הליגה הגלובלית הראשונה

בפברואר 2018 הפרמיירליג הודיעה שמכרה שבע מתוך תשע חבילות השידור לעונות שבין 2019 ל־2022 עבור סכום של 4.5 מיליארד ליש"ט. על פניו, מדובר באכזבה ואפילו "תחילת פיצוץ הבועה" כפי שתיארו זאת בחלק מהמקומות באנגליה. וזאת מאחר שמדובר בסכום הקטן בכ־600 מיליון ליש"ט מהשיא שהשיגו בהסכם הקודם (2016–2019) בשווי 5.13 מיליארד ליש"ט.

סטיבן ג'רארד מראה אהבה למצלמת הטלוויזיה. ההכנסות השנתיות מהסכמי זכויות שידור מקומיים צמחו מ־594 מיליון ליש"ט ב־2010 ל־1.71 מיליארד ליש"ט ב־2017 צילום: איי אף פי

אבל מהצד השני, מדובר בחבילות שידור בבריטניה בלבד, בשעה שמפעילות הכבלים והלוויין בממלכה מתמודדות עם האטה בהכנסות. ייתכן ששתי החבילות שנותרו לא יימכרו ב־250 מיליון ליש"ט כל אחת, אבל נראה שהפרמייר ליג הולכת להתחזק כלכלית, למרות האקלים הבעייתי בשוק התקשורת העולמי. וזה אמור להפחיד את כל הליגות המתחרות באירופה.

החבילות המדוברות הולכות להיות ל־10 משחקים כל אחת ומאוד ניסיוניות. הן ניסיוניות מאחר שהפרמייר ליג מנסה להכניס למשחק זכויות השידור את אחת מענקיות האינטרנט (אמזון, פייסבוק או גוגל), שאולי, בהמשך הדרך, יהוו את התחרות הגדולה על זכויות השידור הבלעדיות של הפרמייר ליג עם סקיי ו־BT — מה שעשוי להוביל להקפצה נוספת במחיר.

המהלך הזה נעשה כחלק מראייה אסטרטגית חדשה לגבי התנהגות הצופים במשחקים. יותר ויותר אנשים מוותרים על צפייה במשחקים בטלוויזיה (או שצופים בטלוויזה ביחד עם מרקע שני — מה שמוריד את האינטראקציה עם פרסומות) ומסתפקים ב"היי לייטס" מהמשחקים. בנוסף, לפי חברת המחקר SMG Insight, יותר מחצי מהבריטים בגילאים 18–24 צפו במשחקים בסטרימינג לא חוקי.

בפרמייר ליג יכולים להרשות לעצמם את הניסיונות הללו מאחר שהבועה של הטלוויזיה הקלאסית עדיין רחוקה מלהתפוצץ, בבריטניה וגם מחוץ לבריטניה. הרעב של הכפר הגובלי לפרמייר ליג הוא חסר תקדים. זכויות השידור לשנים 2019–2022 נמכרו בחלק מהמקומות בעולם במחירים גבוהים הרבה יותר מלשנים 2019-2016. בסין שילמו על זכויות השידור 700 מיליון דולר — פי עשרה יותר מאשר הסכם זכויות השידור מ־2016–2019. גם בארה"ב, ברזיל, אפריקה, אסיה ושווקים אחרים צפויים ליהנות מצמיחה שתשכיח לחלוטין כל נפילה במחיר של הסכמי זכויות השידור המקומיים.

ההערכות הן שעם הכספים שיגיעו מהסכמי זכויות השידור המקומיים ואלו בחו"ל, הפרמייר ליג תיהנה מהכנסה מזכויות שידור של בין 9 מיליארד ל־10 מיליארד ליש"ט בין 2019 ל־2022. המשמעות היא שהליגה האנגלית תמשיך להיות ליגת הכדורגל המכניסה ביותר באירופה בשנים הקרובות.

תומר חמד מברייטון מול המצלמות. העובדה שיש כביכול שש מועמדות לאליפות, לפחות פי שלושה מאשר בכל ליגה גדולה אחרת, הופכת יותר משחקים למעניינים צילום: איי אף פי

הרבה יותר מכולם

בין 2010 ל־2017 ההכנסה השנתית של קבוצות הפרמייר ליג, לפי דלויט, הוכפלה, ובשנה שעברה עמדה על כ־4.4 מיליארד ליש"ט. ההכנסות השנתיות מהסכמי זכויות שידור מקומיים צמחו מ־594 מיליון ליש"ט ב־2010 ל־1.71 מיליארד ליש"ט ב־2017. על פי ההסכם החדש — עוד לפני שחתמו על שתי החבילות הנוספות ­ הפרמייר ליג תקבל 1.49 מיליארד ליש"ט מהסכם זכויות שידור מקומי. הסכום השנתי שייכנס מזכויות שידור בחו"ל יעמוד על מינימום 1.2 מיליארד ליש"ט (צמיחה מכמיליארד ליש"ט), כלומר כ־2.51 מיליארד ליש"ט בשנה מזכויות שידור בלבד.

לשם השוואה, הסריה A חתמה לאחרונה על הסכם זכויות שידור שמבטיח לה מיליארד יורו בשנה (היא תקבל כ־300 מיליון יורו מזכויות שידור בחו"ל). הבונדסליגה (1.16 מיליארד יורו — ובערך 100 מיליון יורו מחו"ל) ולה ליגה הספרדית (מיליארד יורו מהסכם מקומי וכ־600 מיליון יורו מחו"ל). כלומר, עם הכנסה מזכויות שידור של כ־2.9 מיליארד יורו, הפרמייר ליג מכניסה כמו הסריה A ולה ליגה ביחד. וזה מבלי לחשב הכנסות מספונסרשיפ (הפרמייר ליג מכניסה יותר מכל ליגה אחרת בגלל החשיפה בעולם) וכרטיסים (הפרמייר ליג מכניסה יותר מכל ליגה אחרת בעולם).

מבט לאיטליה

במקום הזה שווה לעזוב את ענייני הכסף של הפרמיירליג ולנסות להסביר מדוע העולם ממשיך להתעניין בפרמייר ליג, זאת אף על פי שברור שהקבוצות הגדולות יותר (באיירן מינכן, ריאל מדריד, ברצלונה, יובנטוס ואפילו פריז סן ז'רמן) משחקות מחוץ לבריטניה. נקודה טובה להתחיל את ההשוואה היא דווקא בהסכם זכויות השידור החדש של הליגה האיטלקית (הסריה A) שעשוי לשנות, באופן דרמטי את מאזן הכוחות בליגה בעונה הבאה. בפברואר נמכרו הזכויות ב־1.05 מיליארד יורו לחברת התקשורת הספרדית מדיהפרו, אחר שהחברות האיטלקיות המקומיות לא הגישו את הסכום המינימלי שהסריה A דרשה מהן (המינימום היה 980 מיליון יורו וסקיי איטליה הציעה סכום מגוחך של 630 מיליון יורו). ההסכם הוא לשלוש שנים, וכחלק מההסכם, הכסף יחולקו בצורה "אנגלית". בהסכם הקודם 40% חולקו שווה בשווה בין כל הקבוצות - השאר חולק על פי הישגיות הקבוצה, "מסורת" ומספר אוהדים, מה שאפשר ליובנטוס - הקבוצה הדומיננטית ביותר בסריה A בעשור האחרון - להרוויח סכומים גבוהים בהרבה מקבוצות מתחרות. הסכום המחולק שווה בשווה בהסכם החדש יהיה 50% מההסכם. זה יוביל להפסד הכנסות של יובנטוס (יובנטוס תפסיד כ־17 מיליון יורו רק מהשינוי הזה) בעוד היריבות ירוויחו יותר (נאפולי 17 מיליון יורו יותר, רומא 11 מיליון יורו יותר ואינטר 9 מיליון יורו יותר, כך לפי חישובים של אתר Calcio e Finanza). ההסכם החדש יחלק 30% לפי הישגים (מיקום בטבלה) ו־20% לפי "קריטריונים ברורים שיימדדו" (מספר אוהדים, מסורת ועוד). לוקה לוטי, שר הספורט לשעבר בממשלת איטליה שהתערב בעסקה למען ההוגנות, אמר שהמודל החדש לחלוקת הכספים מבוסס על "המודל האנגלי".

ז'וזה מוריניו נגד פפ גווארדיולה. ריכוז כישרון האימון הגדול ביותר באירופה צילום: אי פי איי

הסופר מודל האנגלי

המודל האנגלי בנוי מחלוקת 50% מההסכם המקומי שווה בשווה, 100% מהסכום מזכויות השידור מחו"ל מחולקים גם כן שווה בשווה. שאר הכסף מחולק על פי מספר הופעות בטלוויזיה (יתרון לקבוצות הגדולות) ועל סמך נקודות ומיקום בליגה (יתרון לקבוצות הגדולות). כך יוצא שהיחס בהכנסות מזכויות שידור בין צ'לסי האלופה (שהכניסה את הסכום הגדול ביותר) וסנדרלנד שירדה ליגה עמד על 1.6135 ל־1. כלומר, על כל ליש"ט שסנדרלנד הכניסה מזכויות השידור, צ'לסי הכניסה 1.6 ליש"ט. זאת בעוד בשנה שעברה נרשם היחס ההוגן ביותר שעמד על 1.5153 ל־1 בין המנצחת והקבוצה שבמקום האחרון. לשם השוואה, בסריה A באיטליה היחס עמד על 5 ל־1 (כשההסכם החדש יקטין את הפער ל־3 ל־1), בצרפת על 3.5 ל־1 ובבונדסליגה על 2 ל־1.

.

החלוקה ההוגנת בפרמייר ליג, שקיימת במתכונת הנוכחית מאז 1992, היא כנראה מקור העוצמה של הפרמייר ליג ואחת הסיבות העיקריות לכך שלמרות האקלים המשתנה בשוק התקשורת העולמי, הליגה האנגלית נשארה נכס טלוויזיוני משמעותי לצריכה בלייב. המשמעות של חלוקה שוויונית יחסית של רוב ההכנסות מזכויות שידור היא שמועדונים בינוניים ומטה יכולים לבנות על הכנסה גבוהה לטווח הארוך ובינוני, מה שמאפשר להם לעשות שרירים בשוק העברות השחקנים, לרכוש שחקנים איכותיים ולקחת נקודות לקבוצות הגדולות. במקביל, התפתח חוד חנית של שש קבוצות פרמייר ליג, שאולי השנה לא מהוות תחרות למנצ'סטר סיטי, אבל כן מתחרות בינן לבין עצמן על ארבעה מקומות בליגת האלופות.

העובדה שיש כביכול שש מועמדות לאליפות, לפחות פי שלושה מאשר בכל ליגה גדולה אחרת, הופכת יותר משחקים למעניינים. והעובדה שגם לברייטון, ווסטהאם, סאות'המפטון וסטוק יש שחקנים ברמה בינלאומית ולעתים גם מאמנים בכירים (אנגליה היא הליגה היחידה שבה יש מאמנים שזכו באליפויות אירופה ובאליפויות אנגליה, ספרד, גרמניה, איטליה, צרפת, פורטוגל והולנד), מגבירה את התחרותיות של כל משחק. זה, לצד מסורת ארוכת שנים של שידורי הכדורגל האנגלי ברחבי העולם (שוב, האנגליות 'היו' במזרח ובאפריקה הרבה לפני כל קבוצה אירופית), הופך את הפרמייר ליג למאסט־סי טי.וי במדינות רבות, אפילו כשאין לליגה את השחקנים הכי טובים בעולם (כרגע). האם זה ישתנה בקרוב? עד 2022 כנראה שלא. וכנראה שגם לא אחרי.