האם ה-NBA יוותר על הדראפט?
זו כנראה הולכת להיות הסוגיה הגדולה הראשונה איתה ייאלץ הקומישינר החדש אדם סילבר להתמודד - טאנקינג (כישלון מכוון במטרה להרוויח בחירה גבוה בדראפט)
זו כנראה הולכת להיות הסוגיה הגדולה הראשונה איתה ייאלץ אדם סילבר להתמודד - טאנקינג. הכוונה היא לכישלון מכוון במטרה להרוויח בחירה גבוהה בדראפט. הקומישינר החדש של ה-NBA יצטרך לדון בנושא שהפך לאחד מהחשובים ביותר בליגת הכדורסל של צפון אמריקה.
עד למועד משחק האולסטארס והתקרבות הדדליין של ההעברות, הרבה קבוצות יספיקו לבחון את רשימת הדראפט, ויתהו מדוע עליהן לריב על המקום השמיני שמבטיח עלייה לפלייאוף. תהייה זו תגרום להם לחשוב שאולי עדיף שיעשו מהלכים להיות גרועות יותר. אז לא, קבוצות לא הולכות לדרוש מהשחקנים להפסיד, אבל שימו לב למהלכים של אורלנדו או טורונטו, שיתחילו להיפטר מהשחקנים הוותיקים שעשויים לסייע להם לנצח עכשיו לטובת ניצחונות בעתיד.התרחיש הזה בוודאות יתרחש, ואוהדי הספורט יתלוננו עליו. אבל הוא למעשה חלק מהמציאות של ליגה, שבה חייבים לפחות אחד מעשרת השחקנים הטובים ביותר - ככל הנראה אפילו שניים - כדי לזכות בתואר. ההשפעה של השחקנים הכוכבים ב-NBA על המשחק גבוהה במידה ניכרת יותר מאשר בכל ספורט אחר - מלבד השוערים בהוקי.
התשובה של ה-NBA לתופעה עשויה להיות ויתור על ההגרלה, ואימוץ "גלגל" מחזורי של 30 שנה, שבו כל קבוצה זוכה לבחור ראשונה אחת למספר שנים שייקבעו מראש.
אדם סילבר צילום: רויטרס
במגזין האלקטרוני, Grantland השיגו עותק של ההצעה, שעשויה להוביל לביטול של הגרלת הדראפט, ותחליף אותה עם מערכת שבה כל אחת מ-30 הקבוצות תבחר מתמודד מהסבב הראשון של הדראפט, אחת ל-30 שנה. לפי סדר שייקבע מראש, כל קבוצה תבחר בכל שנה בסבב שונה בדראפט, כך שהקבוצות בוחרות בכל שנה אזורים אחרים בדראפט. הקבוצות ידעו מראש מתי הן בוחרות בכל שנה למשך 30 שנה ולא יהיה צורך בתואר במשפטים כדי לעקוב אחר הבעלות של כל שחקן שנבחר ברחבי הליגה.
במילים אחרות, הקבוצה שבוחרת ראשונה בשנה הראשונה של המערכת החדשה, תבחר בסבבים הבאים בשש העונות הראשונות: 1, 30, 19, 18, 7 ו-6.
הרעיון זוכה לתמיכה מסוימת. אך חשוב לציין כי הוא עדיין בשלבים מוקדמים של הדיונים, ומצפה עוד דרך ארוכה לפני שיאושר. בדרך כלל, קשה לאשר שינוי רדיקאלי בקרב הבעלים הוותיקים.
הרעיון יצבור תנופה במיוחד לנוכח בעיית הטאנקינג. אם המערכת תאומץ לא תהיה סיבה להטות משחקים, לא תהיה סיבה לנסות לשחק גרוע, מכיוון שסדר הבחירה לעונה כבר יהיה ידוע (למעשה סדר הבחירה ל-30 העונות הבאות יהיה ידוע). אפשר למכור את המערכת כפתרון לבעיית הטאנקינג. אולם, יש איתה כמה בעיות לא קטנות:
ראשית, באחת השנים קבוצה מובילה תזכה לבחור ראשונה ותוכל לחזק אף יותר את ההרכב שלה. לדוגמה, ב-1982 הלוס אנג'לס לייקרס זכו באליפות בהובלת מג'יק ג'ונסון, ואז בחרו ראשונים וקטפו את ג'יימס וורת'י מאוניברסיטת צפון קרולינה. חשבו על כך בצורה זו: מה תהיה התגובה עם מיאמי היט ייבחרו לבחור בין שלושת הראשונים?
שנית, ישנה בעיית השיווק. ב-NBA הקבוצות מוכרות אפשרות לאליפות או תקווה. אך מה בקשר לקבוצה בינונית שהבחירות הבאות שלה יהיו בסבבים 10,15,22 ו-26? ברור במקרה כזה ששחקן שיוכל להוביל לניצחונות לא ייבחר בדראפט בעונות הקרובות, ואי אפשר יהיה לגייס שחקנים בכירים שיגיעו כשחקנים חופשיים. הקבוצה במקרה כזה תהיה תקועה, ויהיה לה קשה למכור כרטיסים לאוהדים.
בליגה, שהתמקדה בשוויון והענקת הזדמנויות לקבוצות הקטנות להתחרות בשווקים הגדולים, קשה לדמיין שהבעלים יסכימו לאמץ מערכת עם פגמים מסוג זה. אמנם לא קיימת מערכת מושלמת, אך המערכת הנוכחית כוללת תקווה. אולם, הדיונים על טאנקינג ככל הנראה יתגברו לקראת מרץ ואפריל, כך שקשה לנחש מה הבעלים יעשו.
