העתיד של העתיד

ב־1995 אייאקס זכתה בליגת האלופות, עם סגל שבנוי ברובו משחקנים שגדלו במועדון. באותה שנה גם נכנסו חוקי בוסמן לתוקף והיו הזרז העיקרי לפירוק אייאקס מגדולתה. עם חופש תנועה גדול יותר לשחקניה, אייאקס היתה חייבת למכור את שחקניה הטובים ביותר כדי להתמודד כלכלית עם מועדונים, שמכניסים הרבה יותר מפני שהם נמצאים בשווקים גדולים יותר מהולנד.

כדי להתמודד עם העולם המשתנה אימצה אייאקס מספר רב של אסטרטגיות: המועדון פתח אקדמיות ברחבי העולם, בנה אצטדיון חדש ויצא למסעות רכש במחוזות לא מוכרים, ונראה כי היא עושה הכל מלבד מה שהיא עושה הכי טוב: לגדל "שחקני אייאקס". שחקנים חושבים, יצירתיים, טכניים ומנצחים. אמנם המועדון המשיך לנפק שחקנים ברמה גבוהה ביותר, אבל מלבד ווסלי סניידר ורפאל ואן דר וארט, נראה כי אף שחקן הולנדי שגדל באייאקס מיוחד כמו שהיו רוצים.

דניס ברגקאמפ ויוהן קרויף. עובדים ביחד על שורשי המועדון שלהם צילום: אי פי איי

ברגקאמפ מאמן ילדים

ב־2006 פרש אחד השחקנים הגדולים בכל הזמנים שגדלו באייאקס, דניס ברגקאמפ. ב־2007, אחרי שנה על מסלולי הגולף, חזר "ברגי" לעולם הכדורגל והחל בקורס מאמנים בהתאחדות ההולנדית. כמה חודשים לאחר מכן כבר הצטרף לצוות המקצועי של אייאקס — כמאמן ילדים מתחת לגיל 12. זו היתה התחלה רגועה לאחת התקופות הקריטיות ביותר בהיסטוריה של המועדון ההולנדי.

בספר הביוגרפי על דניס ברגקאמפ "Stillness and Speed: My Story" מספרים הכותבים, דיוויד ווינר ויאפ ויסר, את סיפורו של החלוץ ההולנדי ומסיימים אותו עם פרק מיוחד על עתידה של אייאקס, הקבוצה שבה ברגקאמפ וכוכבים גדולים אחרים גדלו. הפרק נקרא "עתיד העתיד". האקדמיה של אייאקס נקראת De Toekomst, "העתיד", ומשם נובע השם של הפרק.

העתיד התחיל במאבק מריר בין פלגים שונים במועדון. הדמות המרכזית בסיפור, כמו תמיד בכדורגל ההולנדי, היתה יוהן קרויף. גם בשנות התשעים, כשאייאקס שלטה באירופה עם לואי ואן חאל על הקווים, קרויף היה המבקר החריף ביותר של המועדון. הוא טען ש"משהו לא בסדר עם מחלקת הנוער".

קרויף התלונן שהמועדון כבר לא מייצר שחקנים כמו דניס ברגקאמפ ומרקו ואן באסטן — שהובילו את המועדון לתארים רבים לפני מכירתם לקבוצות עשירות באירופה.

אמנם אייאקס ייצרה שחקנים רבים, גם לסגל שלה וגם לכדורגל ההולנדי בכלל (30% מהשחקנים בליגה הראשונה של הולנד גדלו באייאקס), אבל מאז 1996 אף חלוץ שגדל באייאקס לא כבש יותר מ־25 שערים בעונה, כך שלקרויף היתה נקודה הגיונית.

ב־2008, קרויף ניסה להשתלט על המועדון כפי שעשה ב־1980 — כשבפיגור 3-0 לטוונטה ירד מהיציע, תפס מקום על ספסל הקבוצה של ליאו בינהאקר כדי "לסייע" והוביל אותה לקאמבק מדהים, 3-5. אחרי אותו משחק, קרויף קיבל לידיו את המועדון והניח תשתיות לטיפוח שחקנים כגון ואן באסטן, ברגקאמפ ופטריק קלויברט.

18 שנה לאחר מכן, קרויף הגיע לפגישה עם בעלי מניות וחברי מועדון וגרם ליו"ר דאז, ג'ון יאקה, לפרוש. אבל המהפכה לא הושלמה, וקרויף עזב בגלל חילוקי דעות עם המאמן, מרקו ואן באסטן. בסוף 2010 חזר קרויף כדי להשלים את ההפיכה: אחרי מאבק משפטי מול הדירקטורים הוא הצליח להעזיב את "החליפות" ובמקומם מינה את אנשיו, שחקני אייאקס לשעבר — פרנק דה בור, אדווין ואן דר סאר, מארק אוברמרס, וים יונק, ריצ'רד ויטסחה, בראיין רוי — כולם קיבלו תפקידים במועדון. בין אותם שחקנים היה גם דניס ברגקאמפ. השינוי, לפי קרויף, צריך להתחיל מלמטה, מהשורשים, מהאקדמיה, מ"העתיד".

"השחקנים כולם נראו כאילו ייצרו אותם בבית חרושת", הסביר ברגקאמפ. "כולם היו טובים, נקיים ודי טכניים, אבל הם לא היו מיוחדים, יצירתיים או גמישים מבחינה מחשבתית. הם עשו מה שביקשו מהם, הם הכירו את הפוזיציות שלהם, הם ידעו איך לשחק בעמדה שלהם אבל הם לא יכלו להזריק לקבוצה טיפה של יצירתיות. כשביקשו מהם לאלתר הם לא ידעו מה לעשות. כשהם היו צריכים לייצר משהו מול קשיים, הם הסתכלו לספסל וביקשו עזרה עם העיניים מהמאמנים — זה לא אייאקס".

ברגקאמפ הסביר שהגישה צריכה להיות הרבה יותר חצופה. "תנו לי את הכדור, אני יודע מה לעשות עם זה". גישה כזו לא לימדו. גישה כזו היתה בלב המועדון כאשר ב־1973 גרי מיורן קיבל את הכדור במרכז הסנטיאגו ברנבאו והקפיץ את הכדור מול עיני העולם כאילו היה בשכונה.

כדי להחזיר את החוצפה הזו ישבו קרויף, יונק, ברגקאמפ, מאמן האתלטיקה רובן יונגקינד ומאמן אמריקאי טוד בין והכינו דו"ח מקצועי. לפיהם, המועדון היה שבוי בקונספט של לואי ואן חאל, שהתמקד בטקטיקה, בעבודת צוות ובשיטות. "המועדון הפך למועדון ה־95 — כזה שחושב שמה שעשו ב־1995 טוב מספיק לעתיד. אבל כדי להצליח צריך להשתנות בכל שנה, להתפתח, לעבור אבולוציה", הסביר ברגקאמפ.

הדו"ח של קרויף ביטל זאת לחלוטין והעביר את הפוקוס ליצירת אווירה יוצרת: במקום "מנהל טכני" הוקם "לב טכני", שמורכב מכמה שחקנים לשעבר. מטרתם: לייצר שחקנים אינסטינקטיביים עם קואורדינציה גבוהה ויכולת חשיבה חדה. לפי הדו"ח, "העתיד" כבר לא תהיה "מפעל", אלא "סדנה" או "סטארט־אפ", מקום שבו גאונים יכולים להתפתח עם שיטות אימון ניסיוניות ממש. בהדרכת שחקנים מנוסים, השחקנים הצעירים של אייאקס יהיו תלמידים של גאונים ויתפתחו כגאונים, כשחקנים חושבים וכחצופים — כמו אלו מאייאקס הגדולה.

ילדים אייאקס מתאמנים. ילמדו לאלתר כי זה הכדורגל צילום: איי אף פי

ללמד אלתור

השחקנים הצעירים מקבלים תרגילי חשיבה, שחקנים כגון ברגקאמפ מלווים קבוצות קטנות של שחקנים (3–4 שחקנים) ועובדים איתם על איך חושבים בכדורגל, על איך נוגעים בכדור, על איך משתלטים עליו והכי חשוב: איך מאלתרים.

"היום ילדים מקבלים תנאים מצוינים, אבל הם לא מפתחים בעצמם את התחושות שהיו לשחקנים כמוני שגדלו ברחובות, שהיו צריכים להתמודד עם שערים מתיקים או מגרשים מבטון או חצץ", הסביר ברגקאמפ. "נכון, הספורט הוא קבוצתי, אבל השיטה לא יכולה להיות חשובה יותר מהשחקן האינדיבידואלי. צריך שכל שחקן יהיה אינדיבידואלי, וזה מה שאנחנו צריכים לטפח. שחקנים צריכים לזכות בפרסים בקבוצה הבוגרת ולא בקבוצות הילדים והנוער. האם צריך לדבר על טקטיקה בגיל 14? זה נכנס מאוזן אחת ויוצא מהשנייה בגיל הזה — צריך בגילים האלה לפתח כישורים ויכולות אישיות".

"ככה נייצר זרימה מספיקה של כישרונות יצירתיים לתוך הקבוצה הבוגרת", הסביר קרויף. את הרעיונות האלו לא ממש קיבלו בקלות, ואחרי מאבק משפטי עם ההנהלה לשעבר, קרויף השתלט לחלוטין על המועדון בפברואר 2012. האיש שעשה יותר מהפכות מצ'ה גווארה, נמצא עכשיו בלב המהפכה שאמורה להחזיר את אייאקס לצמרת הכדורגל האירופי.

"אם יהיו לנו 11 השחקנים הכי טובים באירופה, אז אנחנו יכולים להיות בכל שנה ברבע גמר ליגת האלופות לפחות, ואם נעבוד כמו שצריך אז יהיו לנו את 11 השחקנים הכי טובים באירופה", הסביר קרויף. הניסוי הכי מעניין בעולם הכדורגל התחיל. ניאלץ לחכות לתוצאות עוד 5–10 שנים.