מה הבעיה של דורטמונד?

בעשור האחרון בורוסיה דורטמונד היוותה דוגמה והשראה לקבוצות רבות. תחת מגבלות כספיות לא קלות, הקבוצה הצליחה לזכות באליפות מול קבוצות עשירות יותר, להצליח בליגת האלופות ולהשתקם מבחינה מקצועית וכלכלית בעזרת חשיבה יצירתית, מדעית וסופר מקצועית. מועדונים גדולים יותר קינאו בשחקנים שלה, במאמן שלה ובהנהלה שלה. אבל היום עם 11 נקודות מ-13 משחקים, הקבוצה שתולה בתחתית טבלת הבונדסליגה. 3 ניצחונות בלבד, 2 תוצאות תיקו ו-8 הפסדים. והמאמן יורגן קלופ, מי שכמעט כל קבוצה בעולם היתה רוצה על הקווים, צריך להגן על עצמו במסיבות עיתונאים ולהודיע שהוא לא מתפטר. המצב כל כך גרוע ששחקני בורוסיה דורטמונד אף הזמינו את האוהדים של הקבוצה לבירות השבוע. מה לעזאזל קורה כאן?

כמו תמיד, יש מספר אבות לכישלון (כמו שיש מספר אמהות להצלחה).

יורגן קלופ עם השחקנים. הרבה טעויות וחוסר מזל צילום: איי אף פי

יורגן קלופ המאמן ומיכאל זורק טעו בלא מעט מהלכים בשוק ההעברות הקייצי. קלופ גם אחראי ללא מעט טעויות טקטיות עם הסגל שלו. השחקנים עצמם גם לא חפים מטעויות - הקבוצה מאבדת יותר כדורים, חשופה למתפרצות ולא משלימה את המסירות שהיא צריכה. רוב המשחקים של דורטמונד הוכרעו בגלל טעויות של שחקניה - שייתכן מאוד שנבעו מטעויות שנבעו מההוראות של קלופ, שדרש לשחק עם קו הגנה גבוה ונכשל בפיתוח תוכנית ב' יעילה.

למדו אתכם

יורגן קלופ היה השראה והיווה דוגמה לדור מאמנים שלם בגרמניה. המאמן הבלונדיני "המציא מחדש את ההתקפות המתפרצות", על פי יריבו פפ גווארדיולה והוציא את המיטב מקבוצה מוגבלת מבחינה כספית. את שיטותיו למדו ומיישמים כיום במספר קבוצות אחרות. מאמנים כגון מרקו וויינצירל (אוגסבורג), אנדרה ברייטנרייטר (פאדרבורן), רוג'ר שמידט (לברקוזן - מאמן נוסף שפפ גווארדיולה מעריץ) ואחרים משתמשים בשיטות של קלופ נגד קלופ. בנוסף, היריבות הקרובות של דורטמונד למדו מדורטמונד שיטות אימון, שיטות סקאוטינג וכו'. כיום הליגה הגרמנית מלאה ב"דורטמונדים". בעיה.

יאקוב בלשיקובסקי, אילקאיי גונדואן, מרקוס רויס, מאטס הומלס, מרסל שמלצר, סוקראטיס פאפאסטאטופולוס, נורי שאהין, סוון בנדר - אלו כולם שחקנים שנפצעו בצורה קשה והתקשו/מתקשים להתאושש. גונדואן, למשל, חזר מפציעה עם כרס. רויס נפצע, חזר לשחק, ונפצע שוב. כולם שחקני הרכב - לא רק שחקני סגל. זה שווה ערך לריאל מדריד בלי כריסטיאנו רונלדו, גארת' בייל, סרחיו ראמוס, טוני קרוס, מרסלו וחאמס רודריגס. בנוסף, בשנתיים האחרונות דורטמונד לא הצליחה לשמור את השחקנים הכי טובים שלה אצלה בגלל סיבות כלכליות גרידא. רוברט לבנדובסקי הוא אחד מהחלוצים הטובים - עזב לבאיירן מינכן. כמו מריו גצה. בקרוב גם מרקו רויס יצטרף לבאיירן (על פי הדיווחים הראש שלו כבר לגמרי שם) וייתכן שמאטס הומלס יעזוב בקרוב גם. אלו שחקנים ברמה הגבוהה - קשה מאוד להחליף אותם. שוב, זה קצת כמו שריאל מדריד תאבד את רונלדו ואז שנה אחרי את בייל ואז יגידו לה שקארים בנזמה עוזב ושפפה שוקל לעזוב.  

מרקו רויס. דורטמונד בלי רויס זה קצת כמו ריאל מדריד בלי רונלדו צילום: רויטרס

דורטמונד הבקיעה העונה בבונדסליגה רק 14 שערים. רק שלושה מועדונים הבקיעו פחות ממנה. הקבוצה לא ספגה יותר מדי (מקום 7 בבונדסליגה) אבל כשלא כובשים, כל שער שסופגים הוא קריטי. למה זה? ובכן, הקבוצה ממשיכה, כמו לאורך השנים של קלופ, לייצר בעיטות לשער (17 למשחק - מקום שלישי בליגה ומקום 8 באירופה) ומתוך ה-17 בעיטות הללו 5.2 הן למסגרת (מקום חמישי בבונדסליגה ו-19 באירופה). אלו לא נתונים רעים אבל כשהמסיים הכי טוב בליגה ואולי באירופה (לבנדובסקי) כבר לא אצלך יותר - אז קשה להבקיע בקצב שאתה רגיל אליו. יותר מזאת, דורטמונד בעטה 101 בעיטות מחוץ לרחבה - 46% מסך הבעיטות שלה. זה מקום שני בבונדסליגה. כשרוב הבעיטות פשוט לא טובות ומסיימות התקפות, שפעם היו מסתיימות עם בעיטה מתוך הרחבה על ידי אחד מהשחקנים האיכותיים הרבים שהיו לקבוצה. בנוסף, מי שאמור להוביל את הקבוצה בהעדרותם של השחקנים הפצועים, הנריק מחיטריאן, אדריאן ראמוס ושינג'י קאגוואה, פשוט לא פוגעים במטרה.

צ'ירו אימובלה, החלוץ שהובא להחליף את לבנדובסקי, מילוש יואיץ', השחקן הסרבי המוכשר שהובא להחליף את גצה, אדריאן ראמוס, חלוץ נוסף, פייר-אמאריק אובאמיינג, קשר/חלוץ, מתיאס גינטר, אריק דורם, כולם שחקנים שהגיעו בשנה האחרונה לקבוצה ונאצלו להתרגל אליה לרוב בלי השחקנים המובילים האחרים. ידוע שלוקח זמן להגיע לביצועים הכי טובים שלך בקבוצה חדשה. זה עוד יותר קשה להגיע לביצועים הכי טובים שלך כשכל השחקנים סביבך גם כן חדשים יחסית. לוקח זמן להתרגל לשיטת המשחק, לתנועה של חברייך לקבוצה, לדרישות המאמן, ללחץ החדש, להכל.

פלאטיני. אחד האשמים במצב של דורטמונד צילום: אי פי איי

דורטמונד מכניסה כ-250 מיליון יורו בעונה. כ-250 מיליון יורו פחות מבאיירן מינכן, מנצ'סטר יונייטד ברצלונה וריאל מדריד. כ-100 מיליון יורו פחות מקבוצות כגון ארסנל, צ'לסי ומנצ'סטר סיטי. היא לא יכולה להתחרות עם פריז סן ז'רמן של השייח'ים ובכלל, עם רוב קבוצות הפרמיירליג. אבל היא עשתה זאת. היא היתה בפסגות הכי גבוהות של אירופה עם תקציב שכר של ק.פ.ר. ההישגים הללו העלו את רמת הציפיות אבל גם הפכו את הנחיתה לעולם המציאות להרבה יותר קשה. לדורטמונד אין "בעלים" אחד - היא בבעלות משקיעים, אוהדים וחברות מסחריות. כמו באיירן מינכן, היא לא יכולה להשקיע יותר ממה שהיא מכניסה - בגלל זה היא מאבדת שחקנים וצריכה להמר על מחליפים זולים יותר.

דורטמונד היא קורבן של אופ"א. קבוצה שעשתה כל מה שצריך לעשות (כדורגל טוב, שחקני בית, רכישות צנועות, אקדמיה טובה, כרטיסים זולים) אבל כעת לא יכולה להתמודד יותר עם הקבוצות העשירות ביותר, שנהנות מרגולציה שמגנה עליהם.

כל הסיבות הללו פוגעות בביטחון השחקנים, בעצמם, במאמנם, בדרך של הקבוצה והמועדון. זה משפיע ונכנסים למערבולת של תוצאות רעות. מה שנקרא "סערה מושלמת". כשכל זה קורה, מתקשים לצאת מהבור. עם זאת, ולמרות הכל, דורטמונד נמצאת רק 10 נקודות מהמקום הרביעי שמוביל לליגת האלופות. בסגל שלה שחקנים מצוינים וקלופ הוא מאמן סופר מוכשר שעובד קשה ומקבל את תמיכת המועדון. ייתכן מאוד שלאט לאט דורטמונד תתחיל את הטיפוס למעלה ובסוף השנה כבר נדבר עליה שוב כקבוצת צמרת. ואז האוהדים יזמינו את השחקנים לבירות.