הניצחון על קפריסין: שלוש נקודות חשובות, אבל הסגנון חשוב עוד יותר

נבחרת ישראל ניצחה אתמול את קפריסין בניקוסיה בזכות מחצית ראשונה מרשימה והרבה מזל במחצית השנייה. ההיבטים החיוביים מהמשחק הזה הם שלוש הנקודות מהניצחון; אופיר מרציאנו, השוער שעשה הופעת בכורה מרשימה; ההגנה שהיתה סבירה ביותר; טל בן חיים החלוץ, שבמשך 45 הדקות הראשונות של המשחק היה השחקן המצטיין של הנבחרת; וביברס נאתכו שנתן הופעה משכנעת כפליימייקר. בנוסף משחק ההקרבה של כל השחקנים, כמעט כמו בכל משחק, היה מצוין. כמו כן, בפעם הראשונה נראה שההרכב מגוון מספיק ומנוסה מספיק כדי להשיג את התוצאות שצריך.

ישראל רשמה ניצחון על נבחרת שניצחה את בוסניה - כך שיש כאן לא רק יתרון מספרי אלא גם יתרון פסיכולוגי כלשהו.

הנקודות הפחות חיובית מהניצחון בקפריסין היו הסגנון הלא ברור של הנבחרת; הפאניקה אחרי ספיגת השער המצמק; החילופים של המאמן אלי גוטמן שהעלו סימני שאלה; והעובדה שכלל לא בטוח ש-45 דקות טובות מספיקות נגד נבחרות איכותיות יותר.  

גוטמן באימון הנבחרת. החיים נעשים קשים יותר כשלא יודעים איך רוצים לשחק צילום: ראובן שוורץ

"עשינו לעצמנו סיום עם דפיקות לב. הלכנו אחורה, אסור שזה יקרה", אמר גוטמן. הנבחרת שלו הפסידה לא פעם יתרונות בקמפיין הקודם - נגד פורטוגל, למשל, אבל גם נגד נבחרות נחותות יותר כגון צפון אירלנד. הסיבה לכך היא שהנבחרת "מפסיקה לשחק" או "רוצה שהמשחק ייגמר". היא מפסיקה לשחק ומסתגרת כי אין סגנון ברור שאותו צריך לשחק בלי קשר לתוצאה.

כמעט לכל הנבחרות, מהקטנות ועד הגדולות, יש סגנון מובנה שעליו הן מבססות את האישיות שלהן ולעתים של הכדורגל המקומי. לגרמנים יש את המתפרצות הקולקטיביות ומשחק הלחץ, להולנדים יש את "הטוטאל פוטבול", משחק מסירות קצר ותנועה בלתי פוסקת, לספרד יש את "הטיקי-טאקה" לאיטלקים יש את "קטאנצ'ו", ליוונים יש את הכדורגל הספרטני-לוחמני, וגם לנבחרת קטנות יותר כגון דנמרק, שבדיה, קרואטיה ואפילו בוסניה - יש סגנון שייחודי להן. מעין "דרך משחק אידיאלית" שמוסכמת על כולם. זו לא סוגיה של סטייל, זו סוגיית יעילות. נבחרת שיודעת מה היא צריכה לעשות ואיך לשחק היא נבחרת טובה יותר.

בהתאחדויות הכדורגל המתקדמות דורשים מכל הנבחרות, מהילדים ועד הבוגרים, לשחק באותו סגנון, כדי שהנבחרת הבוגרת תהיה כמה שיותר מתואמת. הדנים, למשל, קוראים לזה "פרויקט חוט השני".

המבחן הבא יהיה משחק על הדשא הסינטטי של אנדורה. וויילס בקושי הוציאה משם ניצחון והנבחרת המקומית, למרות האיכות הירודה של שחקניה, נלחמת "עד הסוף". אבל הנבחרת של גוטמן צריכה לנצח את אנדורה ולהגיע לסבב המשחקים הבא עם 6 נקודות. המשחק מול אנדורה גם צריך לספק לישראל את הבמה להציג סגנון מובנה וברור - משהו שאפשר לחזור אליו כאשר עולים ליתרון מול בלגיה או נמצאים בפיגור מול וויילס.

בסופו של דבר אוהדי ישראל צריכים להיות מבסוטים מהניצחון על קפריסין, אי שבו תמיד הנבחרת התקשתה לנצח. אבל צריך גם לשים את הניצחון בפרופורציות הנכונות. מדובר על ניצחון של אומה בת 8 מיליון תושבים על אומה בת פחות מ-1.2 מיליון תושבים. ובעיקרון, נבחרת ישראל צריכה לנצח נבחרות ממדינות קטנות ממנה כמו בוסניה (3.8 מיליון תושבים), וויילס (3 מיליון תושבים) ובטח ובטח אנדורה (80 אלף תושבים). אפילו בלגיה (11 מיליון תושבים) לא אמורה להיות כל כך גדולה עלינו. אבל כל עוד לנבחרת הישראלית לא יהיה סגנון משחק ישראלי, איך נדע שהנבחרת משחקת כמו שצריך? איך נדע אם הנבחרת יעילה או פשוט בת מזל? 

אז כן, הנבחרת השיגה את הנקודות החשובות נגד קפריסין, וייתכן מאוד שתשיג נקודות חשובות גם מול בוסניה, ווילס ואפילו בלגיה - אבל בטווח הארוך מה שחשוב יותר זה להיסגר על "סגנון משחק ישראלי".