עונת מעבר

נחמד להם לאוהדי הספורט האמריקאים. הכל תחום ומסודר יפה על לוח השנה. בכדורסל ובהוקי מכתירים אלופות, ואז הבייסבול מתחיל, ואחר כך עונת פוטבול יוצאת לדרך עם הרבה באזז והתרגשות, ומגיעה הוורלד סיריס, ושוב הוקי, והנה נפתחת לה עוד עונת כדורסל. ואם אמריקאים אתם לא, הסיכוי שהוקי, פוטבול ובייסבול יזיז לכם משהו הוא לא גבוה, אבל כדורסל זה סיפור אחר. את זה משחקים גם בישראל. והיי, אפילו משחקים שם ישראלים. עונת חדשה של NBA יצאה הלילה לדרך, והנה כמה אנקדוטות מרכזיות לקראתה.

בלייק גריפין וכריס פול. עד הגמר? צילום: איי אף פי

1. מיאמי נגד קליפרס בגמר (?!)

רצינו לעשות את זה בעצמנו, אבל האתר הרשמי של הליגה הקדים אותנו. בסקר המסורתי שערך NBA.Com בין 30 הקבוצות, או יותר נכון בין חברי ההנהלה והמנג'רים מטעמן, נרשמה היסטוריה מרתקת. לראשונה ב־12 שנות הסקר קיבלה הלוס אנג'לס קליפרס קול לזכייה באליפות. לא ברור איזה מנג'ר הצחיק את עצמו עד שכאבה לו הבטן, אבל חשובה הרבה יותר העובדה ש־20% ממשתתפי הסקר, שאלה כבר שישה מנג'רים מצחיקים, חושבים שהקליפרס יהיו אלו שייצגו את המערב בסדרת הגמר. עכשיו כשלבלייק גריפין וכריס פול — שנבחר בסקר לפוינט גארד הטוב בליגה זו השנה השנייה ברציפות וכאחד מארבעה (עם לברון ג'יימס, קווין דוראנט וכרמלו אנתוני) שמועמדים לקחת את תואר ה־MVP — הצטרף גם דוק ריברס על הקווים, הקליפרס מבטיחים לעשות הרבה "הנה לכם".

הסקר כמובן עוד רחב הרבה יותר ובכללי די מרתק (חפשו בגוגל NBA GM Survey), אבל אם מישהו מאמין שהחבר'ה האלה במגדלי השן מבינים משהו, אז העונה הזו הולכת להסתיים כמו הקודמת. 75%, שיפור של 5% מהסקר של השנה שעברה, חושבים שמיאמי שוב תיקח את התואר, כאשר במקום השני ניצבות אינדיאנה וסן אנטוניו עם 7% כל אחת. לברון ג'יימס מופיע כמעט בכל תשובה אפשרית, כאשר 69% מאמינים שהוא יהיה ה־MVP, ולא פחות מ־90% היו בוחרים בו אם היו יכולים לבחור כל שחקן לקבוצה חדשה. עוד משהו שבולט בסקר הוא שבכמה שאלות נעדר שמו של אחד — קובי בראיינט, ששנה קודם לכן קיבל ציונים גבוהים.

קובי בראיינט. קשוח צילום: איי אף פי

2. הוא עוד ישוב?

היה מקום אחד בסקר שבו השם של בראיינט הופיע בפסגה, בלי תחרות, עם 30% מהקולות. השאלה היתה: "מי השחקן הקשוח ביותר בליגה?". צריך הרבה קשיחות כדי לחזור מקרע בגיד האכילס, אבל צריך גם לא מעט מזל. בראיינט כבר בן 35. כיוון שלא הלך לקולג' הוא אמור להתחיל עכשיו את העונה ה־18 שלו בליגה. הוא שיחק בקריירה כבר יותר מ־1,200 משחקי ליגה ו־220 משחקי פלייאוף. בגדול, מה שהמספרים האלה אומרים זה שהמזל הגדול באמת אולי כבר מאחוריו, והוא שהגוף שלו החזיק עד עכשיו.

הלילה, במשחק פתיחת העונה — דרבי מול הקליפרס — בראיינט לא שיחק, והוא לא צפוי לחזור בקרוב. מתי שהוא יחזור, הוא אמור לקבל הרבה פחות דקות משחק ממייק ד'אנטוני, ובעיקר להיות שם ברגעים המכריעים — 30 דקות בערך לערב, ולקוות שסטיב נאש (39) ופאו גאסול ההפכפך יצליחו לקחת פיקוד בהיעדרו. מלבד באותם חלקים זעירים שבהם שוכנים אוהדי הקליפרס ובילי קריסטל, בשאר לוס אנג'לס — עיר הפסאודו והסכרין — משוועים לשובו של האיש שהצליח להפוך לסמל במקום שכל כך הפוך לאופיו, בעיקר בגלל אותה קשיחות.

אנדרו וויגינס. כולם רוצים להפסיד כדי להרוויח אותו? צילום: אימג'בנק, Gettyimages

3. מילת היום: טאנקינג

מוקדם מדי להספיד את קובי בראיינט, אבל כמו בכל טקס אוסקר טוב, החלק ההוא שבו נפרדים מאלו שכבר לא איתנו חונק בגרון. משהו בעונה הקרובה מסמן חילופי דורות. את נאש כבר הזכרנו, אבל גם ריי אלן (38) וטים דאנקן (37), כמו קווין גארנט וצ'ונסי בילופס. מאנו ג'ינובילי, וינס קרטר ופול פירס בני 36. גם אם חלקם יהיו כאן בתחילת 2014/15, זה חתיכת סגל. חתיכת היסטוריה.

ועל רקע השמות האלה, כמות ממלאי המקום שעתידה לצאת מדראפט 2014 גורמת ללא מעט בעלי קבוצות לחכך ידיים. אנדרו וויגינס הקנדי נחשב לדבר הטוב ביותר שייצא מהמכללות זה שנים, ולצדו שחקנים שיכולים לשנות גורל של פרנצ'ייז מקצה לקצה כמו ג'וליוס רנדל, ג'בארי פארקר, ארון גורדון ודנטה אקסום.

זה הביא לתופעה שגם זקני הליגה לא זוכרים, שבה כמות רבה מדי של קבוצות, כאלה על האמצע, בלי הרבה סיכוי להגיע רחוק בפלייאוף, החליטו במודע לספוג כישלון — "טאנקינג" בסלנג האמריקאי: טורונטו, מילווקי, סקרמנטו, שארלוט, אורלנדו, יוטה, פיניקס, בוסטון ופילדלפיה, ויש אומרים גם הלייקרס מהסעיף הקודם. אף אחת לא תודה במפורש שזו האסטרטגיה. אף מנג'ר לא יאמר, "אה, אתם אומרים שזו היתה החלטה טיפשית לשחרר את שני השחקנים הכי טובים שלי תמורת בחירות דראפט עתידיות? תדעו שהכל מתוכנן". בטח כשעוד מחכה הגרלה לקראת הדראפט, ולקבוצה עם המאזן הפחות טוב יש בסך הכל 25% סיכוי לקבל את הבחירה הראשונה. אבל מבט קצרצר על סגלי הקבוצות הללו השנה מגלה פערים משמעותיים מאוד ומעורר תהייה על איזו מין תחרותיות תהיה העונה — מה שבוודאי יהווה כאב ראש לא קטן, אולי לא לקומישינר הנצחי דיוויד סטרן שעוזב השנה, אלא למחליפו מפברואר הקרוב אדם סילבר.

סטרן בסין. מנוע הצמיחה של הליגה צילום: איי אף פי

4. מסין תבוא הישועה

לסילבר יחכו גם כמה בעיות נוספות, בין היתר שיטת המשחקים שגוררת ביקורת על עומס וחוסר עניין, ודרך חלוקת הרווחים בהתאם לרייטינג, שגם בגלל הסיבות האלו נמצא בירידה תלולה. אבל סילבר ודאי יודע שלכדורסל המקצועני אין הרבה סיכוי לשבור את ההגמוניה של ה־NFL וה־MLB. סקר שנערך לאחרונה מצא שרק 15% מהאמריקאים שמים את הכדורסל בראש ענפי הספורט המועדפים עליהם. רחוק מאוד מה־45% של הפוטבול וה־28% של הבייסבול. סילבר גם ודאי יודע איפה היתרון העצום של הכדורסל על הענפים האחרים — הוא בינלאומי הרבה יותר. את העונה שעברה החלו 84 שחקנים בינלאומיים מ־37 מדינות. אם אפשר לחדד זאת אפילו יותר — הסינים מתים עליו.

כל הליגות בארה"ב עושות מאמץ להוציא את המשחק החוצה. אבל בעוד הבייסבול מתקשה לפרוץ לשווקים שלא מיוצגים בקבוצות שלו, וב־NFL הרעיון הכי טוב הוא קיום משחקי ראווה בלונדון, החיבור בין הסינים ל־NBA פורח. דיווח של NBA.Com/China לימד בשלוש השנים האחרונות שלא פחות מ־16 מיליארד דפים ויותר מ־9 מיליארד קטעי וידיאו נצפו באתר. לגבי שנת 2012 מדובר בעלייה בשיעור של 40% בדפים הרגילים, וכמעט 180% באזור הווידיאו.

רק בשבוע שעבר חתמה הנהלת הליגה על חוזה עם ענקית התקשורת הסינית SINA, במה שתואר כ"גישה חסרת תקדים לתוכן של ה־NBA מכל הפלטפורמות של SINA". יאו מינג, עדיין גיבור ענק בסין, מקים בעוד חודשים ספורים בית ספר רשמי של ה־NBA בבייג'ינג. גם חוזי הטלוויזיה והמובייל מכוונים לאותו מקום. המשמעות הברורה היא מיליוני אוהדי כדורסל סינים שמתחברים לספק תוכן כדי לצפות בקווין דוראנט מנצח את לברון ג'יימס בגמר של 2014 בשידור ישיר במובייל.

קצת הימורים שלנו

גמר המערב

אוקלהומה נגד הקליפרס

גמר המזרח

מיאמי נגד ברוקלין

מאמן השנה

דוק ריברס, קליפרס

רוקי השנה

ויקטור אולדיפו, אורלנדו

ההפתעות

ברוקלין, יוסטון

המאכזבות

סן אנטוניו, שיקגו

אלופה

אוקלהומה

MVP

קווין דוראנט