הביד הנכון בזמן הנכון

לוס אנג'לס, פריז, המבורג, רומא או בודפשט, אחת מהן תארח את המשחקים האולימפיים ב־2024. אחרי שרשרת הפארסות בהתמודדות (Bid) על אירוח משחקי החורף ב־2022, שבסופה גברה בייג'ינג על אלמטי מקזחסטן, הפעם הוועד האולימפי הבינלאומי יכול לחכך את ידיו בסיפוק. המעצמות הדמוקרטיות בפנים, והמועמדות שמושכות את העין הן כמובן לוס אנג'לס ופריז, שתי ערי עולם שמתמודדות על אירוח המשחקים בפעם השלישית.

כיבוש אמריקאי?

היחסים בין הוועד האולימפי האמריקאי (USOC) ובין הוועד האולימפי העולמי (IOC) ידעו עליות ומורדות. NBC מחזיקה בזכויות השידור ומבטיחה את העתיד הכלכלי של התנועה האולימפית ומרבית הפרטנרים הבכירים של התנועה הם אמריקאים. ה־USOC חזקים מאוד בוועד האולימפי ומשפיעים על תוכנית המשחקים גם כשארצות הברית אינה מארחת. כך למשל קרה בסין, כשמשחי הגמר בבריכת "קוביית המים" נערכו בבוקר שעון בייג'ינג כדי שיתאימו לפריים־טיים האמריקאי ולקהל האמריקאי שרוצה לראות את מייקל פלפס עושה היסטוריה. עם זאת, במאה ה־21 לא אירחה ארצות הברית משחקי קיץ אולימפיים. ב־2005 הפסידה ניו יורק את הביד ל־2012 ללונדון, וב־2009 הפסידה שיקגו את הביד ל־2016 לריו דה ז'ניירו. חוץ מההפסד, משמעות הבחירה בריו, העיר הראשונה מדרום אמריקה שתארח את המשחקים, היתה שארצות הברית אפילו לא הגישה מועמדות ל־2020 (טוקיו נבחרה), אם בגלל עלבון אם בגלל ראייה ריאלית שככל הנראה המשחקים יעברו מיבשות אמריקה. הפעם היחידה שאירחו האמריקאים את המשחקים במילניום הנוכחי היתה בסולט לייק סיטי ב־2002 — משחקים שייזכרו בעיקר סביב פרשת השוחד בבחירה בעיר המארחת ובגלל האבטחה המוגברת והאווירה המאופקת שבקיומם בארצות הברית חודשים אחדים אחרי פיגועי 9.11.

אצטדיון הקולוסיאום בלוס אנג'לס ציילום: איי אף פי

בוסטון תחילה

לאחר משחקי לונדון 2012 הודיע הוועד האולימפי האמריקאי שיתמודד על אירוח המשחקים ב־2024 ושלח מכתבי הזמנה לעשרות ערים להגיש מועמדות. אחרי סינון ראשוני נבחרו ארבע ערים ברשימה הסופית: סן פרנסיסקו, וושינגטון, לוס אנג'לס ובוסטון. עוד כשנודעו המועמדות בפריימריז החלה תנועת NoBostonOlympics בבוסטון במחאה כנגד המועמדות למשחקים. הטענה היתה שכבר עכשיו בוסטון היא עיר גלובלית שאינה זקוקה למשחקים, והגשת המועמדות לא עמדה להחלטת הציבור בבחירות לראשות העירייה. לאחר שה־USOC בחר בבוסטון, התחזקה המחאה וכמעט לא עבר יום או שבוע שלא הועלו בו טענות על חוסר שקיפות של הוועדה המארגנת או על הנזק שייגרם לציבור. לבוסטון מסורת ספורט מפוארת, חלק חשוב בכינון הדמוקרטיה המודרנית, אצטדיונים ואולמות באוניברסיטאות וגם טראומה של פיגוע במרתון שהיה אפשר לנסות ולשקם דרך אירוח המשחקים. רק שככל שעבר הזמן הראו הסקרים התנגדות של הקהילה בבוסטון ובמסצ'וסטס, וביולי גירדה התמיכה בקושי 40% והיה רוב מוחלט להתנגדות. ה־USOC עמד בצומת: ללכת ראש בקיר עם בוסטון ולקוות שהתושבים יתיישרו, לא להגיש מועמדות כלל או לחזור לרשימת המועמדות ולחפש חלופה אחרת. ה־USOC בלע את הצפרדע, ספג את הפגיעה בכבוד, הפיל את המועמדות של בוסטון ואחרי דיונים נוספים עם הערים האחרות בחר בלוס אנג'לס.

ואז הגיעו הספונסרים

לוס אנג'לס כבר שינתה את התנועה האולימפית פעמיים. ב־1932, בזמן המיתון הכלכלי, סיפקה מאפיית "הלמס" לחם לספורטאים בכפר האולימפי, ובמשך עשרות שנים ניהלה מאבקים על הזכות להשתמש בסמל חמש הטבעות. ב־1984, כשהיתה התנועה האולימפית בסחרור אחרי מחאות הכוח השחור במקסיקו סיטי ב־1968, טבח מינכן ב־1972, הקטסטרופה הכלכלית במונטריאול ב־1976 והחרמת המערב את מוסקבה ב־1980, שינתה לוס אנג'לס, שסבלה מהחרמות נגד של הגוש הסובייטי, את פני התנועה לאחר שאישר נשיא הוועד האולימפי אז חואן אנטוניו סמראנש את מימון המשחקים על ידי ספונסרים פרטיים. שנתיים אחר כך נוסדה תוכנית TOP וסללה את הדרך למסחור ולהתמקצעות המשחקים. התנועה האולימפית המודרנית לא היתה נראית אותו דבר ללא לוס אנג'לס, וספק אם היתה מצליחה לשרוד ולפרוח.

לוס אנג'לס תעמיד ביד נוצץ כיאה להוליווד ומבטיחה לשתף את הקהילה, אבל מול האמריקאים עומדות ארבע ערים אירופיות ומעולם לא קרה בהיסטוריה של התנועה האולימפית ש־3 משחקי קיץ רצופים לא נערכו ביבשת אירופה. פריז, עיר הולדתו של מחיה התנועה האולימפית המודרנית הברון פייר דה קוברטאן, אירחה את המשחקים פעמיים — ב־1900 וב־1924. אירוח ב־2024 יסמן 100 שנים למשחקים האחרונים שנערכו באחת הערים המרכזיות בעולם. רומא מביאה עמה מסורת אולימפית גם מימי רומא העתיקה בשנים שהאימפריה שלטה במשחקים באולימפיה שביוון, מימי תחרויות הגלדיאטורים בקולוסיאום וגם מהתנועה המודרנית, כשאירחה את המשחקים ב־1960, אז החלה התנועה לקבל כסף מזכויות שידור בעבור משחקי הקיץ. עם זאת, יש חשש כלכלי בנוגע לביד האיטלקי. בודפשט ההונגרית מגישה מועמדות מעניינת ברוח אג'נדה 2020 – 40 הרפורמות שהוביל נשיא ה־IOC תומאס באך לבחינת עתיד התנועה האולימפית ואמורים לאפשר גמישות גדולה בדרך אירוח המשחקים ולהפוך את האירוח לנגיש גם למדינות מתפתחות. להונגריה היסטוריה ספורטיבית מפוארת בתנועה האולימפית והיסטוריה עשירה, אבל חשש חברתי וכלכלי בנוגע ליכולת אירוח המשחקים.

המבורג היא אולי סימן השאלה המרכזי בהתמודדות. הפארסה בביד ל־2022 החלה כאשר תושבי בוואריה הצביעו נגד מועמדות מינכן למשחקים. מינכן היתה מועמדת כמעט ודאית לזכייה. היא סיימה במקום השני בביד ל־2018, אחרי פיונגצ'אנג הדרום־קוריאנית שנבחרה ועם תמיכה מתומאס באך כנשיא פופולרי ודומיננטי בראש ה־IOC נראה שהערים שהתמודדו נגדה עשו זאת מתוך ראייה ריאלית שמינכן תזכה, אבל שהתמודדות כעת עשויה לעזור להם בהתמודדות הבאה, על 2026. הצבעת הנגד במשאל העם בבוואריה, שהובילה לאי־הגשת המועמדות של מינכן, התקבלה כרעם ביום בהיר. כל הביד התהפך ואחרי פרישות, מלחמות ומאבקים פוליטיים נשארו שתי מועמדות לא אידיאליות: בייג'ינג עם כל הבעיות הפוליטיות־חברתיות שהתנועה נחשפה אליהן ב־2008 ואלמטי מקזחסטן עם הבעייתיות הכלכליות־חברתיות שלה. הגרמנים חששו מאוד מעוד השפלה כמו שקרה למינכן, והוועד האולימפי הגרמני בחר בהמבורג ולא בברלין, שנמצאת תחת חובות ענק, והסקרים הראו אחוזי התנגדות גבוהים יותר. המבורג אמנם פחות גלובלית ממינכן וברלין, אבל בעלת פוטנציאל צמיחה, ועם באך כנשיא התנועה האולימפית, שאם יכהן קדנציה מרבית של 12 שנה עוד יוכל לעמוד בראש התנועה ב־2024, יכולה להיות מועמדת חזקה מאוד. בעיקר אם אחוזי התמיכה באירוח יהיו גבוהים.

לפחות על הנייר זה הביד שהוועד האולימפי הבינלאומי צריך כדי לשקם את התדמית מהתמודדות 2022, מהוצאות הענק במשחקים בסוצ'י ומהבעיות שצפות לקראת ריו. חוץ מבריטניה (שאירחה את המשחקים ב־2012 ויעבור זמן רב עד שתוכל להתמודד שוב) וקנדה (אירחה את משחקי החורף ב־2010 בוונקובר ובחרה שלא להריץ את טורונטו אחרי אירוח מוצלח של משחקי פאן אמריקה) יתר המעצמות הדמוקרטיות המובילות בפנים, בלי בעיות זכויות האדם של הקטארים והדיקטטורות, ערי עולם נוצצות בפנים, ערים מתפתחות בפנים, המסורת האולימפית בפנים ואג'נדה 2020 בפנים. הוועד האולימפי הקל את הבירוקרטיה והעלויות סביב הגשת המועמדות, אולם נתן כוח לוועד המנהל לפסול מועמדות. כעת תתחיל הפוליטיקה מאחורי הקלעים, וכל עיר מקווה לראות את השם שלה מופיע על הפתק שיחשוף באך אחרי הצבעת חברי הIOC בכנס שבלימה, פרו, בספטמבר 2017.

הכותב הוא חבר הוראה ודוקטורנט במחלקה ללימודי ספורט באוניברסיטת טנסי