תם עידן שלטון האב
למרות השנים הגרועות, ברלוסקוני סיים את דרכו בכדורגל אחרי 28 תארים ב-30 שנים. הוא מוגדר כ"נשיא הגדול בכל הזמנים", לפי אחד המאמנים שאימן אצלו, פאביו קאפלו. הוא ככל הנראה, צודק
אחד מהדברים הראשונים שהמאמן קרלו אנצ'לוטי דרש מהבעלים של פריז סן ז'רמן היה להקים "מסעדת מועדון". אנצ'לוטי, שהגיע לפריז כאחד מהמאמנים הרציניים הראשונים בפרויקט של קטאר בבירה הצרפתית, דרש "מקום שבו השחקנים יאכלו ביחד".
סילביו ברלוסקוני צילום: אימג'בנק, Gettyimages
באלוטלי במדי מילאן. על הפנים צילום: אי פי איי
קראו עוד בכלכליסט:
- תם עידן: מילאן נמכרת למשקיעים סינים ב-740 מיליון יורו
- כמה עלתה מילאן לסינים - 437 מיליון דולר או 825 מיליון דולר?
- זהבי לא לבד: הסינים כבר השקיעו 1.7 מיליארד דולר בנכסי ספורט
"ידעתי מזמני במילאן כמה זה חשוב ששחקנים יאכלו ביחד", הסביר אנצ'לוטי. "כדי שיהיו יחידה אחת מגובשת. רציתי להביא את האווירה הזו, שהכרתי כל כך טוב ממילאן, לפריז. ארוחות משותפות הן חלק חשוב מחיי משפחה. ובמילאן רואים את האווירה הזו, שצריך במועדון כדורגל. זו האווירה שצריך להצלחה".
סילביו ברלוסקוני צילום: אימג'בנק, Gettyimages אנצ'לוטי, שלא התחבר ליובנטוס, אותה אימן לפני מילאן (בה שיחק ואימן 13 שנים), "בגלל שזה היה כמו מפעל", הסביר בעצם את הסוד של מילאן הגדולה - "משפחתיות". מקום עבודה מושלם לשחקנים רבים, טיפול בשחקן ברמה הכי גבוהה וגיבוש כמו של משפחה.
בראש המשפחה הזו עמד ראש המשפחה - סילביו ברלוסקוני.
מכירת הקבוצה לקונצרן סיני
מסיימת את עידן שלטון האב הזה. מילאן כבר לא המשפחה החזקה של שנות השמונים, התשעים ותחילת שנות ה-2000. משפחה שכבשה את אירופה. משפחה שמומנה על ידי אב המשפחה - אחד מהאנשים החזקים באירופה, ברלוסקוני.
שינה את פני הכדורגל
ברלוסקוני, שנולד במילאנו ב-1936, לקח קבוצה ענקית שקרסה לליגה השנייה ותדמיתה הושחרה בגלל פרשיית מכירת משחקים. זה קרה ב-1986. תוך שנה הוא הביא לקבוצה את השחקנים הטובים באירופה - רוד חוליט, מרקו ואן באסטן ופרנק רייקרד והחל במסע הכיבושים שלו.
מלבד השקעה אדירה בשוק העברות השחקנים הוא השקיע מיליונים רבים באקדמיה, במגרש האימונים ובטכנולוגיות רפואיות. הוא השתמש באימפריית התקשורת שלו כדי להעניק לקבוצה שלו שעות על גבי שעות של חשיפה בטלוויזיה ויצר דור שלם של אוהדי הקבוצה. הוא גם ניצל, באופן ציני יש לומר, את הקבוצה לקידומו האישי. כבעלים של מילאן הוא נהפך לראש הממשלה המשמעותי ביותר של איטליה בשנים האחרונות.
באלוטלי במדי מילאן. על הפנים צילום: אי פי איי אין ספק שברלוסקוני שינה את פני הכדורגל האירופי. הוא הביא את אריגו סאקי ותמך בו (עד כדי כך שאמר לכל השחקנים שיזרוק אותם מהקבוצה לפני שיזרקו את המאמן), מה שאיפשר למאמן האלמוני, יחסית, לשנות את ההיסטורית הטקטית של הכדורגל, להכניס אלמנטים מודרנים רבים למשחק, כגון לחץ על כל המגרש.
ברמה הפוליטית, ברלוסקוני דחף לשינוי שיטת המשחקים באירופה ולהקמת ליגת האלופות.
ברלוסקוני גם שינה את תפקיד הבעלים לנצח.
"אם הקבוצה היא שלו, היא שלו" הסביר אנצ'לוטי. "זה אומר שאם הוא רוצה להיכנס לחדר ההלבשה, הוא יכול, הקבוצה, חדר ההלבשה, הם שלו". ברלוסקוני קשר את שמו עם מילאן והצלחתה כפי שאף אחד לא עשה בעבר. אם יובנטוס היתה של "משפחת אניילי", ברצלונה, ריאל מדריד ובאיירן מינכן היו של האוהדים, האנגליות היו של "אפוטרופוסים", מילאן היתה של איש אחד, בלתי ניתן לעצירה ששמו מזוהה לחלוטין עם הקבוצה ושם הקבוצה מזוהה לחלוטין עם שמו.
הוא פתח את הדלת לבעלים אחרים בדמותו. בלי ברלוסקוני לא היה רומן אברמוביץ' או מיליארדרים אחרים ששטפו את המשחק מאז שנות התשעים.
בעשור האחרון ברלוסקוני הסתבך בפרשיות שחיתות. המציאות הכלכלית הקשה באיטליה נגסה באימפריה שלו ולברלוסקוני היה פחות כסף או זמן להשקיע בקבוצה. השקעתו הסתכמה בעיקר בכיסוי הפסדים.
שחקנים גדולים עזבו ולא הוחלפו (איך בכלל אפשר להחליף את אנדראה פירלו?), הימורים על כוכב דרג ב' לא עבדו (מישהו אמר מריו באלוטלי) ושחקנים גדולים בחרו בכסף הגדול יותר באנגליה, בספרד, בגרמניה או ביובנטוס.
מילאן הגיעה לשפל אדיר. הקיץ רק 6,000 איש קנו מנוי לעונת המשחקים 2016/17. לשם השוואה, לפורטסמות' מהליגה הרביעית באנגליה, יש 20 אלף מנויים.
האוהדים לא קנו מנויים בגלל ההזנחה של אב המשפחה, ברלוסקוני. מה, שככל הנראה, גרם ללחץ ולהחלטה למכור. ברלוסקוני רצה לוודא שהוא מעביר את מילאן לידיים טובות. בגלל זה המשא ומתן לקח שנים. משקיעים ערבים, רוסים, אלבנים - כולם ביררו לגבי הקבוצה שבסופו של דבר נמכרה למשקיעים סינים שהבטיחו לכסות חובות, להשלים את בניית האצטדיון החדש ולהשקיע מאות מיליונים בסגל.
למרות השנים הגרועות, ברלוסקוני סיים את דרכו בכדורגל אחרי 28 תארים ב-30 שנים כ"נשיא הגדול בכל הזמנים". כך לפי אחד מהמאמנים שאימן אצלו, פאביו קאפלו. קאפלו, ככל הנראה, צודק.
