כמו נזירים במנזר על אי

כמו אבות אבותיהם נבחרת איסלנד פגשה באנגלים נאיבים ומבודדים. ולא, ההצלחה האיסלנדית היא לא נס, היא תוצר של אסטרטגיה ותוכנית עבודה

אוריאל דסקל 08:3228.06.16

תגיות:

בעשור האחרון של המאה השמינית, הוויקינגים הגיעו בספינות חדשניות לאיים הבריטים. הם בחנו את הימים לכיוון דרום מערב וגילו את האיים הצפוניים של בריטניה. על האיים הללו היו מנזרים קטנים שנבנו על ידי נזירים נוצרים שרצו להיפרד מהחברה ולהקדיש את עצמם לעבודת האל. הם היו מבודדים על האיים הלו והוויקינגים הופתעו לטובה מכך.

"הוויקינגים נהנו מכך שמצאו קהילות קטנות, שהחזיקו בלא מעט נכסים מבחינתם ותושביהן לא היו חמושים" כתב ההיסטוריון פטר האנטר. "התקיפות הללו היו המפגשים הראשונים של אנשי הצפון עם הנצרות. הן לא היו נגד הנצרות אך היו בעיקר תקיפות על מטרות קלות".

קראו עוד בכלכליסט:

שחקני נבחרת איסלנד חוגגים. האנגלים לא צילום: גטי אימג'

אנגליה, אמש, גם כן היתה "מטרה קלה" עבור הפושטים האיסלנדים. השחקנים האנגלים היו נאיבים, נראה היה שהם לא חמושים או מוכנים (התכוננו בעיקר לתקוף ולא להגן), שחקני ההגנה לא היו מוגנים, והשחקנים היצירתיים היו מבודדים ורחוקים משחקנים יצירתיים אחרים, וללא היכולת לייצר קומבינציות ושיתופי פעולה שישברו את ההגנה האיסלנדית. הארי קיין, החלוץ, היה קהה ומאחר שכמעט ולא שיחק עם שותפיו להתקפה האנגלית - נראה לא מחובר ומבודד. השחקנים האנגלים פשוט לא הצליחו להתמודד עם הכוח של האיסלנדים, הארגון והנחישות שלהם. נראה היה שהאנגלים הם כמו נזירים על אי. מבודדים ולא חמושים. נתונים לחסדם של הצבא הקטן אך החכם של האיסלנדים.

ושלא תטעו, מדובר בצבא קטן, חכם ואיכותי.קבוצה מגובשת של שחקנים שמשחקים זה זמן רב ביחד. סיגורור ראגנר אייולספון, המנהל הטכני של ההתאחדות הכדורגל האיסלנדית לשעבר, טען ש"הגודל שלנו כמדינה נתפס כחסרון אך הוא יכול להיות יתרון גדול - כולם מכירים את כולם שנים לפני שהם עולים לשחק בנבחרת ביחד. כולם משפחה".

היכרות אינטימית עם הכדורגל האנגלי

אחרי הניצחון על אוסטריה, כשכל השחקנים היו על האוטובוס, מאמן איסלנד השבדי, לארס לאגרבק, אמר לשחקניו: "ננצח את אנגליה. אני אראה לכם איך". עם קריירה ארוכה ושישה מפגשים ללא הפסד נגד האנגלים, לאגרבק ידע בדיוק מה להגיד לשחקניו - והם היו מוכנים ונחושים למפגש עם הנזירים האנגלים.

האיסלנדים גדלו על הכדורגל האנגלי. הם צופים בכל המשחקים מהפרמיירליג ושחקני החיזוק בליגה שלהם הם שחקנים אנגלים מהליגות הנמוכות באנגליה. אפילו דיוויד ג'יימס, שוער נבחרת אנגליה, שיחק בליגה האיסלנדית בשלהי הקריירה שלו. האובססיה של האיסלנדים עם הכדורגל האנגלי הולכת שנים אחורה. בעבר הראו משחקים של הליגה האנגלית בטלוויזיה האיסלנדית שבוע או שבועיים אחרי שהם התקיימו מאחר שלקלטות לקח זמן להגיע בספינה מאנגליה.

הרמן הריארסון, לשעבר שחקן נבחרת איסלנד עם עבר עשיר בליגה האנגלית, כתב בדיילי מייל ש"רצינו לפגוש את אנגליה". כיום הוא מאמן באיסלנד, את פילקיר מהליגה הראשונה. הוא ושחקניו דרשו שמשחק הליגה שלהם ידחה כדי שהם יוכלו להגיע לניס ולצפות בנבחרת נגד אנגליה. "שרק ינסו לעצור אותנו", כתב הריארסון. "אנחנו רוצים להיות חלק מ-30,000 איסלנדים שרוצים לראות מקרוב את ההרפתקה שלנו". ואיזו הרפתקה זו.

זו אולי הרפתקה אבל זה לא נס. איסלנד עובדת נכון כבר שנים רבות כפי שפורט לא פעם בכלכליסט.

הם נהנו גם ממזל אבל הנבחרת המגובשת שלהם, עם השחקנים החזקים והאתלטים שגם יכולים לכדרר ולבעוט ברמה מאוד גבוהה, היא תוצר של אסטרטגיה ותוכנית עבודה. זה לא "נס".

מה בקשר לאנגלים? ריימונד ורהאיין (Raymond Verheijen), מאמן כושר הולנדי שעבד בעבר בנבחרת וויילס, הזהיר עוד לפני תחילת היורו ש"אנגליה לא עובדת נכון עם הצעירים שרק סיימו את הפרמיירליג ולא יצאו לחופש. זה הדבר הכי גרוע שהם היו יכולים לעשות. הם היו צריכים להחזיר לעצמם את הטריות כדי לשמור על הכושר. אם היו נותנים להם שבעה ימי חופש לפחות, כמו כל מדינה אחרת, אגב, אז הגוף שלהם היה יכול להתאושש ולא רק השרירים גם המוח. כשהגוף והמוח עייפים אתה לא מדויק, מהירות הפעולות שלך נמוכה והסיכוי להיפצע גבוה".

האנגלים נראו כאילו הם צריכים חופש. נראה שעכשיו, יותר מתמיד, הם יצטרכו זמן ארוך מהרגיל כדי להתאושש ממה שעשו להם הוויקינגים מאיסלנד.