הפערים מוחצים יצירתיות
דורטמונד היא "מועדון לדוגמה" אבל המציאות מחייבת אותה להיות יצירתית, ובהרבה מקרים אפילו זה לא מספיק. הכסף הגדול מוחק את אלמנט התחרות מהכדורגל האירופי
באסטיין שוויינשטייגר, גיבור נבחרת גרמניה במונדיאל 2014 וכוכב באיירן מינכן, יצא די דביל כאשר צולם כשהוא שר במהלך חופשתו: "BVB בני זונות". בגרמניה הביקורות היו חריפות, כי אחרי הכל שוויינשטייגר זכה עם חבריו מ־BVB (בורוסיה דורטמונד) במונדיאל, והוא גם אמור להיות הקפטן הבא של הנבחרת. הוא התנצל מהר בווידיאו שהעלה בפייסבוק. "מדובר בשיר מוכר לכל אוהד, לא היתה לי כל כוונה לפגוע באף אחד. זה אירוע מצער", אמר.
וכולם ציפו לתגובה של דורטמונד. הקבוצה, שדווקא יכולה להיות מבסוטה מזה שאוהדי באיירן מינכן רואים בה יריבה מספיק גדולה כדי לשיר "לכבודה" שירים, נטרלה לחלוטין את האירוע המתוח עם תגובה יצירתית במיוחד. "בסטיאן שוויינשטייגר היקר, זה מובן שאחרי זכייה במונדיאל מישהו ישתה כוס בירה ויביע את שמחתו בשירים", כתבו בפייסבוק הרשמי של הקבוצה. "אין לנו בעיה עם זה. תמיד חשבנו שאתה ספורטאי הוגן ולא נפגענו מהשיר ששרת. מובן שאנחנו מקבלים את התנצלותך, המשך ליהנות מהחופשה שלך. ואם אי פעם תצטרך שיעורי פיתוח קול, רק תגיד לנו. נשמח לעזור".
וככה, דורטמונד, המועדון שפשט רגל וחזר לגדולתו בזכות השקעה באקדמיה ומהלכים יצירתיים רבים, הוכיחה שוב את היכולת להיות יצירתית וקלילה, כשהמציאות טופחת על פניה. ואז, שבוע אחרי אירוע שוויינשטייגר, זה קרה. יו"ר באיירן קרל היינץ רומיניגה הודיע כי למרקו רויס, כוכב דורטמונד, יש סעיף שחרור צנוע יחסית של 25 מיליון יורו. ו"הזהיר" שקבוצתו ואחרות ישמחו לשחקן איכותי כמוהו בשווי נמוך יחסית. בדורטמונד רשפו "שיתעסק בקבוצה שלו ולא בשלנו", אבל המסר מהסיפור הזה ברור: דורטמונד חשופה לעוד "פשיטות" מהקבוצות הגדולות באירופה.
אינייסטה של גרמניה
.
העבודה הנפלאה של דורטמונד הגיעה לשיא חדש לפני כחודש, כאשר מריו גצה, שחקן שגדל באקדמיה של BVB, כבש את שער הניצחון בהארכה של גמר מונדיאל 2014. במובנים רבים, גצה, שנכנס לאקדמיה של דורטמונד בגיל 8, הוא "אנדרס אינייסטה" של גרמניה. לא רק בגלל שהוא כבש את שער הניצחון ההיסטורי בהארכה, אלא גם בגלל שהוא תוצר של אקדמיה מצוינת שגידלה כדורגלנים רבים שהגיעו למצוינות בלי להיות בעלי יתרונות פיזיים או פיזיולוגיים על יריביהם. שער הניצחון של גצה הראה את היכולות שלו, את השליטה בגוף, הטאץ' העדין בכדור והתנועה החכמה — את כל אלו הוא למד באקדמיה של דורטמונד.
עם זאת, בניגוד לשער של אנדרס אינייסטה בגמר מונדיאל 2010, השער של גרמניה הובקע על ידי שחקן שהועבר למועדון אחר. אם השער של אינייסטה סימל את הדומיננטיות של ברצלונה והיה אחד מרגעי השיא של "דור הזהב" של ברצלונה – השער של גצה מסמן את הקרב הקשה שמנהלת דורטמונד מול באיירן מינכן והאליטה של אירופה.
בעונה שעברה דורטמונד חוותה עלייה נהדרת בהכנסות, ברווחים וגם בשכר השחקנים שלה. ההצלחות שלה נובעות בעיקר בזכות המאמן יורגן קלופ, האקדמיה הרצינית שלה ועבודה יצירתית בשוק העברות השחקנים. ועדיין, אף שתקציב השכר שלה גדל ביותר מ־30% בשנה שעברה לכ־80 מיליון יורו, הקבוצה עדיין משלמת פחות או יותר כמו שק.פ.ר, העולה החדשה לפרמיירליג, משלמת לשחקניה. 80 מיליון יורו זה אפילו לא חצי ממה שבאיירן מינכן משלמת לשחקניה. לכן היה למועדון הבווארי קל יחסית לפתות את רוברט לבנדובסקי, הכוכב הגדול של דורטמונד, עם שכר של 11 מיליון יורו.
דורטמונד, שהכנסות השיא שלה נעות בסביבות ה־250–300 מיליון יורו לעונה (תלוי בהצלחות על המגרש ומכירת שחקנים), לא באמת יכולה להתחרות על שחקנים עם ענקית כמו באיירן (הכנסות של יותר מ־430 מיליון יורו ובדרך ל־500 מיליון יורו). היא גם תתקשה להתחרות מול קבוצות כמו ארסנל, צ'לסי (יותר מ־300 מיליון יורו כ"א), מנצ'סטר יונייטד (450 מיליון יורו) ובטח ריאל מדריד וברצלונה (500 מיליון יורו ויותר). בזכות העפלה לגמר ליגת האלופות, דורטמונד הגיעה בעונת 2012/13 לשיא הכנסות, וכבר שנים שיש לה הקהל הכי גדול באירופה (80,297 לעומת מנצ'סטר יונייטד שבמקום השני עם 75,207), ועדיין היא מתקשה לשמור את השחקנים הטובים ביותר שלה — בטח כשקבוצות שמתודלקות מכספי אוליגרכים ושייח'ים נמצאות מסביבה.
כעת הקבוצה בסכנה לאבד את מאטס הומלס, בלם נבחרת גרמניה, ואת מרקו רויס, הקשר ההתקפי הנפלא שלאחרונה סירב לחתום על חוזה חדש בקבוצה. שני אלו הם שחקנים שכמעט בלתי אפשרי להחליף. אם ברצלונה יכולה לשמור את השחקנים הטובים ביותר ולקנות שחקנים ב־90 מיליון יורו, דורטמונד — כדי להיות תחרותית ברמות הכי גבוהות — צריכה לגלות הרבה יותר יצירתיות. מחוץ למגרש ועליו. "אנחנו תמיד נזדקק ליצירתיות כדי לצמצם את הפער מקבוצות כמו פריז סן ז'רמן, מנצ'סטר סיטי או מנצ'סטר יונייטד", אמר האנס יואכים ואטצקה, מנכ"ל הקבוצה.
משקיעים אסטרטגיים
דורטמונד, שנסחרת בבורסה, פונה לכיוון הפיננסי כדי "לסגור פערים". הקבוצה מעוניינת להשיג הסכם עד סוף ספטמבר עם שתי שותפות אסטרטגיות למכירת אחזקה של 5% לכל אחת, זאת בעקבות מכירה ביוני של 9% לאבוניק אינדסטריז (Evonik Industries), "זו לא חייבת להיות בהכרח חברה גרמנית או אחת הספונסריות הנוכחיות שלנו", אמר ואטצקה. דויטשה בנק החליט נגד השקעה בדורטמונד, ובקבוצה שוקלים להקים משרדים בסינגפור ולהגביר נוכחות בארה"ב כדי להשיג משקיעים חדשים. עם זאת, בשביל להגיע לרמה של הקבוצות הגדולות, צריך לעשות צעד שגדול מדי על דורטמונד.
דורטמונד אולי לא מתלוננת על הפערים הפיננסיים ממועדונים אחרים — כי בכל זאת, הם זרז לפיתוח ואבולוציה. עם זאת, פערים ענקיים פוגעים בכל מה שקשור להתפתחות. הם הורגים מועדונים שמנסים להיות יצירתיים. הם הופכים את הקבוצות "הרודפות" לבלתי רלבנטיות במירוץ לתארים — הגורם החשוב ביותר להתפתחות כלכלית של קבוצה. הם פוגעים בפיתוח של הכדורגל כולו. "כל ליגה זקוקה לכמה קבוצות מצטיינות בשביל שתהיה בעלת משיכה בינלאומית", אמר ואטצקה.
הבסיס לעולם לא יהיה שווה לכולם, אבל כיום הוא עקום לגמרי. קבוצות בינוניות ומעלה כמו דורטמונד מתקשות עוד יותר להראות יצירתיות ולעתים צריכות לפנות למשקיעים חיצוניים בשביל רכישת שחקנים — מה ששם את עתידן בשליטה של משקיעים חיצוניים ללא מחויבות למועדון (מה שאינו חוקי בחלק ממדינות אירופה).
הרגולציה החדשה של אופ"א, הפייר פליי הפיננסי, מוודאת שלמועדונים יהיה עוד יותר קשה להשיג השקעות חיצונייות ושלמועדונים ללא בעלים עשיר יהיה קשה להצליח מעביר ליכולותיהם הטבעיות. מחסור ברגולציה שבסיסה במחשבה סולידרית (תקרת שכר, מס יוקרה) מאפשר למועדונים העשירים להתעשר על חשבון האחרים, לוח השנה העמוס מקשה על יכולות של מועדונים בינוניים וקטנים להתחרות בכל החזיתות (מה שמשפיע גם על ההכנסות) וקבוצות בבעלות שייח'ים ואוליגרכים פוגעות גם הן באופן ישיר במועדונים כמו דורטמונד, כי הן מנפחות את מחירי השחקנים ואת משכורותיהם.
האמת העצובה
דורטמונד מגדלת את השחקנים שלה, יצירתית מאוד בשוק העברות השחקנים, מוכרת כרטיסים זולים, וחיה על פי יכולותיה הטבעיות. כמו כן, היא מעניקה השראה למועדונים רבים שרוצים להיות מוצלחים ובני־קיימא.
עם זאת, האמת העצובה היא שמועדון כמו דורטמונד הוא "מועדון לדוגמה", אבל המציאות לא באמת מאפשרת לו להצליח. המציאות לא מאפשרת לדורטמונד להתחרות מול הקבוצות הגדולות באמת. הפייר פליי הפיננסי מאלץ אותה למכור את השחקנים הטובים ביותר שלה, ולוח השנה מאלץ אותה להעדיף תחרות אחת על פני השנייה (דורטמונד סבלה מפציעות של חצי מההרכב לקראת סוף העונה שעברה והפסידה בהתמודדויות עם ריאל מדריד ובאיירן מינכן). בעוד מועדונים גדולים ועשירים יכולים להציב שני הרכבים של שחקנים בינלאומיים, קבוצות כדורטמונד יכולות רק לקוות, במקרה הטוב ביותר, להרכב אחד חזק והרכב אחר שמורכב מצעירים מבטיחים.
האמת העצובה היא שהרגולציה הפרימיטיבית והטיפשית של אופ"א ומספר קטן של מועדונים עשירים ואגואיסטים מייצרים פערים שמוחצים את היצירתיות של דורטמונד.
השחקנים שדורטמונד רכשה הקיץ
מתיאס גינטר
מפרייבורג ב־10 מיליון יורו
צ'ירו אימובילה
מטורינו ב־19.4 מיליון יורו
אדריאן ראמוס
מהרטה ברלין ב־10 מיליון יורו
ז'י דונג וואן
מאוגסבורג בהעברה חופשית
נורי שאהין
השלים את המעבר שלו ב־7 מיליון יורו (היה מושאל בקבוצה בעונה שעברה)