כמה עולה לייצר טניסאי על?

בגיל 16, פטרה קביטובה כבר נחשבה לאחת משחקניות הטניס הטובות במולדתה צ'כיה. אולם מכיוון שצעירים אחרים כבר התחרו בזירה הבינלאומית, לא היו לה יותר מדי הזדמנויות להתקדם.

קביטובה. עזבה את הבית בגיל 16 צילום: איי אף פי

"יש לי שני אחים גדולים, ולהורים שלי לא היה כסף לנסיעות", מספרת כיום קביטובה (24), שכבר הספיקה לזכות פעמיים באליפות וימבלדון. "ידענו שאם אני רוצה לשפר את המשחק שלי, עליי לעבור למקום אחר".

היא עזבה את הבית והצטרפה למועדון הטניס פרוסטיוב, המרוחק 84 ק"מ. הבעלים של המועדון, מירוסלב סרנוסק שילם על האימונים והנסיעות שלה בתמורה לאחוז מההכנסות העתידיות.

ההסדר עבד. סרנוסק משמש עד היום כמנהל העסקי של קביטובה, שמאז הפכה לשחקנית מקצועית ב-2006 הרוויחה 15 מיליו דולר בכספי זכייה. ביו.אס.אופן הנפתח השבוע היא מדורגת שלישית.

קביטובה היא דוגמה לספורטאית צעירה שמצאה דרך להתמודד עם המחיר מרקיע השחקים הנלווה להפיכה לשחקנית טניס מקצוענית. בנוסף לכישרון ורצון, כדי לפתח שחקן מנצח צריך להשקיע לפחות 400 אלף דולר בין הגילאים 5-18, כך לפי נתוני איגוד טניס הדשא הבריטי. התגמול גבוה בהתאם: הזוכים בתחרויות היחידים ביו.אס.אופן יגרפו כל אחד לכיסם 3 מיליון דולר מהסכום הכולל של 38 מיליון דולר.

לפי חישובי פדרציית הטניס הבינלאומית, המחיר שיש לשלם כדי לאפשר לנער בן 17 להתחרות בסבב הנוער במשך 20 שבועות בשבוע, עומד על 40 אלף דולר, עלייה של 13% לעומת 2011. בטווח המחירים הזה, השחקנים הצעירים תלויים במידה ניכרת בסיוע מההורים, מפדרציות לאומיות, מספונסרים או ממשקיעים.

"אלא אם אתה מרוויח הכנסה גבוהה במיוחד או שמצאת ספונסר לילד, אין כמעט הורים שיכולים להרשות לעצמם הוצאות מסוג זה", אומר פיל רייט, אביו של שחקן הטניס הבריטי מרקו דניאל רייט, בן ה-14.

משפחת רייט עברה לפורטוגל כדי לקדם את הקריירה של הבן. בבריטניה, מרקו היה צריך לשחק בטורנירי נוער בינלאומיים כדי לקדם את הדירוג שלו. אך במקום להירשם לאקדמיית הטניס של מערב לונדון, שבה שכר הלימוד השנתי עומד על 25 אלף ליש"ט (42 אלף דולר), הוא מתאמן כעת במועדון טניס בליסבון עבור שישית מהסכום.

"עכשיו שהבן שלי הפך להיות כל כך טוב, ויש לו הזדמנות לעלות שלב נוסף, אני מבין שהעלות בבריטניה להתקדמות הזו היא מגוחכת", אומר פיל רייט, לשעבר שחקן כדורגל חצי מקצועי, שמנהל כיום חברת השמה לתעשיית הטכנולוגיה.

מחקר מ-2010 של התאחדות הטניס האמריקאית מצא שעלות ההשתתפות בסבב מקצועני עומדת על 143 אלף דולר בשנה, נתון זה יכול להסביר את העובדה שישנם לא מעט שחקנים שמגיעים מבתים מבוססים. יוג'יני בושאר לדוגמה, שהפסידה לקביטובה בגמר וימבלדון השנה היא הבת של בנקאי קנדי, ואילו ארנסטס גולביס שהעפיל לחצי גמר טורניר צרפת הפתוחה, הוא בנו של מיליונר מלטביה.

פדרר. מחקר מ-2010 של התאחדות הטניס האמריקאית מצא שעלות ההשתתפות בסבב מקצועני עומדת על 143 אלף דולר בשנה, נתון זה יכול להסביר את העובדה שישנם לא מעט שחקנים שמגיעים מבתים מבוססים צילום: איי אף פי

ג'ודי מארי, אימו של אלוף וימבלדון ב-2013 ומאמנת נבחרת גביע הפדרציה של בריטניה, מכירה ממקור ראשון את נושא העלויות המאמירות. בנה הבכור ג'יימי, בעצמו שחקן טניס, מדורג כעת במקום ה-31 בדירוג הזוגות. "כשמגיעים לרמה התחרותית בטניס, המצב נהיה יקר", היא אומרת. "חייבים לנסוע למקומות מרוחקים ולהשתתף בתחרויות סבירות".

לדבריה, הצטרפות של עוד ילדים למשחק עשויה לעזור להפחית את הנטל הפיננסי מההורים, שכן קיומן של תחרויות מקומיות יפחיתו מהצורך לנסוע רחוק להתחרות. "עלינו לבנות עוד מתקנים ציבוריים כדי לגרום לעוד אנשים לשחק", מארי מסבירה. "עלינו לבנות כוח עבודה גדול וחזק יותר, לא רק ברמת החובבנים אלא ברמה התחרותית הגבוהה ביותר, כך שכשילדים נוספים יביעו התעניינות נדע מה בדיוק לעשות איתם".

מארק פטצ'י, לשעבר שחקן טניס בריטי שאימן את אנדי מארי כשהיה נער מסכים עם הדברים. "בגיל צעיר זה צריך להיות ברמה המקומית, מכיוון שזה משאיר את הילדים במשחק ומונע מההורים להפוך להיות לגמרי חסרי תפקוד בכל הקשור לספורט הזה", הוא אומר.

פטצ'י המתגורר כיום בדרום אפריקאי, שילדיו עומדים להתחיל לשחק טניס בטורנירים בינלאומיים, הודה שנדהם מהעלות הגבוהה, זאת על אף שהוא מעביר לילדים חלק מהאימונים. שתי הבנות שלו לא זוכות לסיוע מפדרציית הטניס הארצית, שגם כך סובלת ממחסור במימון.

עם זאת, הוא טוען שארגונים כמו איגוד הטניס הבריטי, שההכנסות השנתיות שלו עומדות על 58 מיליון ליש"ט, לא צריכים להוציא יותר מדי כספים על השחקנים הצעירים, ושהילדים שזוכים להצלחה צריכים להחזיר חלק מהכסף שיושקע מחדש בטניס חובבנים.

"הפדרציות האלה ברחבי העולם מחלקות יותר מדי למעט מדי, כך שההורים נאלצים לחפש דרכים נוספות לנסות להתפרנס", טוען פטצ'י. גם עם כל ההוצאות האלה, עדיין אפשר להצליח גם בלי לפשוט את הרגל. שתיים מהשחקניות הדומיננטיות ביותר בדור שלהן למדו לשחק על מגרשים ציבוריים מוזנחים. האלופה היוצאת של היו.אס.אופן, סרינה וויליאמס ואחותה הגדולה ונוס – שזכו ביניהן ב-24 תארי יחידים – למדו לשחק טניס בקומפטון, קליפורניה, שם אבא שלהן ריצ'רד ששימש גם כמאמן, הרחיק מהמגרשים סוחרי סמים. הן מעולם לא שיחקו בטורנירי נוער.

פרננדו סולר, מנהל חטיבת הטניס בסוכנות השחקנים IMG, שמייצגת כוכבי טניס כמו קביטובה ומריה שראפובה קורא להורים לשמור על ריאליסטיות. "קשה ביותר לטפס לפסגה", הוא מסביר. "רק מעטים יצליחו. עדיף שתוודאו שהילדים שלכם ימשיכו ללמוד ותחזיקו בתכנית מגירה למקרה שהדברים לא יתפתחו כמתוכנן".

במועדון הטניס Clube Escola Tenis Oeiras בליסבון, מרקו דניאל רייט משחק ארבע שעות ביום בעלות של 400 יורו (533 דולר) בחודש. הוא מתאמן לעיתים עם פדריקו גיל, שחקן מקצועי שדורג בשיאו במקום ה-62 בסבב הגברים, וזוכה לסיוע מצד הפדרציה הפורטוגלית עם וויילד קארדס לטורנירים.

"אני לא יושב כאן וטוען שהוא הולך להיות מדורג מספר 1 בעולם", אומר אביו. "יש לו פוטנציאל להיות שחקן מקצועי מצליח. הנתיב להצלחה מחייב שיקבל סיוע, במיוחד אם שחקן מפגין פוטנציאל וההורים לא עשירי – על. השחקן חייב לקבל הזדמנות. עליהם להבטיח שזה יקרה".