כך ניצלה סלובניה מחילוץ בזכות בנק רע, דובים ויערות

בסיום השיחה עם "כלכליסט", שר האוצר הסלובני דושאן מרמור נזכר בערגה בקדנציה הראשונה שלו, בתחילת העשור הקודם. "כשהייתי שר האוצר בפעם הראשונה היינו הכוכב של אירופה, היינו מספר אחת. כולם התייחסו אליי יפה מאוד. כשהפכתי כעת לשר אוצר כבר לא הרגשתי כמו כוכב, ואני נחוש להפוך שוב לכוכב. לא לטובתי האישית כמובן, אלא לטובתה של סלובניה". קל להבין את הגעגוע של השר, ודאי כאשר המשימה שעומדת בפניו היא לא פשוטה.

לפני כשנתיים סלובניה היתה המועמדת הוודאית להפוך למדינה השישית בגוש היורו שתזדקק לחבילת חילוץ מהטרויקה — קרן המטבע הבינלאומית, הבנק המרכזי האירופי והנציבות האירופית. היקף ההלוואות הרעילות שהחזיקו הבנקים שלה מכלל ההלוואות שהן העניקו עמד על 17.4%, כשרק יוון ואירלנד מקדימות אותה.

אלא שהממשלה החליטה לקנות את הנכסים הרעילים של הבנקים ולהקים "בנק רע" — בנק שירכז את הכל הנכסים הללו, שעומדים כעת למכירה. סלובניה עשתה את הצעד מבלי להזדקק למימון חיצוני, בדומה לזה שספרד קיבלה כדי לחלץ את הבנקים שלה. חרף המרמור שהמהלך עורר בקרב משלמי המסים, שנאלצו לכסות את ההוצאה הכבדה — 3.2 מיליארד יורו — המהלך השיג את מטרתו, וסלובניה הצליחה להימנע מחילוץ שהיה כרוך בהשתת צעדי צנע מהסוג שעורר את זעם ההמונים ביוון ובספרד. מהלך כזה עלול היה לפגוע במרקם האחיד יחסית של האוכלוסייה בסלובניה, שהיא אחת המדינות השוויוניות ביותר ב־OECD, נתון שהוא מקור לגאווה לא מבוטלת אצל התושבים המקומיים. כעת, עם סימני התאוששות ראשונים מהמשבר הכלכלי, המדינה בת 2 מיליון התושבים מנסה לתפוס מקום בתודעה כיעד אטרקטיבי לעסקים, ולא רק לתיירות.

מפעל ריקו לבתי עץ בסלובניה צילום: פי אר אם

הכלכלה הסלובנית נסמכת בעיקר על תעשיות מסורתיות, מסחר ושירותים. תעשיית העץ דומיננטית במיוחד. 60% משטח סלובניה מיוערים, מה שהופך אותה למדינה השלישית מבחינה זו באירופה, אחרי פינלנד ושבדיה. כיום מועסקים 10,000 סלובנים בתעשיית עיבוד העץ וייצור הרהיטים, לעומת כ־35 אלף בראשית שנות השמונים. כמו בתעשיות אחרות במדינה, הצמצום הגיע לאחר התפרקות יוגוסלביה, בעקבות התכווצותו החדה של השוק המקומי.

אחד מיעדי הממשלה הוא להביא לגיוון של התעשייה, וכמדינה שהיתה הערש התעשייתי של יוגוסלביה, המעבר מתעשיות מסורתיות לתעשיות עתירות ידע אינו דבר של מה בכך. מחוץ ללובליאנה פועל פארק טכנולוגיה עם 281 חברות המעסיקות 1,500 עובדים. מנהל הפארק איצוק לסיאק מציין שמחצית מהחברות שפועלות בו החלו את דרכן בחממה הטכנולוגית שלו. שיעור ההישרדות של החברות שמתחילות את דרכן בפארק עומד על כ־90%. לדברי לסיאק, הדבר מצביע לא רק על כישרון וחדשנות, אלא גם על תופעה שלדעתו מקשה על סלובניה לבלוט יותר בעולם ההייטק. לסיאק מסביר כי ייתכן ששיעור ההצלחה הגבוה של החברות נובע גם מהעובדה שאנשי טכנולוגיה בסלובניה נוטים לא לקחת סיכונים ולהימנע מיזמות. אחת המטרות של הפארק היא, אפוא, לעודד את תרבות היזמות בסלובניה.

רובע הקניונים בפאתי לובליאנה צילום: פי אר אם

נוסף על פיתוח תעשיית הטכנולוגיה, סלובניה שואפת למנף את היותה מסדרון נוח למעבר בין הים התיכון לצפון אירופה. הנמל היחיד שפועל בה, בעיר קופר, הוא הצפוני ביותר בים האדריאטי, ורק שליש מהסחורה שמגיעה אליו מיועד לסלובניה עצמה. במדינה מקווים שקרן ההשקעות בתשתיות שיזם נשיא הנציבות האירופית ז'אן־קלוד יונקר, ש־65 מיליארד יורו מתוכה מיועדים למיזמים באזור הבלקן, תשפר את נתיבי הגישה בינה לבין צפון אירופה.

המהלך הכלכלי המרכזי מצד הממשלה, שנכנסה לתפקידה בספטמבר אשתקד, הוא הפרטת חלק מהחברות שבבעלותה. הבולטת שבהן היא חברת התעופה אדריה איירווייז, שהציגה ב־2014 רווח ראשון לאחר שבע שנים של הפסדים. בחודש שעבר בחרה הממשלה בפירמת הייעוץ הבינלאומית KPMG כיועצת של הפרטת 91.85% מהחברה.

במדינה עם עבר קומוניסטי, שבה המדינה היא מעסיק עיקרי, הפרטות של חברות ממשלתיות לא נתפסות כצעד פופולרי. לדברי שר האוצר מרמור, שיעור הנכונות של הציבור הסלובני לקבל מהלכים כאלה נמצא בשיא, כ־50%. עם זאת, הממשלה לא מתכוונת לוותר על אחזקתה בחברות המועמדות להפרטה (כ־100 במספר) ותשמור על נתח של 25% ומניה ברובן. בחברות עם חשיבות אסטרטגית, למשל כאלו העוסקות בתשתיות, מתכוונת הממשלה לשמור על גרעין השליטה עם אחזקה של 51%.

במקביל, מרמור מוביל בדיקה מקיפה של מערכת המס כדי למצוא דרכים להקל על משקיעים, מבית ומחוץ.

לדברי פטר פרנקל, עורך "פיננסה", העיתון הכלכלי היחיד בסלובניה, הסיבה לרתיעה של החברה הסלובנית מהפרטה רחבת היקף היא הרצון לשמור על "המשפוחה". הוא משתמש במילה היידית כדי להגדיר את מה שנתפס בעיניו כנורמה של העדפת מינוי מקורבים בחברות הממשלתיות, תופעה שרחוקה מלהפתיע במדינה קטנה כל כך. פרנקל משווה את המצב בסלובניה כעת לזה של ישראל לפני כמה עשורים. למרות הביקורת שלו על הרתיעה מהקטנת המגזר הממשלתי, הוא מבין כי הפרטה לא מבוקרת עלולה להסב פגיעה אנושה למדינת הרווחה שבה הוא חי, ושאותה הוא השווה מבחינה זו למדינות הנורדיות.

פרנקל סבור כי אחרי ככלות הכל, המחלוקות בחברה הסלובנית הן עדיין מחלוקות ששייכות למאה ה־20: כנסייה לעומת חילוניות, ממשלה גדולה ומדינת רווחה לעומת המגזר הפרטי, קפיטליזם מול סוציאליזם. האתגר הגדול של סלובניה כעת, כך נראה, הוא למנוע מהמחלוקות הללו לעכב את ההתאוששות הכלכלית, שנדמה שהיא עוד בתחילתה.

הכותב היה אורח של Spirit Slovenia