האדם הכי לא מובן באמריקה

אניה שטיגליץ היתה באמצע שיעור פילאטיס כשהטלפון הסלולרי שלה החל לצלצל. בצד השני של הקו חיכה אחד העוזרים של לארי סאמרס, שחיפש את בעלה, זוכה פרס נובל לכלכלה ג'וזף שטיגליץ. אניה הבטיחה להעביר את ההודעה לג'ו וחזרה לעבוד על שרירי הבטן שלה.

היא מקבלת לא מעט שיחות שמיועדות לבעלה, שאמנם חוקר את מהות הכלכלה העולמית כבר ארבעה עשורים, אבל עדיין לא הצליח להבין כיצד להפעיל את המשיבון. "הוא לא מקשיב להודעות שלו, כך שאם אתם רוצים לדבר איתו, פשוט תמשיכו להתקשר", מסבירה אניה את דרך הפעולה העדיפה.

אניה הניחה שסאמרס, יועצו הכלכלי הבכיר של אובמה, התקשר פשוט כדי להתלונן על הטור האחרון שפרסם בעלה ב"ניו יורק טיימס". ג'ו שטיגליץ ולארי סאמרס הם שניים מהמוחות הכלכליים הגדולים בזמננו, שמחזיקים באגו גדול בהתאם - או במילים אחרות, הם לא בדיוק מסתדרים. "הם מעריכים זה את זה, ובו זמנית שונאים זה את זה שנאה יוקדת", מסביר ברוס גרינוולד, עמיתו של שטיגליץ באוניברסיטת קולומביה ("יש לי הערכה רבה כלפי ג'ו והחשיבה הכלכלית שלו", אמר פעם סאמרס בראיון ל"ניוזוויק").

שטיגליץ לא חסך שבטו מהצוות הכלכלי של אובמה, שלדעתו אינו מנהל היטב את המשבר הכלכלי. הוא כתב שתוכנית התמריצים של ממשל אובמה היתה קטנה מכדי להועיל, ביקורת שמאז כבר נהפכה למנטרה, אף שאובמה מתעקש כי אין בכוונתו לצאת בתוכנית נוספת. שטיגליץ אף כינה את תוכנית החילוץ "תחליף קפיטליזם" שיציל את המשקיעים והנושים של הבנקים, אך יפגע במשלמי המסים. "חשבתי שלארי רק רוצה לצעוק על ג'ו", משחזרת אניה את השיחה שהתנהלה באפריל.

גיבור־על

בסופו של דבר התגלתה הסיבה האמיתית - הזמנה לארוחה בבית הלבן שתתקיים עוד באותו הערב. שטיגליץ אישר מיד את הגעתו אף ששאר הכלכלנים שהשתתפו באירוע, וכללו את אלן בלינדר מאוניברסיטת פרינסטון וקנת רוגוף מהרווארד, הוזמנו שבוע קודם לכן. שטיגליץ, לשעבר יועץ כלכלי בכיר של קלינטון, תמך במועמדותו של ברק אובמה כבר ב־2007, אך עד לאותו יום, ארבעה חודשים לאחר שנכנס לתפקידו, הוא לא קיבל שום איתות מכיוון הבית הלבן. אפילו בשלב הזה, שבו נראה היה שהנשיא מתאמץ לשמוע כמה שיותר דעות כלכליות, עלה שמו של שטיגליץ רק בסוף הרשימה.

סאמרס. יריב גדול צילום: בלומברג

זו דוגמה מאפיינת להתנהלותו של ג'וזף שטיגליץ. אפילו בעולם הכלכלה הוא נחשב מעט אאוטסיידר. הוא אמנם זכה בפרס נובל, אך בוושינגטון הוא נתפס כעוד מבקר כלכלי, ולא תמיד כמבקר רצוי. אמריקאים מעטים מכירים את שמו, ומעטים אף יותר יזהו אותו ברחוב, אף שהוא דומה במראהו למל ברוקס.

ועדיין, עבודותיו של שטיגליץ מצוטטות יותר על ידי כלכלנים מכל אחד אחר בעולם, כך לפי מחקר שנערך באוניברסיטת קונטיקט. כשהוא יוצא מגבולות ארצות הברית ומבקר באירופה, באסיה ובדרום אמריקה, הוא זוכה לקבלת פנים של גיבור־על, אורקל מודרני. "באסיה הוא זוכה לכבוד של מלכים", מתאר כלכלן שהצטרף אליו לנסיעות. "אנשים עוצרים אותו ברחוב".

שטיגליץ צבר לעצמו עדת מעריצים בסין ובשאר המדינות המתפתחות לאחר שטען כי מערכת הכלכלה העולמית מכוונת נגד מדינות עניות, ואף התנגד לעמדת הבנק העולמי וקרן המטבע הבינלאומית. הוא גם הכלכלן האמריקאי החשוב ביותר שהציע פתרון ארוך טווח לחוסר האיזון בזרימת ההון שזורע חורבן, החל במשבר באסיה בשנות התשעים וכלה בהשקעות הסאב־פריים של ימינו.

בייג'ינג אימצה כמעט כלשונו את הרעיון של שטיגליץ בדבר יצירת מערכת עתודות מטבע חוץ חדשה שתחליף את הדולר האמריקאי כמטבע העולמי הראשי. ראש ממשלת סין, וון ג'יבאו, הושפע מעבודתו של שטיגליץ, בייחוד בכל הנוגע ל"כלכלה של אנשים עניים", מסביר כלכלן בכיר במדינה. הוא בעל מעמד נחשב גם באירופה: נשיא צרפת ניקולא סרקוזי ציטט מדבריו בכנס שנערך לאחרונה בנושא הגלובליזציה. בתחילת החודש ביקש ממנו ראש ממשלת בריטניה גורדון בראון לעזור לו להתכונן לכנס מדינות ה־G20 שייערך בפיטסבורג.

יותר רגולציה

עיקר פרסומו של שטיגליץ נובע מהתקפותיו על התפיסה ששלטה בנוף הגלובלי מאז ימי כהונתו של רונלד רייגן, שלפיה השווקים פועלים היטב בעצמם, ועדיף שממשלות לא יתערבו. שטיגליץ עומד בראש פקולטה לכלכלה שבמשך 30 השנים האחרונות פיתחה מודלים מתמטיים מורכבים כדי להפריך את הרעיון הזה. משבר משכנתאות הסאב־פריים נראה כאילו עוצב במיוחד כדי להוכיח כי שווקים פיננסיים נוטים להיכשל בלי פיקוח ממשלתי קפדני.

העבודה שבזכותה זכה בפרס נובל ב־2001 הדגימה כיצד מידע "לא שלם" שמחולק באופן לא שוויוני בין משתתפים בעסקה ישפיע על השוק וייתן יתרון לא הוגן לצד אחד בלבד. משבר הסאב־פריים התרכז באנשים שיודעים הרבה, כגון מלווי משכנתאות וסוחרי נגזרים בוול סטריט, שניצלו אנשים שלהם פחות מידע - משקיעים גלובליים שרכשו אג"ח המגובות במשכנתאות סאב־פריים. "הגלובליזציה יצרה אפשרויות למצוא אנשים חדשים שאפשר לנצל את הבורות שלהם", מסביר שטיגליץ.

ברק אובמה צילום: בלומברג

האמפתיה שמפגין שטיגליץ כלפי האדם הפשוט וכלכלות נחשלות באה לו בטבעיות. הוא בנם של מורה וסוכן ביטוח, שגדל בעיר התעשייתית גארי, אינדיאנה, ואישיותו עוצבה על ידי חוסר השוויון החברתי ומאבקי העבודה שאליהם נחשף בהתבגרותו. הוא זוכר שכבר כילד קטן הבין שיש בעיה במערכת. כמשפחות רבות מהמעמד הבינוני באזור, היתה למשפחת שטיגליץ עוזרת בית אפרו־אמריקאית חסרת השכלה. "אני זוכר שחשבתי איך יכול להיות שעדיין יש אנשים באמריקה שלמדו רק שש שנים בבית הספר?", הוא מספר.

החוויות המוקדמות הללו מגארי עזרו לשטיגליץ לפתח מודעות חברתית והובילו אותו לנסות לחקור את הסיבות לכישלון השוק. בתור סטודנט ב־MIT הוא החל להטיל ספק בתורתו הוותיקה של אדם סמית' שדיברה על "היד הנעלמה". "נדהמתי מחוסר ההתאמה בין המודלים שלימדו אותי באוניברסיטה לבין העולם שראיתי בילדותי", סיפר שטיגליץ בנאום קבלת פרס נובל. בהמשך הנאום הוא הכריז שהיד הנעלמה "אולי כלל לא קיימת". הפתרון, לדבריו, הוא להתקדם מעבר לאידיאולוגיה ולפתח איזון בין כלכלה מוּנעת שוק, שאותה הוא מעדיף, לפיקוח ממשלתי.

במשך שנים הזהיר שטיגליץ כי הגישה התומכת בשוק תוביל למשבר כלכלי עולמי, בדומה למשבר שתקף את העולם בשנה שעברה. בתחילת שנות התשעים, כחלק מצוות היועצים הכלכליים של קלינטון, התנגד שטיגליץ לפתיחה מהירה מדי של זרמי ההון למדינות מתפתחות, בטענה שהשווקים הללו עוד אינם מוכנים להתמודדות עם "כסף חם" מוול סטריט.

אולם קובעי המדיניות העדיפו להתעלם מטענותיו. כעבור כמה שנים הוא יצא נגד (שוב ללא הצלחה) ביטול חוק גלאס־סטיגל, שבמסגרתו הוטל פיקוח על המוסדות הפיננסיים ונוצרה הפרדה בין בנקאות מסחרית והשקעות. מאז 1990 שטיגליץ מתייחס שוב ושוב לסיכונים שבמשכנתאות מאובטחות, ומביע חשש שהשוק והרשויות ייהפכו לחסרי אחריות בנוגע ל"חשיבות של מיון בקשות להלוואות".

מבחינת מתנגדיו, וישנם לא מעטים כאלה, שטיגליץ קופץ גבוה מדי. אפילו כמה מבני בריתו מציינים שבעוד שטיגליץ צודק לעתים קרובות בזיהוי הבעיה, הוא נוטה למהר ולהסיק כי הממשלה יכולה לשפר את המצב. קנת רוגוף, הכלכלן מהרווארד, מכנה אותו שחצן בלתי נלאה, אם כי באותה נשימה הוא גם אומר שמדובר בגאון.

שטיגליץ. נדחק מהבית הלבן צילום: בלומברג

תומכיו של שטיגליץ מאמינים שאחת הסיבות לדחיקתו מהבית הלבן היא היריבות שלו עם סאמרס. היועץ הכלכלי הבכיר של ממשל אובמה תומך בדה־רגולציה של השוק הפיננסי (לפחות כפי שהצהיר לפני שנה), בעוד ששטיגליץ ביסס את הקריירה שלו על הבעת חוסר אמון בשוק.

מאז תחילת שנות התשעים, כשסאמרס היה פקיד בכיר במשרד האוצר ושטיגליץ שימש יועץ כלכלי של קלינטון, השניים מנהלים ביניהם ויכוחים לוהטים על נושאי מדיניות. הריב הראשון התמקד בניסיונות ממשל קלינטון לפתוח את השווקים המתעוררים, כגון קוריאה הדרומית. שטיגליץ טען שאין די הוכחות לכך ששחרור הפיקוח הנוקשה שמאפיין את כלכלות העולם השלישי יסייע להן להיהפך למשגשגות יותר, ואילו סאמרס רצה לפתוח אותן בפני חברות אמריקאיות.

המחלוקות ביניהם התפתחו לכדי ריב של ממש לקראת סוף העשור, כששטיגליץ, ששימש אז היועץ הבכיר של הבנק העולמי, יצא נגד הדרך שבה שר האוצר רוברט רובין וסאמרס, שהיה סגנו, התמודדו עם המשבר הכלכלי שפקד את אסיה. שטיגליץ האמין שסאמרס עומד מאחורי החלטת נשיא הבנק העולמי, ג'יימס וולפנסון, לא להמשיך את כהונתו. סאמרס מצדו מכחיש את הטענות ומתעקש שאין שום יריבות בין השניים. סגנו, ג'ייסון פורמן, אף מציין שסאמרס "מדבר המון עם שטיגליץ". המון זה כבר הגזמה, מגיב שטיגליץ. "דיברנו פעם או פעמיים".

לא מרוצה מאובמה

מלבד הניסיונות הספורים מצד ממשל אובמה לפנות אליו, שטיגליץ נותר בעיקר לא מרוצה מגישת הממשלה למשבר הכלכלי. במקום לפרק או לבנות מחדש את הבנק הגדולים שהתמוטטו, "ממשל אובמה הרחיב את התפיסה המדברת על מוסדות שגדולים מכדי ליפול," הוא טוען. על מעמדו המעורער בוושינגטון אומר שטיגליץ: "בבריטניה מתנהל דיון פתוח יותר על הנושאים הללו". בכיר בבית הלבן דוחה את טענותיו של הפרופסור לכלכלה. לדבריו, ממשל אובמה ספג ביקורות רבות על התערבות היתר שלו בכלכלה, ולא להפך.

פיטר אורצג, מנהל משרד התקציבים בקונגרס ולשעבר תלמיד של שטיגליץ, מאמין שבתחומים אחרים אובמה אכן מאמץ כמה מדעותיו של שטיגליץ. לדוגמה הרפורמה המתוכננת של הממשל בביטוח הרפואי, הכוללת הפעלת תוכנית ממשלתית שתתחרה בחברות ביטוח פרטיות. "קיימת בביטוח הבריאות פרדיגמה אינטלקטואלית הגורסת שיש להתקדם לעבר שוק פרטי לגמרי", מסביר אורצג. "הפרספקטיבה של ג'ו מצביעה על בעיות רבות בתיאוריה הזו. עקב כך הבנו שאנחנו חייבים לשלב: לממשלה יש תפקיד חשוב".

כיום מתמקד שטיגליץ במשרתו כפרופסור באוניברסיטת קולומביה, ומדי פעם הוא מוזמן לבירה, על פי לרוב כדי להעיד בפני הקונגרס ולא כדי לייעץ לנשיא. אמנם אין לו שאיפות לשוב לממשלה, אך מקורביו אומרים שהוא התאכזב שאפילו לא הציעו לו זאת. כצפוי, שטיגליץ מפנה אצבע מאשימה כלפי יריבו משכבר הימים, וכרגיל סאמרס מכחיש.

אשר לאותה הזמנה של הרגע האחרון לארוחה בבית הלבן, בבית משפחת שטיגליץ הניחו שלאחר שאובמה ציין בראיון את שטיגליץ כאחד היועצים הכלכליים שהוא מעריך את דעתם, לא היתה ברירה אלא להזמין אותו לארוחה, גם אם בהתראה של כמה שעות. שטיגליץ כמובן נהנה מהדיון סביב שולחן האוכל ומהחסה שמישל אובמה גידלה בעצמה, אך בכל זאת מצא את עצמו מתלונן על כך שארוחה בודדת עם מתנגדיו לא תסייע לנשיא לגבש מדיניות ראויה. "כמה מהדיונים המורכבים ביותר לא מגיעים לסיכום בפגישה של שעה וחצי שמקיפה נושאים רבים", הוא מסביר. שטיגליץ הוא אולי נביא שאינו זוכה להרבה כבוד בוושינגטון, אך לא נראה שזה מונע ממנו להמשיך להטיף את נבואות הזעם שלו.