מקצוען, בולדוזר, מלך
אובבסיה לפרטים, השקעה של יותר מ־1.5 מיליון דולר בגוף שלו וגישה בלתי מתפשרת עם עצמו וחבריו לקבוצה. ככה זכה לברון ג'יימס באליפות ההיסטורית
בגיל 31, אחרי 13 שנה של כדורסל מקצועני, רק 41 שחקנים שיחקו יותר דקות בקריירה שלהם מאשר לברון ג'יימס. רק שלושה שחקנים שיחקו יותר דקות ממנו בפלייאוף ה־NBA. לברון הוא מכונה, והרצף המטורף של 126 משחקי פלייאוף מאז 2010 הוא הוכחה לכך שאולי הוא אנושי — אבל אין בן אנוש כמוהו.
אחרי כל השנים הללו, של קרבות, לברון הוא עדיין השחקן הכי טוב בעולם. הוא כמעט אף פעם לא נפצע, ומצליח לרשום סטטיסטיקות שבאופן די מובהק לא נראו בעבר. ג'ימי באטלר, יריבו משיקגו בולס, הסביר פעם שלשחק נגדו זה כמו לשחק נגד בולדוזר. הבולדוזר הזה לקח אישית את ההכרזות על כך שסטפן קארי הוא הכדורסלן הטוב בעולם ושגולדן סטייט ווריירס לוקחת את האליפות בהליכה. במצב של 3-1 בסדרת הגמר, וכשקליבלנד העיר בדרך לשנה 53 ברציפות ללא תואר אליפות מקצועני, לברון הבולדוזר החליט לקחת את הקבוצה על הכתפיים הענקיות שלו ונתן את ההופעה הדומיננטית ביותר של כדורסלן בגמר ב־30 השנים האחרונות.
במשחק מס' 7 לברון קלע 27 נקודות, לקח 11 ריבאונדים, מסר 11 אסיסטים ונתן שלוש חסימות. השורה הסטטיסטית המרשימה הזו הצטרפה להופעות אדירות שהביאו אותו ליותר מ־180 נקודות, 65 ריבאונדים ו־50 אסיסטים בסדרת הגמר. רק פעמיים נרשמה סטטיסטיקה כזו בגמר ה־NBA. הפעם הקודמת? לברון בעונה שעברה. הוא הוביל את כל השחקנים בשתי הקבוצות בסדרה הזו בנקודות, ריבאונדים, אסיסטים, חטיפות וחסימות וניחשתם נכון, הוא הראשון בהיסטוריה שעושה את זה. "לברון לקח את הקבוצה על הגב שלו", אמר דריימונד גרין מגולדן סטייט ווריירס. "הם לא ויתרו. צריך לתת להם קרדיט על זה".
אין ספק שהווריירס הפסידו את הסדרה הזו. הם היו צריכים לנצח אותה 1–4 ועשו טעויות בגלל עייפות ושחיקה. ההפסד במשחק מס' 7 היה ההפסד התשיעי שלהם בפלייאוף. הם הפסידו תשעה משחקים בכל העונה הרגילה. לגמר הם הגיעו סחוטים מעייפות. סטפן קארי היה על אדי הדלק האחרונים. כל מהלך שלו היה אטי, ללא חדות וללא ריכוז. הוא נראה פצוע וגמור. קארי הוא ה־MVP השני בהיסטוריה שמפסיד משחק 7 בגמר (קארים עבדול ג'אבר הפסיד את משחק 7 לבוסטון סלטיקס ב־1974), והוא כבר אמר שזו תהיה פגרה ארוכה מבחינתו.
אבל קבוצה כזו, אפילו אם היא קורסת, צריך לנצח איכשהו. ולברון עשה בדיוק את זה. הבולדוזר דרס את גולדן סטייט העייפה, וקליבלנד הפכה לקבוצה הראשונה שחוזרת מפיגור 3–1 בגמר ולוקחת אליפות (32 אחרות ניסו ולא הצליחו). הבולדוזר הוביל את קליבלנד לאליפות ראשונה ב־45 שנות היסטוריה של הקבוצה (רק לשתי קבוצות יש רצף אומלל יותר).
מדעים ואימונים
בשביל להצליח לסחוב את הקבוצה על הכתפיים שלו, במשך כל כך הרבה שנים, לברון משקיע מיליונים בגוף שלו. בפודקאסט המצוין שלו ביל סימונס, אולי עיתונאי הספורט החשוב ביותר בארה"ב כרגע, חשף את הדרכים שבהן ג'יימס שומר על גופו לאורך השנים באחת הליגות הקשות בספורט המקצועני. סימונס, שאת המידע השיג משותפו העסקי של לברון, מאווריק קרטר, סיפר שלברון משקיע בין 1.5 מיליון דולר ל־2 מיליון דולר בעונה בגופו. מה זה אומר? "הוא הפך חדר בביתו להעתק מדויק של חדר הכושר של קליבלנד", סיפר סימונס. "יש לו שני מאמנים שהולכים איתו לכל מקום". סימונס המשיך: "יש לו שפים, הוא משקיע המון בכל מדע שקשור לשיפור הגוף ולשיפור איכות השינה שלו. יש לו מסז'יסטים. הוא בנה את כל החיים שלו כדי שהוא יוכל לשחק כדורסל ברמה הכי גבוהה, כמה שיותר שנים. כדי שהוא יוכל להישאר על המגרש ולהיות הכי בריא שאפשר. הוא סופג הרבה מכות כשהוא חודר לסל, והוא משקיע בעצמו בשביל לשרוד את זה".
הרבה ידע
לברון הקיף את עצמו בהרבה מאוד אנשים עם הרבה מאוד ידע. מייק מאנקיאס, המאמן האישי של לברון בעשור האחרון, עבד כמתמחה עם מאמן הכושר האגדי טים גרובר, כשזה סייע למייקל ג'ורדן לחזור למשחק מפרישה (ב־2001 לוושינגטון וויזרדס). לברון לקח ממאנקיאס את מה שהוא למד מג'ורדן וגרובר. לברון גם השקיע כסף גדול ביועצי תזונה ובדיאטה שלו. הוא כמעט ולא אוכל סוכר, ובמהלך 2014 ויתר על פחמימות במשך 67 יום בשביל להוריד משקל ולהקל על שריריו ועצמותיו. הוא לא אוכל בשר חזיר כבר יותר משבע שנים בגלל שזה הבשר הכי פחות בריא.
הגישה שלו לגוף שלו היא חלק מהגישה שלו למשחק — מתודית, אובססיבית, מקצוענית. באולימפיאדת 2008 ישב לברון שעות על גבי שעות עם חברו לנבחרת, קובי בראיינט — כדי ללמוד ממנו את הירידה לפרטים. ב־2010 בילה שבוע בבסיס צבאי בפלורידה כדי להתכונן לעונה הראשונה שלו במיאמי. הוא המקצוען האולטימטיבי, והשחצנות, היהירות והרצון שלו לשלוט בקבוצה שלו — עליהם לועגים לו לא מעט — הם תוצאה של שנים על גבי שנים של עבודה קשה ואמונה מלאה בכך שהוא שחקן כדורסל חד־פעמי, אך גם תוצאה של "טראומת ילדות".
כשלברון החמיץ בכיתה ג' 100 ימים בבית ספר, הוא חטף על הראש מהמורים שלו ואז הוא החליט להתרכז ולהמציא לעצמו שיטות לניהול זמן ומתודות להכנת שיעורי בית ולמידה למבחנים. בכיתה ד' כבר הגיע לכל השיעורים והצטיין בלימודים. בשנה שעברה חטף בראש מגולדן סטייט ווריירס, ואת העונה האחרונה בילה לילות על גבי לילות בצפייה במשחקים שלה. המוטיבציה שלו העונה היתה זהה לזו שהיתה שם בכיתה ג'. הגישה גם. הוא אימץ שיטות ברורות, כמעט אובססיביות (אמבטיית קרח אחרי כל משחק, אימוני כושר באמצע הלילה) כדי לחזור לכס המלכות. "אני די השתגעתי עם האימונים בקיץ", אמר לכתבים בתחילת העונה. "בספטמבר התאמנתי כל יום, האם נחתי מספיק? כנראה שלא, אבל אין ספק שהשתפרתי ואני בטוח שתראו את זה העונה". הוא צדק. לברון רשם עוד עונה מדהימה. בעיקר בפלייאוף — שם באמת מפרידים בין הילדים לגברים.
"נאמן למשחק"
"עברנו את כל העונה הזו בכאוס", אמר קווין לאב במסיבת העיתונאים אחרי משחק 7. הכאוס הזה הוא הרבה באשמת לברון. הוא רצה מאמן אחר והוביל לפיטורי דיוויד בלאט. הציוצים הפסיביים־אגרסיביים שלו כלפי חבריו לקבוצה גם היו מוזרים ועם פוטנציאל להרוס את הקבוצה עם תקציב השכר הגבוה בליגה. אבל בסופו של דבר, קליבלנד לקחה אליפות בזכות לברון. בעיקר. אמנם ממוצע של 27 נקודות למשחק בסדרת גמר שרשם קיירי איירווינג זה הכי הרבה שקלע חבר לקבוצה של לברון בסדרת גמר — אבל לאף אחד אין ספק שלברון הוא האיש המרכזי בקבוצה הזו ובניצחון בסדרה הזו.
"אף אחד לא עשה משהו כזה בעבר, עבר כל כך הרבה משחקים בפלייאוף", אמר סימונס. "אפילו מישהו כמו קובי בראיינט פספס כמה משחקים בגלל פציעה, לברון לא. הוא פשוט משחק שמונה חודשים כמעט כל עונה. כמעט כל משחק. זה מדהים". זה באמת מדהים. צריך להעריך את זה כל עוד אנחנו יכולים.