רובין הוד? צ'לסי קנו אותו שנה שעברה

ביום שישי קיצי בשעות הבוקר, ב-19 ביוני, יצא חואנמה לופז סוכנו של אלבארו מוראטה מהמשרדים בסנטיאגו ברנבאו עם החוזה החתום. הוא שחרר את העניבה השחורה, ולקח שאיפה ארוכה מהאוויר המדרידאי החם. הסאגה נגמרה, הלקוח שלו חותם ביובה. יובנטוס מצדה הודיעה שחור על גבי לבן באתרה הרשמי: "שמחים לבשר שאלבארו מוראטה חתם על חוזה ל-5 שנים במועדון עבור 20 מיליון יורו". ההודעה הלקונית משהו, הסתירה משא ומתן מפרך שעמד מאחורי ההגעה של הספרדי בן ה-21 לביאנקונרי.

טורס. צ'לסי אולי לא רווחית אבל הרבה יותר עשירה צילום: רויטרס

יובה סימנה את כוכב נבחרת ספרד הצעירה כבר ביריית הפתיחה של חלון ההעברות, אבל נתקלה במבוי סתום עם הבלאנקוס. זה לא שאלופת אירופה הנוצצת ראתה במלך השערים של אליפות אירופה עד גיל 21 שנערכה כאן בארץ שחקן מפתח. רחוק מזה. אבל פלורנטינו פרס, נשיא ריאל מדריד, הכניס מדיניות חדשה לקבוצה: כל שחקני ריאל הם מוצר פרימיום, גם אלה שרוצים למכור. וכשחקני פרימיום, המחיר שלהם הוא מחיר פרימיום. ובסופו של סיפור, לא רק שהענקית מאיטליה שילמה על מוראטה 20 מיליון יורו, אלא גם שהאותיות האפורות הבהירות והקטנות של אותו ההסכם חשפו כי לריאל יש זכות לרכוש חזרה את הסקורר הכשרוני ב-30-36 מיליון יורו עד שנת 2016.

סעיף הרכישה החוזרת מסמל את התרחבות התהום בין מועדוני העל העשירים של אירופה לבין כל השאר, כולל מועדון ענק כמו יובנטוס. הסאב טקסט שעמד מאחורי ההסכם הוא: "אני ריאל מדריד שליטת אירופה וכל העמים, מוסרת לך יובנטוס את מוראטה כדי שתשביחי אותו. אם תעשי עבודה טובה מספיק, ניקח אותו חזרה ונזרוק לך עשירייה כאות תודה. אם הילד לא יצליח להגיע לרמה בה יהיה ראוי לשרת את הוד מלכותה הלבנה, את יובנטוס יכולה לשמור אותו בתמורה ל-20 מיליון היורו ששילמת".

אלבארו מוראטה (מימין) ואיסקו. השחקנים הם מוצרי פרמיום צילום: איי אף פי

"זרוק לי הזאר, לוקאקו, קורטואה ואיזה ואן חינקל"

לא חדש שבכדורגל האירופאי העשירות נעשות עשירות. ההתחזקות הקבועה של המגמה הזאת, וקיבועה על ידי חוקי הפייר פליי הפיננסי של מישל פלאטיני, נשיא אופ"א, מתחילה להוביל להופעתן של האולטרה-קבוצות. מי היא אולטרה-קבוצה? קבוצה שיכולה להעמיד שני הרכבים משוער ועד חלוץ, שיהיו פחות או יותר באותה הרמה. כרגיל, כשזה נוגע לכסף וכוכבים ריאל מדריד עומדת בראש, אבל גם פריז סן ז'רמן, מנצ'סטר סיטי, באיירן מינכן נמצאות שם. אם ניקח בחשבון שחקנים שיוצאים החוצה בהשאלה, אז גם צ'לסי מצטרפת לחבורת העל הזאת.

והקבוצות האלה לא פראייריות. הפייר פליי הפיננסי הכריח אותן לשכור את מיטב קברניטי העסקים בעולם, ואלה מנהלים אותן כמו חברה מסחרית. הגישה הזאת מתבטאת בשתי דרכים. הראשונה היא הכשרת דור העתיד (השקעה במחלקות הנוער), השנייה היא רכישת נכסים להשבחה, או במילים אחרות פשיטה על שוק היהלומים בגיל נוער של עולם הכדורגל.

אותם אנשי עסקים הצליחו לשנות לגמרי את הגישה הבזבזנית והנאיבית של אריות אירופה לכסף. אם בעבר כשקבוצה גדולה הייתה מוכרת שחקן לקבוצה פחות חזקה, היא הייתה עושה זאת במחיר הפסד, הרי שהיום הדברים השתנו לגמרי. כיום, כל שחקן הוא נכס וגם אם הנכס לא השתלב בקבוצה, אם בכלל הייתה כוונה לשלבו, אז אפשר למכור אותו למרבה במחיר ולאזן את טור ההוצאות השמן.

הנה: ריאל רכשה הקיץ שחקנים ב-122 מיליון יורו אבל סיימה את הקיץ עם הפסד של 8.55 מיליון יורו בלבד לאחר  שמכרה ביותר מ-113 מיליון יורו. בקיץ הקודם אגב, היא רכשה ב-142 מיליון יורו ומכרה ב-77 מיליון יורו. ברצלונה מצידה הנחיתה את לואיס סוארס (81 מיליון יורו), איבן רקיטיץ' (18), קלאודיו בראבו וטר שטגן (24 מיליון יורו ביחד), ועדיין סיימה את החלון עם הפסד קטן יחסית של 77 מיליון יורו לאחר שמכרה את ססק פברגאס לצ'לסי (33 מיליון יורו) ואת אלכסיס סאנצ'ז לארסנל (42.5 מיליון יורו).

באנגליה, צ'לסי רכשה שחקנים ב-106 מיליון יורו, מכרה ב-97 מיליון יורו ושדרגה את עצמה בכמה רמות. ז'וזה מוריניו אמנם יצא לפני ימים מספר לתקשורת ורטן כי: "צ'לסי לא כמו הגדולות של אירופה, היא מועדון שמוכר שחקנים". אך מבט אחד על הסגל האימתני והיקר של הקבוצה מספר סיפור אחר. איזה עוד קבוצה יכולה לפשוט על מכרה הזהב של הליגה הבלגית ולרוקן אותו מכל היהלומים הגולמיים שלו? אז טיבו קורטואה ואדן הזאר השתלבו בקבוצה רומלו ולוקאקו (אברטון), מרקו ואן חינקל (מילאן), לוקאס פיאזון (פרנקפורט) ואחרים יוצאים לדגמן בחלונות ראווה אירופאים יוקרתיים, ונמכרים ברווח כעבור עונה או שתיים.

אפילו מונאקו המתרסקת בעקבות הסכם הגירושין היקר בהיסטוריה של הבעלים דימיטרי ריבולובלב מכרה את חאמס רודריגז אחרי עונה ברווח של מעל ל-40 מיליון יורו. יובנטוס מצדה למדה מהתרגיל של ריאל, מכרה את חצי הכרטיס של סימונה זאזה לססואולו הקטנה ב-9.5 מיליון יורו ושמרה לעצמה את הזכות לקנות את חלוץ נבחרת איטליה המבטיח ב-15 מיליון בלבד. זאת לצד הבעלות או המילה האחרונה על הכרטיסים של כוכבים מבטיחים כמו דומניקו ברארדי, מנולו גביאדיני, דניאלה רוגאני וקינגסלי קומאן.

רומלו לוקאקו. אפשר למכור שחקן ב-28 מיליון ליש"ט ולצמצם הפסדים או אפילו להרוויח צילום: אימג'בנק, Gettyimages

עידן הדינוזאורים 2.0

ריאל מדריד היא הסנונית הראשונה שכבר שנתיים ברציפות מוכרת שחקנים בסכומים אדירים ומקזזת משמעותית את השורה התחתונה של חלון ההעברות שלה. הקיץ, צ'לסי הצטרפה אליה כשבעתיד הקרוב נראה גם את מנצ'סטר סיטי, פריז סן ז'רמן, בארסה ואולי גם היונייטד מצטרפות לחבורת הסגל הכפול המאפשר להן לקזז את ההוצאות השנתיות ההולכות וגדלות עם הכנסות הולכות וגדלות ממכירת שחקנים שהן לא באמת צריכות.

הפייר פליי הפיננסי של אופ"א הוביל באופן טבעי לכניסתה של רצינות עסקית לכדורגל האירופאי. וכמו בעולם העסקים, הגדולות ביותר יכולות למשוך את הכישרונות הניהוליים הגדולים ביותר. הכשרונות האלה מוצאים מודלים חדשים להגדלת ההכנסות של הקבוצות הללו. תהיה זו הנפקה בבורסה האמריקאית (יונייטד), משחק סופר קאפ בחורף בדובאי (איטליה), הפיכת אזור האצטדיון לאזור מסחרי של הקבוצה (יובה, ריאל), או קנייה מכוונת של שק צעירים כדי לתת עליהם מכה...

השינויים הכלכליים שעובר עולם הכדורגל רק מחזקים את המציאות הקפיטליסטית הנצחית - העשירים הופכים עשירים יותר, והעניים? שישאילו להם ואן חינקל ויישבו בשקט.