בקטאר, גם הכדורגלנים הם עבדים

זאהיר בלוני הוא שחקן כדורגל צרפתי שתקוע בקטאר. הקשר בן ה-33 הגיע לקטאר ב-2007 כדי לשחק עבור קבוצת הכדורגל מדוחא, Military Sports Association. הוא לא יכול לצאת מהמדינה כי הקבוצה לא מאפשרת לו לצאת מהמדינה. למה? כי הוא הגיש תלונה על העלמת משכורות בפברואר.

בלוני יוכל להשתחרר מהמדינה רק אם יחתום על ויתור תשלומים מפברואר. אם יסכים לחתום, הוא גם לא יוכל לקבל את השכר שמגיע לו בשנתיים הבאות על פי חוזהו. "אין לי ברירה", אמר לבלומברג. "אם אני רוצה לצאת, אני צריך לתחום על כתב הוויתור".

הקבוצה מתעמרת בו ואף השאילה אותו לקבוצה אחרת מבלי לשאול אותו ומבלי לשלם את שכרו. אפילו התערבות של פרנסואה הולנד, ראש ממשלת צרפת, לא סייעה לבלוני.

80% מהאוכלוסייה של קטאר (2 מיליון בסך הכל) הם זרים. עובדים זרים ועבדים זרים שתחת חוק החסות בקטאר אינם יכולים לעזוב את המדינה בלי אישור המעסיק/מעביד. בלוני לא עזב את קטאר מאז מאי 2012. הוא לא מקבל ויזת יציאה כי הבוס שלו לא רוצה לשלם לו. הוא מכר את כל הרהיטים בבית כדי לממן את עלות המחיה שלו ושל ילדיו - והשבוע אולי יחתום על הוויתור.

הדמיה של אחד האיצטדיונים שאמורים להיבנות בקטאר לקראת המונדיאל ב-2022 צילום: MCT

באותה שיטה קטאר מעבידה עשרות עבדים כדי שיבנו לה את התשתית לאירוח המונדיאל ב-2022.

כדורגלנים לא אומרים דבר על מה שקורה בקטאר, אפילו כשכדורגלן מקבל יחס של עבד. לפיפ"א יש את האחריות ואת היכולת לשנות את החוקים במדינות - במיוחד לגבי כדורגלנים - אבל היא לא עושה דבר בנושא. הם יאמרו: "חוקים אינם האחריות שלנו", אף שהם יכולים לשנות את חוקי המס של כל מדינה מארחת כשבאמת אכפת להם – כשזה קשור לכסף שלהם.

איך עולם הכדורגל יכול בכלל להסכים להתארח שם, במקום בו אפילו כדורגלנים זוכים ליחס של עבדים?