 מיליון יורו. גם גרניט שאקה נמכר לגרמניה, לבורוסיה מנשנגלדבך, בכמעט 10 מיליון יורו. בעבר היא מכרה גם את איבן רקיטיץ'. אגב, למרות השמות כולם שוויצרים. FC באזל, כקבוצה שמשחקת באחת מהערים בעלות מספר המהגרים הרב ביותר באירופה, מנצלת את הרבגוניות הזאת לטובתה. תוכניות סוציאליות בקרב אוהדי הקבוצה מאפשרות לה גישה לכישרונות צעירים של מהגרים. זה כבר עניין של עשרות שנים, וההשקעה בחינוך של אותם שחקנים מסייעת למועדון בטווח הארוך. השחקנים הבכירים חוזרים אחרי תקופה בחו"ל ואחרי פרישה כמאמנים ומנהלים. סבסטיאן פריי, לדוגמה, חזר לקבוצה לעונות פרישה. אחרי הפרישה מונה למנהל ספורטיבי של לוצרן. הוא יצבור שם ניסיון ויחזור למועדון כמנהל מתישהו. גם המאמן הנוכחי מוראט יאקין בילה שנים כשחקן במועדון מבאזל וחזר לאמן בו אחרי תקופה בתון ולוצרן.

שחקני באזל. הפסד למכבי לא ישנה דבר צילום: אימג'בנק, Gettyimages

מה יקרה אם יפסידו?

דיברתי עם המנהל הספורטיבי שלהם ושאלתי מה יקרה במועדון אם יפסידו למכבי תל אביב, תרחיש שעשוי לקרות כי דברים מפתיעים יותר קרו בעבר. הוא אמר לי שזה לא הולך לשנות שום דבר לטווח הארוך. יש תוכנית וסדר שעזרו לקבוצה להגיע לשלב הנוק אאוט של ליגת האלופות בעבר ואפילו לחצי גמר ליגת אירופה. התוכנית לא תשתנה בגלל הפסד אחד או שניים, גישה שפויה לעולם משוגע כמו עולם הכדורגל, גישה שאפשר רק לקוות שיותר קבוצות בישראל יאמצו.

הכותב הוא יועץ סקאוטינג לקבוצת כדורגל המתמחה במזרח אירופה