תוכנית ריאליטי

מקורות ההכנסה של תעשיית הספורט מחולקים באופן גס לשלושה: הכנסות מיום המשחק, הכנסות מסחריות (הסכמים, שיתופי פעולה, אירועים שלא במסגרת המשחקים) והכנסות מזכויות שידור. בעידן שבו התקשורת עוברת שינויים דרמטיים, עם צפייה באמצעים שונים, בזמן הנוח לצופה ובצורה שהכי נוחה לו, עדיין שני ז'אנרים אינם מאבדים מכוחם ואף מתעצמים. אלה הריאליטי ושידורי הספורט החיים. לשידורי ספורט יש ערך רב אך ורק אם הם חיים. ויותר חשוב: פרסומות בהפסקות ובמהלך השידור עצמו הן כלי בעל ערך אדיר למפרסמים, שמנצלים את העובדה שסוף סוף הצופים אינם יכולים לזפזפ הלאה.

יציע ריק בכדורגל הישראלי. לא מצטלם טוב בטלוויזיה צילום: עוז מועלם

הזדמנות עסקית

זכויות שידור בעולם הן נושא גדול. מינהלות ליגה יודעות שזה אחד הנושאים הראשונים באג'נדה, גופי שידור משקיעים הון עתק ברכישת הזכויות ובמשיכת הצופים לערוציהם, וגם גופים רגולטוריים נדרשים לא פעם לסוגיה של מכירת הזכויות, ומוודאים כל פעם מחדש כי אינם גורמים לעבירות על החוק. הסיפור המרכזי של זכויות השידור הוא ההזדמנות העסקית שהן טומנות בחובן.

מי שהיטיבה להבין זאת טוב מכולם היא מינהלת הליגה באנגליה (הפרמייר ליג). מלבד עבודת שיווק בינלאומית, מיתוג הליגה וניצול יתרונות יחסיים כמו מועדוני כדורגל אנגליים בעלי היסטוריה ומשאבים, המינהלת ידעה לכוון לקהלים שונים, להגדיל את האטרקטיביות ומכאן גם להגיע עם מספריים לגזירת הקופון — זכויות השידור. העסקאות למכירת זכויות שידור, שנקבעו למקסימום של שלוש שנים כל פעם כדי לעודד תחרות, ול־4.5 מיליארד יורו, מהוות כיום 46% מההכנסות של חמש ליגות הכדורגל הבכירות באירופה בשנת 2014 (אנגליה, ספרד, איטליה, גרמניה וצרפת), כך לפי Deloitte.

מתוך ההכנסות העולמיות משידורי ספורט, הרי ש־10 תחרויות מהוות 75% מסך העוגה: חמש הליגות הבכירות בכדורגל באירופה, ליגת האלופות וכן ארבע תחרויות בספורט האמריקאי: הוקי קרח, בייסבול, פוטבול וכדורסל. בתוך 10 התחרויות הללו ליגת הפוטבול האמריקאית רושמת את ההכנסות הגדולות ביותר. לפי פרסום של "הוול סטריט ג'ורנל" לאחרונה, הקיבעון בהכנסות מ־Pay Tv וכמויות הצופים הגדולות במשחקי הפוטבול שלחו את נציגי ליגת הפוטבול NFL למצוא פתרונות יצירתיים לעונה קצרה של 16 משחקים לקבוצה לפני פלייאוף, וכך נחתמו הסכמים עם טוויטר לגבי ציוצים של תקצירים במהלך שידורים חיים, וחלוקה בהכנסות מפרסומים בזמן הזה, וכן עסקה של מיליארד דולר לארבע שנים עם ענקית התקשורת ורייזון, שתזרים משחקים לטלפונים הניידים של לקוחותיה.

אוהדי הפועל תל אביב. יציעים מלאים שווה יותר כסף מזכויות שידור צילום: ראובן שוורץ

כמות הקהל חשובה

כל מי שניהל בעברו מו"מ על זכויות שידור, יודע שאחד הדברים החשובים ביותר לגוף המשדר הוא כמות הקהל במגרש. מגרשים ריקים, יציעים שקטים ומושבים מיותמים לא מצטלמים טוב, והם בעצם מוצר טלוויזיוני גרוע. מובן שגם למה שקורה על הדשא יש חשיבות עצומה בהצלחת המוצר, אולם יש משקל רב לנראות של המשחק, לאווירה שהוא מספק וליכולת של צופה לשבת בסלון ביתו ולהרגיש כאילו הוא במרכז היציע מוקף באוהדים כמוהו.

עניין זה חושף את הדילמה הקשה ביותר — האינטרס הכפול של גוף משדר: הרצון לראות מגרשים מלאים ואווירה צבעונית שכאמור עוברים מסך מצוין, ומצד שני, כמה שיותר צופים בבית מול המסך שנצמדים לשידור עד סופו. בתעשיות הספורט בכלל והכדורגל בפרט זהו שילוב אידיאלי שכולם מרוויחים ממנו. בתעשיות קטנות יותר וחלשות יותר, זו דילמה שאי אפשר להתעלם ממנה.

זו גם אחת הדילמות הראשונות של מינהלת הליגה בכדורגל בישראל. מצד אחד, הרצון להגדיל את כמויות הקהל במגרשים והפיכת המשחקים לחוויה נעימה, ידידותית וצבעונית. מצד שני, לייצר מוצר טלוויזיוני מבוקש שייתן מענה באמצעות שידור איכותי, פרשנות עניינית וצבע. בפני המינהלת עומדת שאלה שהיא חייבת לתת עליה את הדעת: האם הכדורגל הישראלי, כמוצר בפני עצמו עוד לפני מוצר טלוויזיוני, סובל מחשיפת יתר? האם כל המשחקים המשודרים, ואכן כולם משודרים, ראויים לשידור ומייצרים ערך עבור הצופה? בוודאי שבמרבית המשחקים היציעים ריקים וההנחה אומרת שאם אין 10,000 שירצו להגיע לצפות במשחק, גם לא יהיו 100 אלף איש שירצו לצפות בו בבית? חוסר הביקוש הזה יוצר כמובן הכנסה נמוכה יחסית, אך גם השקעה קטנה יותר של הגוף המשדר באיכות השידור, וכולם מפסידים. על השולחן צריכה לעלות שאלה אחת: האם לצמצם מרצון את מספר המשחקים המשודרים בטלוויזיה, אולי ל־3 במחזור (אולי לשדר ביוטיוב?), וכך לייצר יותר ביקוש במגרש? בכדורגל האנגלי יש חוק ותיק שאומר שמשחקים בשעה 15:00 בשבת לא משודרים באנגליה (אבל כן מחוצה לה). הסיבה: למנוע פגיעה בקהל שמגיע למגרש ובספורט החובבני שלרוב משוחק באותן שעות.

גביע הפרמיירליג. לא משדרים משחקים ב-15:00 צילום: רויטרס

צמצום למען צמיחה

ייתכן שגם בישראל, בוודאי בשנים הקרובות, יהיה נכון לעבור למודל שידור של משחק מרכזי, נניח ביום שני, משחק נוסף במוצ"ש, וכל שאר המשחקים בשבת אחה"צ (בהתאם למזג האוויר). כך גם ייפטרו אוהדי הכדורגל מהמשחקים בימי א' שהם לא אטרקטיביים ומתחרים מול ליגות מכל העולם שמשודרות ביום ראשון. הרעיון לצמצם את כמות המשחקים המשודרים תפגע גם בגובה ההכנסות מהשידורים. אולם השאלה היא האם שינוי זה יהיה קורבן הכרחי לעתיד הקרוב, ותרומה רבה לעתיד הרחוק, כאשר קבוצות לא משודרות יצליחו למשוך קהלים חדשים, לייצר אטרקטיביות חדשה כמו בימים שבהם הילדים לא היו עסוקים בטאבלטים ובסמארטפונים, ותסייע לכדורגל הישראלי לתת פייט למתחרים הגדולים שלו: הקניון, הקולנוע והליגות הבכירות בעולם שמשודרות כל שבוע. שני יריבים מרים אחרים, הסמארטפון והפייסבוק, יכולים להפוך לחברים הכי טובים אם יודעים להשתמש בהם נכון, אבל זה כבר סיפור אחר.

חלק מהדברים הנוספים שעל המינהלת לעשות כדי לחזק את שידור הכדורגל, הוא לקבוע זמני שידור זמן רב ככל הניתן קדימה. שינוי תכוף של זמני המשחקים פוגע אנושות גם בקהל במגרשים וגם בצופים בשידור. צעד נוסף צריך להיות הגבלת היציעים המאכלסים קהל במשחקים בתפוסה לא גבוהה, ליציעים מול המצלמה המשדרת, צעד קטן והכרחי ליצירת אווירה טובה יותר, חיזוק המותג של השידור והנעת המסלול לעבר שידורים איכותיים שמעידים על הדימוי של הליגה בעיני הציבור. נקודה חשובה זו אומרת ששידור ישן, ללא טכנולוגיות מתקדמות, ללא פרשנות מעניינת וללא צבע, לא מעידים רק על הגוף המשדר אלא על המוצר עצמו.

זהו מסר שחייב להיות נר לרגלי המינהלת בכל החלטה שמתקבלת בקשר לזכויות השידור, ועליה לעגן זאת בכל הסכם שידור עם כל גוף משדר: שידור לא איכותי = מוצר לא איכותי.

הכותב הוא מוסמך MBA במינהל עסקים וניהול כדורגל מאוניברסיטת ליברפול