מה באמת נדרש ממאמן נבחרת?
שנים הורגלנו להבחין במחוזותינו בין מאמן קבוצות לבין מאמן נבחרת אך היורו האחרון הוא עדות לכך שההבחנה הזו אינה כה חד משמעית. צריך מאמן שמתאים לשחקנים ולאסטרטגיה. ולכן צריך שחקנים ואסטרטגיה
שנים הורגלנו להבחין במחוזותינו בין מאמן קבוצות לבין מאמן נבחרת. הוסבר לנו שלמאמן קבוצה יש יותר זמן עם השחקנים ולכן הוא יכול לתרגל איתם שיטות שונות ולהגיע לרמת תאום גבוהה. לעומתו, מאמן נבחרת ממעט לפגוש את שחקניו ולכן יתקשה יותר בהתוויית סגנון. הבחנה זו הייתה חשובה והתוותה את פרופיל המאמן שמחפשים בנבחרות; בעיקר מאמן שמרגיש את השחקנים ויודע לבחור את השחקנים ה"חמים" מתוך ההיצע של כלל השחקנים במצב נתון. אם שיטתיות והעמקה נדרשים בקבוצות, בנבחרת צריך יותר גמישות. זה גם היה ההסבר השכיח מדוע מתאים יותר לאלי גוטמן לאמן קבוצה ולא מועדון לאור הצורך הגבוה שלו בשליטה.
בעולם המצב שונה וכבר לא מעט שנים. אם מישהו היה צריך הוכחה סופית, היורו האחרון הוא עדות לכך שההבחנה הזו אינה כה חד משמעית. לנבחרות רבות יש שיטה וסגנון ברור והעבודה השיטתית של המאמן מורגשת מאוד, ראו את נבחרת איטליה כדוגמה מייצגת. כיצד מייצרים שיטה וסגנון לנבחרת שנפגשת בתדירות יחסית נמוכה? התשובה היא ששיטה וסגנון זה תשתית והנה תולדה של מערכת שלמה העובדת בצורה שיטתית ולאורך זמן החל מהנבחרות הצעירות ועד הבוגרים שעובדים ביישור קו. אנטוניו קונטה הוא מאמן מצוין שידע לבחור את הטקטיקה הנכונה עם השחקנים הנכונים אך הוא לא היה יכול לעשות זאת אם השחקנים לא היו רגילים לשינויים הטקטיים ולסגנון המוכתב על הכדורגל האיטלקי כולו.
בנבחרות רבות, השחקנים מורגלים לשיטה כיוון שבשיטה הזו הם שיחקו גם בנבחרות הצעירות ולכן אפשר לשמור על הקו הזה גם אם מספר האימונים בנבחרת אינו כמו בקבוצות. הקו הזה מגדיר את סגנון המשחק של הנבחרות בגילאים השונים ואת סוג השחקנים שמוזמנים לנבחרת. איפיון סוג השחקנים חשוב מאוד כדי להביא למצב בו השחקנים בנבחרות הצעירות שמאומנים בקו של הנבחרת אכן מוזמנים גם לנבחרת הבוגרת. קיימות דוגמאות רבות לנבחרות בעלות מערך שיטתי וסגנון שחקנים מוגדר – איטליה עם התאום המושלם בין השחקנים והמחויבות הגבוהה של שחקניה, ספרד עם הטיקי טקה, מערכי אימון מוגדרים לנבחרות בגילאים השונים ושחקנים מהירים מחשבתית, גרמניה שעברה מהפך מכדורגל שבלוני לכדורגל עם שחקנים יצירתיים ומגוונים, איסלנד והמהפכה המדוברת שעברה בעשור האחרון, בלגיה שעברה מטאמורפוזה מכדורגל פיזי ומוגבל לכדורגל סופר כשרוני ועוד.
המשמעות היא שמאמן נבחרת צריך להיות זה שמגדיר את הקו; דל בוסקה שסגר 8 שנות אימון רצופות בנבחרת, או קונטה שהביא את הסגנון של יובה. אפשרות נוספת היא הבאת מאמן שמתאים לשיטה מוגדרת מראש ופועל לאורה כגון יואכים לב מגרמניה. לא כל אחד יכול להתאים לכך. הקץ למאמנים בעלי יכולת הנהגה סוחפת שרואים את תפקידם רק ככאלה שמזהים את השחקנים החמים. זה חשוב, זה יישאר חשוב אבל כבר לא מספיק. צריך מאמן שמתאים לשיטה. וכמובן שצריך בראש ובראשונה שיטה ודמות מרכזית שמתווה את הדרך.
ובחזרה למחוזותינו, בנבחרת ישראל יש מאמן אבל קשה להגיד אם הוא מתאים לשיטה. הסיבה לכך היא שחסר פרט קטן – לא הוגדרה עדיין שיטה...
הכותב הנו יועץ ארגוני בספורט ובארגונים עסקיים ומוביל תכנית לפיתוח מנהלים ספורטיביים מטעם וינגייט