האם גרמניה מאבדת אמון בכלכלות העולם?

משבר אמון, שינוי במאזן הכוחות העולמי או סתם רצון בריכוזיות: הבנק המרכזי של גרמניה, הבונדסבנק, הכריז לראשונה בתולדותיו באופן פומבי כי בכוונתו לשלוף את מאגרי הזהב שלו מאחסון בבנקים המרכזיים של ארה"ב, צרפת ובריטניה, להחזירם לגרמניה ולרכז את כולו במרתפי המטה שלו בפרנקפורט.

שני צדדים לגרמניה חוסר אמון או דווקא אמון מוגבר בעצמה ההחלטה הגרמנית עלולה לעודד מדינות נוספות לפעול כמוה ולערער מהיסוד את הבנקאות העולמית ארז רומס, תגובה אחת לכתבה המלאה 

לפי דיווח של היומון הגרמני "האנדלסבלאט", הבונדסבנק חשף אתמול כיצד הוא מתכוון לנהל את רזרבות הזהב שלו בשנים הקרובות, הכריז על צמצום דרסטי של אחסנת הזהב שלו בניו יורק ובבריטניה, ועל הוצאה של כל המאגרים הקיימים של מטילי הזהב שלו מהבנק המרכזי של צרפת. כמו כן, הבנק חשף כי המטילים שיוצאו מרחבי העולם יועברו כאמור למרתפיו בפרנקפורט.

החשש מהמלחמה הקרה התחלף בחשש מאינפלציה

על פניו נראה כי מדובר בצעד טבעי ולגיטימי: בנק מרכזי רוצה שרזרבות הזהב שלו ירוכזו אצלו ולא ישכבו אצל בנקים זרים אחרים. אחרי הכל, מדובר בכסף מוחשי ולא במספרים על צג מחשב אלקטרוני. חשוב להבין שמאגרי זהב משמשים כרשת ביטחון של בנקים מרכזיים בעולם למקרה קטסטרופה או היפר־אינפלציה, שבמסגרתה הכסף מנייר הופך לחסר ערך.

יו"ר הבונדסבנק ינס ויידמן. פשוט מעדיפים להתיך צילום: איי פי

מי כמו גרמניה מכירה את המצב הזה - בשנות העשרים של המאה הקודמת, בתקופת ההיפר־אינפלציה של אחרי מלחמת העולם הראשונה, הכסף שהיה מקבל הפועל הגרמני בבוקר לא היה שווה דבר כשביקש לקנות בו ארוחה בערב.

התגובה בעולם להכרזה על הצעד מעידה על חששות שמדובר ביותר מצעד מינהלי לגיטימי שנוקט הבונדסבנק. קריאה זהירה בין השורות עלולה להעיד על מניעים אפשריים בעייתיים יותר העומדים מאחורי ההחלטה.

לדברי "הדיילי טלגרף", הצעד מסמל "אובדן אמון אדיר" במערכת הבנקאית העולמית, ויש אף שהשוו בינו לבין הוצאת רזרבות הזהב של צרפת ממרתפי הפדרל ריזרב בתקופת שארל דה גול, בעת קריסת הסכמי המט"ח הבינלאומיים ברטון־וודס בשנות השישים.

לפי הערכות שמסרו מקורבים לבנק המרכזי של גרמניה ל"האנדלסבלאט", הבונדסבנק מחזיק ברזרבות זהב של 3,396 טונות, השוות כ־131.4 מיליארד יורו - כמות שנייה בגודלה בעולם רק לארה"ב. עד תום מלחמת העולם השנייה החזיקה גרמניה ברזרבות הזהב שלה בשטחים שלה עצמה, אך כשהמתיחות עם ברית המועצות הפכה למלחמה הקרה וגרמניה עמדה בקו המרכזי של העימות בין ארה"ב לרוסיה, בחר הבונדסבנק להעביר חלק מאותן רזרבות לחו"ל למטרות בטיחות.

וכך, לפי הערכות, מאוחסנים 45% מרזרבות הזהב של גרמניה במרתפי הבנק הפדרלי של ניו יורק, 13% נוספים מאוחסנים בבריטניה ו־11% מאוחסנים בבנק המרכזי של צרפת. השאר נותר בפרנקפורט. כעת, כאמור, צפויה החלוקה הזאת להשתנות דרמטית, אף כי עדיין לא ניתן לדעת באילו שיעורים בדיוק.

בבונדסבנק מתעקשים: אין שום משבר אמון

הדיווח של היומון הגרמני מתבסס על דו"ח שהתגלגל לידיו, ובו משרד החשב הכללי בגרמניה דרש מהבונדסבנק "לגבש מדיניות חדשה, רלבנטית וברורה לניהול רזרבות הזהב שלו". הדו"ח הוגש בספטמבר 2012 לוועדת התקציב של הפרלמנט הגרמני ועורר ויכוח עז באשר לאופן שבו צריכה מדיניות זו להיתרגם למעשים, בעיקר בגלל החשיבות של סוגיית האמון שכרוכה במשיכתם של מטילי הזהב מהבנקים הזרים. ברור לגרמנים שהצהרה על הוצאת המטילים מארה"ב, בריטניה וצרפת עלולה להתפרש כהבעת אי־אמון בהן, דבר המקביל לאדם שיוציא את כספו מהבנק ויאחסן אותו מתחת למזרן בבית.

זהב צילום: איי פי

לאור זאת, ולאור העובדה שגרמניה הולכת וצוברת עוצמה כלכלית - חרף המשבר המתמשך בגוש היורו - על פני בריטניה וארה"ב, שספגו מכה קשה ביותר מהמשבר של 2008 ועדיין לא התאוששו ממנו לגמרי, עולה דאגה כי הצעד מסמן משבר אמון שעלול לסכן את היחסים בין המערכת הפיננסית של גרמניה לאלה של בריטניה, ארה"ב וצרפת.

בגרמניה נהדפו בכוח כל הטענות האלה, ובבונדסבנק יצאו מגדרם כדי להבהיר שלא מדובר בשום משבר אמון. "ב־60 השנים האחרונות לא נתקלנו אפילו בבעיה הקטנה ביותר ולא היה לנו צל של פקפוק באמינותו של הפדרל ריזרב", אמר חבר מועצת הבונדסבנק אנדריאס דומברט בעת קבלת פנים שנערכה במטה הפדרל ריזרב של ניו יורק לרגל חג המולד.

דומברט תקף את הטענות על ירידה באמון של גרמניה בארה"ב, באומרו כי "מדובר בדיון רפאים ללא כל אחיזה במציאות, שיש להפסיקו מיד, לפני שהוא יפגע ביחסי האמון השוררים בין מערכת הבנקאות של ארה"ב למערכת הגרמנית".

ואולי הכל קשור לרישול האמריקאי ולדיוק הגרמני

"הבילד" הגרמני הציע הסבר אפשרי לרצון הגרמני להחזיר את הזהב הביתה. לפי דיווחו מאתמול, בגרמניה לא מאוד מרוצים מבקרת האיכות והערך של מטילי הזהב בארה"ב. בעוד שבבנק הפדרלי של ניו יורק מבצעים דגימות תקופתיות אקראיות של מטילי הזהב באמצעות מבט עין או שקילה ביד מיומנת, בגרמניה דורשים התכה מוחלטת של המטילים ובחינתם באמצעות הליך מדעי מדוקדק יותר.

בעוד הגרמנים לא סיפקו סיבות קונקרטיות להוצאת הזהב מבריטניה ומארה"ב, את הנימוק למשיכתו מצרפת הם דווקא השמיעו בבירור, ולכאורה אין לו שום קשר לחוסנה הכלכלי של צרפת. "אין לנו שום סיבה להמשיך להחזיק את מאגרי הזהב שלנו בבנק המרכזי של צרפת, זה פשוט לא משתלם לנו", אמר חבר מועצת הבונדסבנק קארל־לודוויג טילה.

הדבר מעניין הוא שבעוד אחסנת מטילי הזהב הגרמניים (השוקלים 12.5 ק"ג כל אחד) בבנק הצרפתי אינה עולה לגרמנים סנט אחד, בריטניה דווקא דורשת עלויות אחסנה גבוהות: חצי מיליון יורו בשנה, ליתר דיוק. בתחילת שנות ה־2000 העבירה גרמניה בחשאי 900 טונות של זהב מבריטניה לפרנקפורט בדיוק מהסיבה זאת. מרגע שהגיע הזהב לגרמניה, הדגישו בבונדסבנק את האמון המלא שהם רוחשים לבנק המרכזי של בריטניה.

אך הצהרות לחוד ומעשים לחוד. בסופו של דבר, איך שלא מסתכלים על זה, הגרמנים רוצים את הזהב שלהם בבית. 

בנק ישראל מעולם לא האמין בזהב

הגוף שעליו מטילות מדינות העולם את תפקיד ההשקעה בזהב הוא הבנק המרכזי. בארץ בנק ישראל מעולם לא היה

חסיד גדול של אפיק השקעה זה, אף שחוק בנק ישראל הקודם התיר לו לפעול בו בחופשיות.

בעבר הרחוק החזיק בנק ישראל כמות קטנה של זהב, ולבסוף מכר אותה בשתי פעימות: חלקה הגדול של הכמות נמכר בסוף שנות השבעים, והיתרה בתחילת שנות השמונים.

בראיון שנתן ל"כלכליסט" בתחילת השנה שעברה, נדרש לנושא מי שהיה אז מנהל חטיבת השווקים בבנק ישראל, בארי טאף, וציין כי הבנק אף פעם לא השקיע סכומים גדולים בזהב. בתשובה לשאלה האם בנק ישראל עשוי לשוב ולהשקיע בזהב, ענה טאף: "אם נחשוב שכדאי לקנות זהב, נעשה את זה, אבל יהיה קשה מאוד לשכנע אותנו. ההשקעה בזהב היא מאוד מאוד תנודתית ולא נזילה, ולפי כל הבדיקות שעשינו בעבר, זו לא השקעה כדאית".