בלם "הסערה המושלמת" של ליברפול
וירג'יל ואן דייק הוא בלם הסערה המושלמת העונה. כל הנתונים שלו והנסיבות מושלמים לריצה אדומה לאליפות
נתונים מעשרות עונות מראים ששום דבר לא מבטיח ניצחון כמו שמירה על שער נקי. בספרם "The Numbers Game", כריס אנדרסון ודיוויד סאלי, מראים כי שער נקי שווה 2.5 נקודות למשחק. כלומר, אם ניצחון שווה 3 נקודות, שמירה על שער נקי היא 83% ניצחון. לשם השוואה, שער שאתה כובש שווה לקבוצתך רק נקודה אחת בממוצע — 33% ניצחון. כלומר, אי־ספיגה שווה פי שניים יותר מאשר הבקעת שער. אפילו ספיגת שער אחד בלבד במשחק שווה 1.5 נקודות, 30% יותר מאשר הבקעת שער.
קראו עוד בכלכליסט:
- שבעה חוקים ושתי מילים: האם ליברפול בדרך לאליפות?
- הדרבי של סאקי: צ'לסי נגד ליברפול - משחק בין מאמנים שלמדו מאב הכדורגל המודרני
- הוצאה מחוץ לקופסה
יורגן קלופ עם פוסטר של ואן דייק מאחוריו. צריח במבצר צילום: רויטרס מי אחראי לכך שלקבוצה תהיה הגנה טובה? ובכן, קצת קשה לבודד מתוך המערכת, הטקטיקה, שחקני ההגנה והשוער את "האחראי" לרשת נקייה אבל כן ניתן להתבונן בנתונים לאורך זמן ולראות מה השתנה מאז הגעתו של "האחראי" להגנה הטובה.
המקרה של וירג'יל ואן דייק בליברפול הוא מקרה קלאסי כזה. אפשר לראות שהוא גורם ההצלחה של ההגנה של ליברפול וזאת מאחר שהוא הצטרף לקבוצה באמצע העונה שעברה ומיד נראה שיפור משמעותי. בעונה שעברה, עד הגעתו של ואן דייק - ליברפול ספגה 1.22 שערים למשחק. מאז הגעתו הקבוצה סופגת רק 0.52 שערים למשחק. יותר מזה, ואן דייק משיג בליברפול 0.53 רשתות נקיות למשחק. כלומר, כל משחק שני הוא ללא ספיגה. לפי Opta זה הנתון הטוב ביותר בהיסטוריה של הפרמיירליג (Clean sheets per game) לבלמים ששיחקו יותר מ-30 משחקים. רק לשם השוואה, ריקרדו קארבליו מצ'לסי רשם 0.47 שערים נקיים למשחק והוא הכי קרוב לוואן דייק מבין כל הבלמים האחרים בהיסטוריה של הפרמיירליג בנתון זה (בטופ 5 יש את קאברליו, וויליאם גאלאס, טוני אדמס ונמניה וידיץ'). יש לציין שלפי Opta ואן דייק גם הוביל לירידה במספר הבעיטות שבעטו למסגרת (ולא למסגרת) של ליברפול והקבוצה מנצחת ביותר קרבות אוויריים.
העונה ליברפול ספגה הכי מעט שערים בחמשת הליגות הבכירות (6) וחטפה רק שער ליגה אחד באנפילד, ביתה. מנצ'סטר סיטי שנייה בספיגות שערים בבית עם 6. נראה שהעונה ואן דייק ואליסון בקר השוער הם שני הצריחים במבצר של יורגן קלופ. הקבוצה ספגה רק 6 שערים ב-16 משחקים - קצב של 15 שערים בעונה (השיא של צ'לסי ב-2004/05), מה שיהווה שיא כל הזמנים עבור ליברפול (שספגה 16 ב-42 משחקים ב-78/79).
היכולת לשמור על רשת נקייה היא, כאמור, קריטית במירוץ לאליפות. ממוצע השערים שאלופת הפרמיירליג סופגת בעונה הוא 32 (זה ירד ל-22 בין 2005 ל-2009 כחלק מהמגמה הגנתית שז'וזה מוריניו הביא לפרמיירליג). וזה, ככל הנראה, מה שמונע במשך הרבה מאוד זמן מליברפול להפוך למועמדת לגיטימית לאליפות. מעונת 2009/10 ליברפול סופגת יותר מ-35 שערים בעונה, כאשר בעונת 2013/14 - העונה בה כמעט זכתה באליפות עם ברנדן רודג'רס על הקווים - ספגה הכי הרבה בעשור האחרון, 50. ב-60 שנים האחרונות רק קבוצה אחת זכתה באליפות אנגליה לאחר שספגה יותר מ-50 שערים (איפסוויץ', 1962).
מנהיגות ושקט
מעבר לסטטיסטיקה, מה באמת מייחד את ואן דייק? למה הוא בלם כל כך משפיע? זה כנראה עניין של התנהלות על המגרש יותר מכל דבר אחר. לאורך ההיסטוריה, הבלמים הטובים ביותר תוארו ככאלו ש"שונאים לספוג - גם אם הקבוצה מובילה 0-5 והם סופגים, הם מרגישים שהם הפסידו". בלם גדול "מדביק" את שחקני ההגנה שלצידו באובססיה לשער נקי. ואן דייק, ככל הנראה, הוא בעל אובססיה כזו לשער נקי. הוא זורק את עצמו מול כדורים, מכניס את עצמו לכל קרב גופני ולא מוותר על אף כדור שמתקרב אליו. עם זאת, הוא עושה את הכל בסגנון משחק שקט ורגוע ש"מדביק" את חבריו לקבוצה באיכויות הללו גם.
ד"ר ארז מורג, לשעבר ראש מחלקת פיתוח תחום הכדורגל של נייקי, תיאר את קרלס פויול, בלם ברצלונה האגדי, כ"מתקשר" מעולה - תיאור שעולה בתיאור של בלמים ומנהיגים דגולים אחרים. "יכולת־העל שלו היתה המנהיגות שלו והשאפתנות שלו" אמר מורג על פויול. "הוא שם את עצמו במרכז ההגנה והנהיג. הוא היה אחראי על התזמון של הסגירות, היציאה לנבדל וכל עבודת הצוות. הכל בזכות הכריזמה ויכולות התקשורת הבינאישית שלו. היכולת שלך לעשות יותר ממה שמצופה ממך תלויה ביכולת שלך להוביל צוות, לעבוד בצוות, לתקשר עם הצוות שלך והאנשים סביבך. גם אם אין לך המהירות והכוח — ארבעה אנשים תמיד יהיו טובים יותר מאחד". ואן דייק, ניתן לראות, גם כן מתקשר כל הזמן עם חבריו להגנה. המחיר שלו, 75 מיליון ליש"ט, הפך אותו באופן אוטומטי ל"בלם הבכיר" של ליברפול - כך שלא נראה שיש בעיית היררכיה מול הבלמים הוותיקים יותר של הקבוצה. ברור לכולם שהוא המנהיג והעבודה שהוא נותן רק מחזקת את התחושה הזו.
וחייבים לציין שבלמים בכירים הם "מאמני הגנה" טובים יותר מהמאמנים שלהם עצמם - בעיקר בגלל שהם "בשטח". לא עוסקים בתיאוריה או הוראות כלליות אלא נמצאים ב"שוחות" עם חבריהם לקבוצה. הם יודעים ומרגישים מה צריך לעשות יותר מאשר המאמנים על הספסל. ככה הם גם משפרים את השחקנים לצידם.. לי דיקסון, לשעבר מגן ארסנל, אמר על טוני אדמס, הבלם והקפטן הגדול של הקבוצה בשנות השמונים והתשעים: "טוני אדמס היה ממוקם ליד הבלם והמגן וממש מלמד אותם איך להגן. הוא זה שהיה מציב אותם כמו שצריך על המגרש. ארסן ונגר לא אימן את אשלי קול, למשל, לעשות הגנה, הוא לא ממש יודע איפה מגן שמאלי צריך לעמוד או לא, אבל הוא ידע שטוני יודע".
ואן דייק הוא בלם הסערה המושלמת העונה. כל הנתונים שלו והנסיבות מושלמים לריצה אדומה לאליפות. הוא בן 27 - הגיל המושלם לבלם (לפי מחקר של ד"ר סייפה דנדיר מאוניברסיטת רדפורד בווירג'יניה בלמים מגיעים לשיא הביצועים שלהם דווקא בגיל 27 ואחרי - הגיל בו שחקני קישור וחלוצים מתחילים את הדעיכה בביצועים). ההולנדי פיתח הבנה ותקשורת מצוינות עם השוער שלו ונראה שהתפיסה של יורגן קלופ בכל הקשור להסתערות ולחץ קולקטיבי היא טיפה יותר מדודה העונה, מה שמאפשר מאמץ קולקטיבי יותר בהגנה. ליברפול חייבת לנצל את הסערה המושלמת הזו כדי לזכות באליפות ראשונה אחרי 28 שנה. היא מושלמת מדי כדי לפספס אותה.
