"אוקראינה הולכת לעלות ביוקר לכל מי שיקנה אותה"

לאחר יותר מעשרה ימים של הפגנות, באוקראינה שרר אתמול שקט מתוח.

המשטרה אמנם פשטה שלשום על מטה האופוזיציה בבירה קייב, ואילו זו, מצדה, דחתה את הצעת הרוב בפרלמנט לפתוח במשא ומתן כדי להביא לסיום המשבר — אך נראה שכעת כל צד מחכה לתנועה משמעותית של הצד השני.

מאות אלפי האוקראינים שהפגינו בימים האחרונים בקור מצמית בקריאה להדחת הנשיא ויקטור ינוקוביץ' הם רק שחקן אחד במשחק משיכת חבל בין־גושי, שבצדו האחד רוסיה הפוטינית ובצדו השני האיחוד האירופי.

בליבן של דרישות המפגינים כעת עומדת שאיפה ל"שינוי אוריינטציה מדינית כולל", כך אמר ל"כלכליסט" צבי מגן, חוקר בכיר במכון למחקרי ביטחון לאומי באוניברסיטת תל־אביב ולשעבר שגריר ישראל ברוסיה ובאוקראינה. "העימות האמיתי שמתרחש הוא בין רוסיה לבין המערב, על רקע ניסיון ברור ובוטה של האיחוד האירופי לשאוב אליו חלקים מברית המועצות לשעבר, מאז פירוקה".

ראשיתו של הסיבוב האחרון בעימות עתיק היומין הזה, ששורשיו מגיעים עד לימי רוסיה הצארית, הוא בביטולו של הסכם שיתוף פעולה כלכלי בין האיחוד האירופי לבין אוקראינה: ינוקוביץ' הפרו־רוסי נסוג מהחלטתו לחתום על ההסכם מעט לפני מועד החתימה, שנקבע ליום שישי האחרון של נובמבר. קבוצה של אלף אנשים שהפגינה נגד המהלך בכיכר מאידן, הכיכר המרכזית של קייב, פונתה משם בכוח ברוטלי כולל גז מדמיע.

ההתנגשות הזו הציתה את גל המחאה הגדול ביותר שידעה אוקראינה מאז המהפכה הכתומה של 2004. ינוקוביץ' עמד במרכז המחלוקת גם אז, כשההמון דרש את הדחתו, לאחר בחירות שתוצאותיהן הוטו לטובתו.

ינוקוביץ', שגדל באזור המזרחי דובר הרוסית של אוקראינה, נתפס בידי אנשי האזור המערבי, הלאומני ודובר האוקראינית כשליחו של נשיא רוסיה ולדימיר פוטין. "המערב לא היה שייך היסטורית לאימפריה הרוסית, ולכן אידיאולוגית הוא לא מזוהה עם רוסיה. הוא שייך יותר לאזור שהיה אוסטרו־הונגריה", מגן מסביר.

ויקטור ינוקוביץ', נשיא אוקראינה צילום: בלומברג

הוא מדגיש כי בשל ההבדלים האלה בקרב אוכלוסיית אוקראינה, תמונת המחאה כפי שהיא משתקפת בכלי התקשורת בעולם איננה מדויקת. "אנחנו רואים בעיקר את המחאה ההמונית בכיכר מאידן. אבל אנחנו לא שומעים את מה שקורה ביתר אוקראינה. מחוץ לקייב יש דעות שונות", הסביר. לדברי מגן, מובילי המאבק הם האינטלקטואלים העירוניים, ופחות ברור מה חושב החלק הכפרי של האוכלוסייה ועד כמה הוא תומך במפגינים.

בתקופת המלחמה הקרה אמר זביגנייב בז'ז'ינסקי, שהיה היועץ לביטחון לאומי של הנשיא לשעבר ג'ימי קרטר, כי "ללא אוקראינה רוסיה איננה אימפריה, אבל כשאוקראינה נתונה למרותה — רוסיה הופכת אוטומטית לאימפריה".

מגן מסכים כי יש אמת בקביעה גם היום: "אוקראינה היא החלק החשוב ביותר של מה שהיתה האימפריה הרוסית", הוא מציין.

לדבריו, הסכם שיתוף הפעולה שאמור היה להיחתם בין האיחוד לבין אוקראינה הוא תוצאה של ניסיונות ממושכים של המערב לקרב אליו את המדינה בת 46 מיליון התושבים. מנגד, רוסיה שואפת להקים גוש כלכלי אירו־אסייתי שיכלול את מדינות ברית המועצות לשעבר, ושיתחרה בכוחו של האיחוד האירופי. "אם אוקראינה תישאב לאיחוד ותצא מהמשחק רוסיה לא תוכל להקים את הגוש הזה, שהבסיס שלו כבר מונח בבריתות עם בלארוס וקזחסטן", אומר מגן.

כדי למנוע את התרחיש הזה, רוסיה מנצלת עד תום את השפעתה ובמיוחד את התלות האנרגטית של אוקראינה בה. "רוסיה מפעילה את כל מנופי הלחץ הכלכליים כדי לסחוט מאוקראינה את כל הוויתורים הדרושים. הם יכולים להקפיא אותם בחורף ללא גז", מצביע מגן על נקודת התורפה של אוקראינה. למרות המתח, ההתרחשויות לא יסתיימו לדעתו באופן אלים. "ינוקוביץ' אינו איש לוחמני מדי", הוא מסביר. הוא גם אינו סבור שההפגנות בהכרח ישיגו את מטרתן בדומה למה שקרה ב־2004. "הדרישות אז היו פשוטות יותר", הוא מסביר.

"גם הרוסים וגם האוקראינים מאמינים שגורמים חתרניים מערביים מלבים את ההתקוממות, וארגוני אופוזיציה נתפסים כמופעלים על ידי כוחות מבחוץ. במיוחד האיחוד האירופי, אבל זה לא יגיע למצב של 'טיפול בלי כפפות'", מציג מגן את הדברים כפי שהם נראים ממוסקבה ומקייב.

מגן מעריך שגל המחאה הנוכחי ידעך בקרוב, אבל הוא לא יהיה האחרון. בשנה הבאה צפויה אירופה לבצע ניסיון נוסף לשכנע את אוקראינה לחתום על הסכם עמה ותציע לה תנאים משופרים, כאשר גם רוסיה "לא תשקוט על השמרים", מסביר מגן, ומציין שגם האוקראינים עצמם מבינים את החשיבות שיש למדינתם עבור שני הכוחות רבי־העוצמה החובקים אותה. "אוקראינה היא המנה העיקרית, היא לא מדינה פשוטה והיא תעלה ביוקר לכל מי שיקנה אותה", הוא מסכם.