"בועה בשווקים המתפתחים תגרור את העולם כולו למיתון"

שורה ארוכה של אישים חוזרים בשנתיים אחרונות על אותה המלצה, בבהילות הולכת וגוברת: סין חייבת לשנות כיוון.

המסר הזה מגיע מכלכלני קרן המטבע הבינלאומית, מסוכנויות הדירוג, ולפעמים גם מתוך סין עצמה. הדיאגנוזה ברורה: סין נשענת יותר מדי על השקעה בכלכלה, על בניית אלפי ק"מ של רכבות וכבישים, על פתיחת עוד ועוד מפעלים וגם על בניית ערי רפאים בלב המדבר, פרויקטים שממומנים לעתים קרובות באמצעות חובות אימתניים.  

בנוסף, מנוע הצמיחה השני של סין, היצוא, הוא בעייתי לנוכח הכלכלה העולמית המקרטעת. כפי שפרופ' נוריאל רוביני מאוניברסיטת ניו יורק ניסח זאת כבר לפני יותר משנה, "סין צריכה לחסוך פחות, להקטין את ההשקעה, להוריד את חלקו של היצוא בתוצר ולהגדיל את הצריכה". ההמלצה הזו של רוביני נשמעת כיום מכל עבר - סין צריכה להתבסס על צמיחה מבוססת צריכה.

בייג'ינג. "פקקי תנועה בכל מקום" צילום: בלומברג

ההנהגה בסין ערה למורכבות

אבל אנדרו שנג, ראש מכון המחקר פאנג בהונג קונג, הנושא בתפקידי מפתח בכלכלה הסינית, סבור שההמלצה הזאת בעייתית, בלשון המעטה. "כשאתה כלכלה קטנה, והצריכה שלך גדלה ב־10%, אין לזה הרבה השפעה על העולם. אבל סין היא מדינה של 1.3 מיליארד אנשים. בהודו יש 1.2 מיליארד. אם האנשים האלה יתחילו לצרוך, מי הולך להלוות להם? ואם ילוו להם, איך הם הולכים להחזיר את זה?”.

“ארה"ב, לשם השוואה, במצב מאוד מיוחד. יש בה 4.5% מהאוכלוסייה העולמית ו־18% מהאדמה החקלאית. כלומר, יש לה הרבה משאבים טבעיים. אבל סין מאוד שונה. יש לה אוכלוסייה מאוד גדולה, ובהשוואה לארה”ב, יש לה רק חצי מהאדמה החקלאית לנפש. ולכן, כשסין עוברת לצריכה, היא יוצרת לחץ על הפקת המזון והמשאבים הגלובלית. והרי מאיפה ההתחממות הגלובלית מגיעה? מצמיחה מהירה".

המסר של שנג ברור: ההמלצה להפוך את סין לאומה צרכנית נוסח אמריקה היא פשטנית, וגם לא בת־קיימא. לדבריו, ההנהגה הסינית ערה למורכבות הזו היטב, והדבר בא לידי ביטוי בתוכנית החומש ה־12 של סין, שהחלה לפני שנתיים. “הם הבינו שאמנם צריך שאנשים יצרכו, אבל מה שנדרש הוא מודל שמבוסס פחות על משאבים. למשל, אם אתה מתכנת משחקי מחשב אתה אולי משתמש בקצת חשמל, אבל אתה פחות בזבזן בשימוש בעץ ובמשאבים מתכלים. ולכן המודל חייב להשתנות”.

איך מיישבים את המסר הזה עם הציפיות של מעמד הביניים הסיני ליותר מותרות?

"זו בעיה שכל ממשלה ניצבת בפניה. כולם אומרים, 'למה אתה מגביל אותי למכונית אחת?', אבל כבר היום יש בסין את יחס האוטוסטרדות לנפש מהגבוהים בעולם, וכשאתה מבקר בבייג'ינג יש פקקי תנועה בכל מקום. כך שמודל הצמיחה מבוסס צריכת האנרגיה הגבוהה - והזיהום הגבוה לא מוסיף שום ערך.

"ומנגד, אנשים שואלים 'איך אתה יכול להגיד לי שלא מגיעה לי מכונית אם לך היתה מכונית כבר בשנה שעברה? ועכשיו אתה רוצה לגבות ממני מס גבוה יותר על מכונית?'. הפתרון הוא כמובן לבנות רכבות תחתיות טובות יותר. אבל בינתיים, כולם קונים מכוניות, לפני שהן יתייקרו. וכך המצב מסתבך. אם מסתכלים רק על התוצר זה נראה טוב. אבל מדדי התוצר הנוכחיים לא מודדים זיהום ודילול משאבים, ובטווח הארוך המודל הזה לא בר־קיימא”.

אז האם סין תצליח לאזן בין הצורך לשנות מודל לצורך לענות על הציפיות של אזרחיה?

"זה מה שתוכנית החומש מנסה לעשות. לפחות ההנהגה מבינה שיש מגבלה של משאבים, שצריך להתמודד עם ההתחממות הגלובלית, ועם נושאים סביבתיים. הם אומרים באופן מאוד ברור מה צריך לעשות. אם הם יצליחו או לא, זה דבר שישפיע לא רק על סין, אלא על כולם”.

שנג משמש כיועץ הראשי של גוף הפיקוח הסיני על הבנקים ומכהן בדירקטוריון של גופי פיתוח עוצמתיים בסין, כמו הבנק לפיתוח. ומכאן, אולי, גם מחמאותיו לתוכנית החומש. בחודש מרץ ביקר שנג בישראל, במסגרת כנס הרצליה שערך המכון למדיניות ולאסטרטגיה במרכז הבינתחומי בהרצליה.

רבים מדוברי הכנס, בהם נגיד בנק ישראל לשעבר יעקב פרנקל ונגיד הבנק המרכזי הגרמני לשעבר אקסל וובר, התייחסו בהרחבה לסביבת הריביות הנמוכה השוררת היום בעולם, ולחששות שזו תוביל לבועת נכסים. אבל עבור שנג הבעייתיות בסביבת הריביות הנמוכה במערב היא אחרת לגמרי. הריבית הנמוכה היא בעיה "עבור הפנסיונרים, או קרנות הפנסיה שלהם, שלא מקבלים מספיק ריבית על החסכונות שמהם הם אמורים להתפרנס”.

והריבית הנמוכה מהווה בעיה גם עבור מדינות שמחזיקות באג"ח של המערב. למשל סין. “בעבר, אם חסכתי הרבה, בדיוק כמו הפנסיונר, קיבלתי כסף עבור החסכונות שלי. קיבלתי הכנסה. אם למשל יש לי רזרבות מטבע חוץ בגובה 50% מהתוצר שלי, אז ירידה של 1% בריביות משמעותה שבכל שנה אני מפסיד הכנסה ששקולה לחצי אחוז מהתוצר שלי. אלה מספרים עצומים. במילים אחרות, הבעיה היא שהחוסכים לא מתוגמלים".

שנג מוסיף כי מדינות העודף, כמו סין, נפגעות לא רק מהריבית הנמוכה שמדינות הגירעון, כמו ארה"ב, משלמות על חובותיהן, אלא גם מייסוף המטבע שאותו הן מנסות לבצע, ששוחק את הרזרבות.

מה עושים במצב כזה?

“ליפן, דרום קוריאה, טייוואן, הונג קונג, סינגפור, לכולן יש עודף, וכולן נמצאות בדילמת מדיניות. הן לא יכולות להעלות את שער הריבית, מחשש שכמויות גדולות של 'כסף חם' יזרמו אליהן. ואם ערך המטבע שלי עולה, אני מאבד משרות. וכל מדינה דואגת לאזרחים שלה. היא לא רוצה אבטלה ולא רוצה שהכלכלה שלה תאט”.

לדילמה הזאת נוסף עוד חשש, שמטריד גם את קובעי המדיניות בישראל. "אני לגמרי מבין מדוע הכלכלות המתקדמות רוצות שערי ריבית נמוכים יותר, אבל הסיכון האמיתי הוא שגם השווקים המתפתחים, שהם מנוע הצמיחה העולמי היחיד כרגע, ייכנסו למשבר בגלל בועת נכסים. אם הן לא ינהלו את ענייניהן נכון, אז כל העולם ייכנס למיתון. זה הסיכון”.

שנג. "סין היא מדינה של 1.3 מיליארד תושבים. אם האנשים האלה יתחילו לצרוך, מי ילווה להם? ואם ילוו להם, איך הם יחזירו את זה?" צילום: ארז חרודי - עושים צילום

לשמור על חיסכון גבוה

הדילמה שאתה מדבר עליה מוכרת מישראל. הנגיד פישר זכה כאן לביקורת בגלל השחיקה בערך רזרבות הדולרים.

“אתה יודע, אם לא היו לכם בישראל הרזרבות האלה, ומישהו היה מחליט לעשות ספקולציה נגד השקל, אתם הייתם בצרות רציניות. ולכן אני תומך במדיניות של פישר. בעידן המסובך שאנחנו חיים בו, אתה חייב להוריד את רמות החוב שלך, ואתה חייב לשמור על כמויות הון הרבה יותר גבוהות, על חיסכון יותר גבוה. כי אתה לא יודע מה יקרה”.

וכשאתה מדבר על החשש מהתמודדות לא נכונה עם בועת נכסים בכלכלות המתפתחות, למה אתה מתכוון?

"כאן יש עוד לקח מהמשבר באסיה לפני 15 שנה: אתה חייב להיות זהיר. הרבה מהבנקאים המרכזיים והמפקחים על הבנקים אמרו אז 'יש לנו שער חליפין מאוד יציב מול הדולר, אנשים אוהבים אותנו, והכסף זורם פנימה. נכון שמחירי הנכסים גבוהים, אבל שוק המניות מסתגל כרגע, ואין לנו הרבה סיכון'. והם שכחו שכאשר הכסף עוזב אתה בצרות.

"אם אין לי את מטבע החוץ לשלם לך, אני חייב לעשות פיחות מסיבי, או להתרסק פיננסית, או לאפשר לריבית לעלות. וזה הסיכון שניצב כרגע בפני אסיה. כולם אומרים עכשיו כשסין צומחת, הודו צומחת, ואנחנו צריכים להשקיע בהן. מאוד קשה לצאת נגד המגמה הזו. וזה הסיכון. לממשלות יש נטייה לומר 'אל תדאג, יהיה בסדר'. אבל כשמצבך טוב אתה צריך להיערך להתפתחויות שליליות, וכשאתה במצב רע, אתה צריך לחשוב איך תיראה ההתאוששות”.