"הקבוצות תמיד מקבלות את הכסף, לא משנה מה"

נתחיל בשורה התחתונה. אבי לוזון עזב את תפקיד יו"ר ההתאחדות לכדורגל כשהארגון שהוא היה אחראי עליו נמצא בחובות של יותר מ־60 מיליון שקל, כך לפי היו"ר הנוכחי עופר עיני. קצת יותר משבע שנים כיהן לוזון בתפקיד, עד אמצע 2014, כאשר השנים האחרונות שלו כיו"ר היו מרובות בהלוואות שנטלה ההתאחדות מבנקים, ובמקביל בהקצבות יתר של ההתאחדות לקבוצות. סכום הקצבות היתר, כפי שהוצג בתחילה בספרי ההתאחדות הסתכם ב־22.8 מיליון שקל. אלא שדו"ח שערך רואה החשבון עופר אלקלעי גילה שהסכום הוא 38.5 מיליון שקל. איך בדיוק הועברו הסכומים הללו לקבוצות? למה בעצם? והאם אפשר להחזירם?

אבי לוזון. ב־30 ביולי 2014 היתה ישיבת מזכירות שבה אבי לוזון הודיע, כביכול, על קבלת קיזוז כספים מהקבוצות, אך לפי פרוטוקול של הישיבה הוא ציין כי "אין פה דברים מיוחדים על סדר היום" צילום: אורן אהרוני

הקבוצות מעל הכל

משיחות עם אנשי ההתאחדות לכדורגל ואנשי התאחדות לשעבר עולה ש"רוח המפקד" לוזון היתה כזאת: הקבוצות תמיד מקבלות את הכסף מההתאחדות, לא משנה מה. מה המשמעות? "אבי תמיד אמר שגם אם אין כסף לתת לקבוצות, צריך שההתאחדות תעביר להן בכל זאת את המינימום שהובטח — והוא ישלים את זה בהמשך".

למה הקבוצות חשובות כל כך שהיה צריך להבטיח להן כסף שאין? כי הן בוחרות את היו"ר. לוזון נכנס לתפקיד ב־2007, ומאז, לפי אנשיו, הוא ביקש "לרצות את הקבוצות". ואת זה משיגים בעיקר באמצעות כסף.

בעיה: כסף נכנס להתאחדות לכדורגל מהסכם עם הטוטו ומהסכמי זכויות שידור. את הכסף הזה באחריותה לחלק בין הקבוצות, לפי קריטריונים שונים. לפי שיחות עם אנשי ההתאחדות, הכסף שהובטח מהסכמי זכויות השידור לא הגיע במלואו — לא מצ'רלטון, לא מערוץ הספורט ולא מערוץ 10 (ששידר בעבר את המשחק המרכזי). זה יצר בעיות תזרימיות. בנוסף, פרשנות שגויה של ההסכם עם הטוטו הובילה לחלוקת כספים שגויה.

ניקח לדוגמה את העונות בין 2011 ל־2013. לפי פרוטוקול ישיבת הנהלת ההתאחדות ב־26 ביולי 2011 הבטיח לוזון מינימום של 1.8 מיליון שקל לכל קבוצה. "אני מבטיח לכל קבוצה 1.8 מיליון שקל מינימום. בסוף השנה אנחנו עושים חשבון מה מגיע", אמר במפורש לבעלים של בני יהודה דאז, חזי מגן. אביב בושינסקי, נציג מכבי תל אביב, שאל אז: "אתה מתחיל ב־1.8 מיליון שקל?". ולוזון ענה: "לא. אתה מתחיל מ־0 אבל המצטבר של כל הסעיפים — ישראליות, מעניק מיקום וכו'. נגיד שקבוצה הגיעה ל־2 מיליון שקל, לא צריך להשלים לה כלום, היא מקבלת 2 מיליון שקל. קבוצה אחרת הגיעה רק ל־1.5 מיליון שקל, אני משלים לה ל־1.8 מיליון שקל בתנאי שהיא עמדה בכל הפרמטרים הבסיסיים". שטרן חלובה, ממלא מקום יו"ר ההתאחדות, הוסיף: "לשאלת חזי מגן — יש מינימום של 1.8 מיליון שקל. 2 מיליון שקל עם גביע הטוטו ואפשר להשתדרג עד 2.5 מיליון שקל, זה לגבי הקבוצות הבינוניות".

שנה אחרי, לוזון חזר על ההבטחה, הפעם לסכום של 1.7 מיליון שקל. "אם קבוצה תגיע חס וחלילה ל־1.5 מיליון שקל, היא תקבל גם 1.7 מיליון שקל", אמר.

אלא שהטוטו בכלל הבטיח משהו אחר לקבוצות. ההתאחדות אמורה לשמש כצינור להכנסות, וההכנסה לכל קבוצה תלויות בעמידתה בתנאי החוזה עם הטוטו. ניקח לדוגמה את עונת 2011/12. לפי ההסכם עם הטוטו, הכסף יועבר לקבוצות שיעמדו בתנאים הבסיסיים, כאשר אם יעמדו בתנאים נוספים — יקבלו סכום נוסף. לפי החלוקה של הטוטו, כל קבוצה מקבלת מינימום 266,250 שקל כתשלום קבוע. פרסום באתר הקבוצה עם הפנייה לטוטו שווה היה לכל קבוצה 31,250 שקל נוספים. טקס עליית שחקנים היה שווה לכל קבוצה 100 אלף שקל. מיתוג עמדת ראיונות זיכה ב־130 אלף שקל. מיתוג אפודים של מחליפים וכו' בעוד 100 אלף. מיתוג חולצה — 195,500 שקל. ולבסוף מיתוג שחקן נוער מצטיין היה שווה לכל קבוצה 75 אלף שקל נוספים. כלומר, המינימום שקבוצה מקבלת מהטוטו עומד על 898 אלף שקל — בתנאי שתעמוד בתנאים הבסיסיים של ההסכם. זה לא תמיד קרה. למשל, בעונת 2011/12 הפועל קריית שמונה לא מיתגה כפי שנדרש את עמדת הראיונות וקיבלה רק 77,188 שקל ולא 130 אלף.

בנוסף לתנאים הבסיסיים, הטוטו חילק כספים על פי פרמטרים כגון "מיתוג חולצה משתנה", שזיכה קבוצות בסכום של עד 254 אלף שקל. גם שילוט אלקטרוני במגרש היה שווה לקבוצות הרבה כסף. הפועל תל אביב למשל קיבלה 1.041 מיליון שקל על שילוט אלקטרוני, מכבי חיפה 925,523 שקל ואילו הפועל באר שבע 175,725. בני סכנין, לעומת זאת, לא קיבלה אגורה על שילוט כזה כי לא היה לה. גם מרכיב הרייטינג שהושג במשחק המרכזי היה בעל משמעות. הפועל תל אביב, למשל, הרוויחה 1.146 מיליון שקל על המרכיב הזה בהסכם. הפועל פתח תקווה לא הרוויחה אגורה ממנו. במרכיב "הישראליות" — משחק עם פחות זרים מהמותר — הובטחו לקבוצות 100 אלף שקל נוספים אבל רק שש קבוצות קיבלו אותם. בסופו של דבר, אצל לא מעט קבוצות התשלומים מהטוטו לא הגיעו לסכומי המינימום שהבטיח לוזון — ובהתאם להבטחתו, ההתאחדות כיסתה את הפערים והבור אצלה הלך והעמיק. מי שנהנו מכך היו בעיקר הקבוצות הקטנות והבינוניות, בסיס הכוח של לוזון.

.

מכסים כל בור

מה קרה בפועל? מכבי חיפה, לדוגמה, קיבלה את כל הכסף המגיע לה מכל סעיפי ההסכם עם הטוטו, בגובה 898 אלף שקל. נוספו לכך 254,500 שקל על מיתוג חולצה משתנה, 925,523 שקל על שילוט אלקטרוני, 905,894 שקל על מרכיב רייטינג, 0 שקלים על ישראליות, 498,438 שקל על הוגנות. בסך הכל קיבלה הקבוצה 3.509 מיליון שקל, הרבה מעל 1.8 מיליון השקלים המובטחים, ולכן במקרה שלה ההתאחדות לא נדרשה להשלים פער כלשהו. כך גם רוב הקבוצות הגדולות האחרות קיבלו יותר מ־1.8 מיליון שקל.

הבעיה מתחילה בקבוצות הקטנות והבינוניות. מכבי פתח תקווה, לדוגמה, היתה אמורה לקבל 1,158,344 שקל בלבד. בפועל הועברו לה, כמובטח, 1.8 מיליון שקל — 641,656 שקל יותר ממה שהיתה אמורה לקבל. הפועל חיפה, למשל, קיבלה 709,057 שקל יותר ממה שהיתה אמורה לקבל, עירוני רמת השרון 738,926 שקל, הפועל פתח תקווה 838,925 שקל יותר, וכך הלאה במהלך עונות המשחקים מ־2008/09 עד 2012/13. תחילה דובר על בור בעומק 22.8 מיליון שקל במועד העזיבה של לוזון. רו"ח אלקלעי, כאמור, גילה שמדובר למעשה ב־38.5 מיליון שקל. ההתאחדות לקחה הלוואות מבנקים כדי לעמוד בתשלומים הללו לקבוצות, כשבמקביל צמחו גם חובות אחרים שלה.

כמו כן, ב־2013 לוזון ניסה למכור את זכויות השידור לשלוש עונות מ־2016 עבור סכום של 17 מיליון שקל בעונה, צעד שנעשה בגלל סכסוך שלו עם הטוטו. לוזון, לפי הבדיקות של אלקלעי, "כלכליסט" וגורמים אחרים, היה זה שקבע את ההקצבות מדי שנה ללא הכנת תחשיבים מסודרים שאמורים להסביר את הסכומים שכל קבוצה מקבלת מהטוטו ומזכויות השידור. כמו כן, קיימת אי־ודאות בקשר לסכומים שההתאחדות קיבלה בפועל. לא הוגשו דו"חות תזרים מזומנים או תכנון אל מול ביצוע למוסדות ההתאחדות, ולוזון עצמו לא דאג לקבל דו"חות כאלה.

אבי לוזון עם רותם קמר ושטרן חלובה. היה זה שקבע את ההקצבות מדי שנה ללא הכנת תחשיבים מסודרים שאמורים להסביר את הסכומים שכל קבוצה מקבלת מהטוטו ומזכויות השידור צילום: ראובן שוורץ

כולם ידעו?

לפי מיילים ומסמכים, על הבור בהתאחדות ידעו חברי ההנהלה כבר ביולי 2013. לוזון קיבל את המייל בנושא, אך אמר כי במהלך השנים לא היה מודע להיווצרות הגירעון. בתגובה לטענת חשב ההתאחדות מאיר ליבר שלפיה עדכן את לוזון, טען יו"ר ההתאחדות שהוא לא עודכן בנוגע לחוב.

בנובמבר 2014 לוזון כבר דיבר בישיבת ההתאחדות על "הצרה שנפלה עליי לפני ארבעה חודשים". זאת אף שליבר, לטענתו, הציג לו את ענייני הגירעון עוד ב־2013. מסמכים התומכים בכך הוצגו על ידי ליבר לאלקלעי. לוזון עצמו דיבר על הגירעון באוגוסט 2014 בישיבת ועדת הכספים: "סברנו שכל חוסר נוכל לקזז בעתיד, דבר שבפועל לא קרה", אמר.

כאן העניינים התחילו להסתבך, כאשר עו"ד מורן מאירי, נציג מכבי תל אביב וחבר הנהלת ההתאחדות, דרש דין וחשבון. הבור בתקציב התגלה ו"לפתע פתאום" היה צריך לשנות את התמונה — ככה שלא ייראה שההתאחדות נתנה כסף שאין לה. הפתרון של ההתאחדות היה לרשום את העברות הכספים כחובות של הקבוצות להתאחדות. משהו שהקבוצות כנראה לא היו מאשרות. כדי להפוך את העברות היתר ל"נכסים" התבקש רו"ח חיצוני, יאיר שלהב, להעביר חוות דעת על הרישום החשבונאי של תשלומים עודפים לקבוצות הכדורגל.

שלהב בדק את המסמכים, דיבר עם אנשים והגיע למסקנה שאי אפשר לעשות זאת, אלא אם כן הנהלת ההתאחדות תקבל החלטה במוסדותיה על ביצוע הקיזוז ותכין צפי תזרים מזומנים המראה שקיימת יכולת קיזוז כזו. מסמך זה הוגש ללוזון ב־20 ביולי 2014. משה אביבי, היועץ המשפטי היה סבור גם הוא כי כספים ששילמה ההתאחדות ניתן לקזז או להפחית מתוך הכספים שיגיעו לקבוצות בעתיד.

ב־30 ביולי 2014 התקיימה ישיבת מזכירות שבה לוזון הודיע על קבלת ההחלטה הזו. פרוטוקול של הישיבה מלמד שעל עניין זה לא דיברו במוסדות ההתאחדות. לוזון, בתחילת דבריו, אף ציין כי "אין פה דברים מיוחדים על סדר היום". לקראת סוף הישיבה אמר: "אנו צריכים לאשר פורמלית לפרוטוקול את ההקצבות לצורך הבקרה התקציבית, אף על פי שהדברים ידועים כבר". בפרוטוקול לכל הפחות לא הוזכר שהקבוצות יצטרכו להחזיר כספים או שיקזזו להן כספים בעתיד או שהן אחראיות לסגירת החוב של ההתאחדות לכדורגל. מיד אחרי שהודיע כי קבוצות אמורות לקבל 306 אלף יורו מאופ"א לחלוקה למחלקות הנוער, עבר לוזון לפרידה מנתן סלובטיק, מנהל אגף הכדורגל, ומהיועץ המשפטי עו"ד משה אביבי. לא היה דיון כלל על העברות היתר — כך לפי הפרוטוקול.

עם זאת, ב־31 באוגוסט 2014 נמסר בוועדת הכספים ש"התקבלו שתי חוות דעת, האחת של היועץ המשפטי עו"ד משה אביבי והשנייה חשבונאית חיצונית, ושתי חוות הדעת תומכות בכך שמדובר בנכס שניתן להפחיתו בעתיד כנגד גביית כספים ויש החלטה של ההתאחדות לפרוס את הגבייה לתקופה של עד שבע שנים, וזאת מתוך מה שההתאחדות תקבל בעתיד בגין זכויות טלוויזיה ו/או מקורות אחרים". הסכום, לפי מה שנאמר לוועדת הכספים, עומד על כ־22 מיליון שקל. "אמרו לנו שקרה משהו בישיבת ההתאחדות שלא קרה. קיבלו החלטה בשבילנו שלא דיברנו עליה בשביל לכסות חוב", טוען מאירי, "זה מעלה חשד לרישום כוזב במסמכי תאגיד". מאז נעשו שינויים בדו"חות הכספיים שנערכו מחדש. לא ניתן לאתר פרוטוקול שבו דנים בדברים. במקביל, דרישה של "כלכליסט" והתנועה לחופש המידע לראות את הדו"חות לא נענתה.

"לא בסטנדרטים"

אלקלעי נכנס לתמונה באביב 2015 והחל לעבוד על הדו"ח, שבמהלך הכנתו דיבר עם עשרות אנשים. הוא גילה שמעולם לא הוצגו פירוט או תחשיב שעליהם מבוססת חלוקת ההכנסות מזכויות השידור ומהטוטו. ההתאחדות הבטיחה הקצבות לקבוצות הכנסות מההסכמים מזכויות השידור ומהחסויות, ולא בוצעו קיזוזים. לפי אלקלעי, "ההתאחדות אינה עומדת בסטנדרטים הנדרשים מגוף מסודר ואחראי אשר משמש כצינור להעברת הכספים".

בכירים לשעבר בהתאחדות טוענים שלוזון לא הפעיל לחץ על אנשי המקצוע. "לא היה מצב שבו לוזון אמר 'תעביר כסף בכל מקרה', כשכולם כבר ידעו שהמצב לא מאפשר זאת". עם זאת, לפי ליבר הופעלו עליו לחצים כבדים על ידי לוזון כדי להמשיך לרשום את העברות היתר כנכס תוך כדי אמירות כגון "אתה איתי בנושא הזה, אם אני נופל, אתה נופל איתי". לוזון מכחיש שאמר דברים אלו. למה הקבוצות לא שאלו דבר בקשר לחוב המצטבר של ההתאחדות? איך זה שלוזון דיווח על ירידה בהכנסות מזכויות שידור ומהטוטו והקבוצות לא שאלו לגבי ההשפעה על זה על חוב ההתאחדות ועל הסכומים שהן זכאיות להם?

ירון זליכה. הצביע על ניגודי העניינים צילום: בועז אופנהיים

"רקוב אצל זליכה במוח"

כאן נכנס לתמונה ניגוד העניינים האינהרנטי שיש בהתאחדות לכדורגל. הנהלת ההתאחדות מורכבת מקבוצות ומבעלי קבוצות שדואגים לאינטרסים של הקבוצות — זאת אף על פי שיש עליהם אחריות לפעול לטובת ההתאחדות לכדורגל. זהו כשל מבני של מוסדות ההתאחדות לכדורגל. כפי שוועדת זליכה לבדיקת המבנה הניהולי של הכדורגל הישראלי ציינה ב־2013: "הוועדה מוצאת כי הליכי הבחירות למוסדות ההתאחדות לכדורגל אינם תקינים ולוקים בריכוזיות, בחוסר שקיפות משווע, בניגוד עניינים בוטה ובחוסר דמוקרטיה". על הוועדה, שרוב מסקנותיה לא אומצו על ידי ההתאחדות, אמר אבי לוזון: "משהו רקוב אצל ירון זליכה במוח".

אלקלעי מסכם ש"התנהלות ההתאחדות רשלנית ולא סבירה". אבי לוזון האשים את אלקלעי שהביקורת שלו "מגמתית ונראה כאילו סומנה מטרה מראש על ידי הגורמים השונים שהזמינו את הדו"ח". הגורמים הם משרד הספורט, בראשות לימור לבנת אז, שהוציאה מכרז לביקורת חקירתית של ההתאחדות לכדורגל. לוזון גם ציין ש"ההחלטות התקבלו על פי מערכות הבקרה הקיימות בהתאחדות, ויש בכך להצביע על כשל מערכתי מובנה של מערכות הבקרה של ההתאחדות".

האם הקבוצות צריכות להחזיר את הכסף? ההתאחדות לכדורגל חילקה יותר מדי כסף, אבל יודעת להצביע רק על כ־7 מיליון שקל שהועברו בהעברות היתר לקבוצות. את שאר 31 מיליון השקלים לא יודעים, לפחות רשמית, מי לקח ומי לא היה אמור לקבל. לא דיברו עם הקבוצות על החזרת הכספים הללו, ומיותר לציין שרובן לא מכירות בהם כחוב.

בחודש שעבר פנתה ח"כ תמר זנדברג ליועץ המשפטי לממשלה בבקשה שיבדוק חשד לפלילים בהתנהלות של ההתאחדות לכדורגל בתקופת לוזון. היועץ החליט להעביר את הנושא לטיפול פרקליטות המדינה. עם זאת, ניגוד העניינים משמעותי הרבה יותר. מי שמנהלות את ההתאחדות לכדורגל, בפועל, אלו הקבוצות שמקבלות החלטות — כולל מי יהיה היו"ר. מי שמנהלות את מינהלת הליגה אלו הקבוצות, אותם אנשים מאותן הקבוצות — כמעט ללא משגיחים ציבוריים, ללא משקיפים וללא ביקורת.

כרגע עופר עיני, יו"ר ההתאחדות לכדורגל הנוכחי, מנהל את העניינים במטרה לצמצם הוצאות וחובות. זהו המנדט שקיבל אחרי עזיבתו של לוזון. עם זאת, מי יכול להבטיח שמנהלי הכדורגל הישראלי, שהובילו אותו לנקודות שפל חדשות — פיננסיות ומקצועיות — יקבלו החלטות טובות בעתיד? כרגע אף אחד.

תגובות:

תגובת ההתאחדות לכדורגל: "דו"ח אלקלעי, שאותו יזם ושעליו התעקש יו"ר ההתאחדות החדש עופר עיני, נמצא בימים אלה בבחינת עו"ד אהוד סול, כדי שיגבש המלצות שיובאו לדיון בהתאחדות. לא התבטאנו בנושא כאשר רו"ח אלקלעי בחן את הדברים ולא נעשה זאת כעת". את תגובתו של אבי לוזון לא ניתן היה להשיג.

אבי לוזון. "הביקורת מגמתית ונראה כאילו סומנה מטרה מראש על ידי הגורמים השונים"