הממשלה היוונית צודקת: לא להיכנע, הנושים דורשים יותר מדי
יוון הלכה לוויתורים מרחיקי לכת ועכשיו זה תורה של אירופה לבדוק היכן טעתה
- עוד לא שברו את הצלחות: אירופה לוחצת על יוון לחזור לשולחן המו"מ
- צעד בכיוון הנכון, אבל לא מהפכה
- גרמניה ליוון: "הסבלנות שלנו אוזלת"
יוון אמנם הצליחה לעבור ממדיניות גירעונית לעודף תקציבי באופן חסר תקדים, אך הדרישה שהעודף התקציבי יעמוד על 4.5% מהתוצר היא פשוט לא מוסרית. ואולם, לצערנו הרב הטרויקה - הנציבות האירופית, הבנק המרכזי האירופי וקרן המטבע הבינלאומית - מתעקשת מהרגע הראשון שיעד זה ייכלל בתוכנית הכלכלית של יוון.
יוון. הון ואנשים מוכשרים נוטשים את המדינות מוכות החוב, מה שמחליש את הסיכוי של אותן מדינות להחזיר את החוב בעתיד צילום: אם סי טי
הממשלה היוונית צודקת
הטעות שבבסיסן של דרישות הנושים מתחדדת לנוכח ירידה של כ־25% מהתמ"ג של יוון מתחילת המשבר. הטרויקה האמינה שקיצוץ המשכורות ונקיטה של צעדי צנע יגרמו לצמיחה של כלכלת יוון, וכי פריסה מחדש של החוב תגרום ליוון לעמוד במועדי התשלום. ואולם, הטרויקה טעתה שוב ושוב, ובגדול. הציבור היווני צדק כשדרש שינוי במדיניות בבחירות האחרונות, והממשלה החדשה צודקת בסירובה לחתום על תוכנית פסולה מיסודה.
ולמרות הכל, עם נכונותה של יוון להתפשר ועם קמצוץ של ראיית המציאות מצד הנושים, ניתן להגיע לעסקה שתהיה טובה גם לצדדים וגם לאירופה כולה.
יש הטוענים שהאפשרות שיוון תצא מגוש היורו היא לא סיבה לדאגה. לטענתם, השוק כבר תמחר השתלשלות אירועים שכזו, ואף יש כאלה שטוענים שהאיחוד המוניטרי ייצא מכך נשכר.
אני מאמין שמדובר בהשקפה שמפספסת את הסיכונים לטווח הקצר והארוך. שאננות מסוג זה מזכירה את האווירה במערכת הבנקאית בארה"ב שלפני התמוטטות בנק ליהמן ברדרס ב־2008. הכתובת היתה על הקיר כבר מאז פשיטת הרגל של הבנק בר סטרנס, אך השווקים ומקבלי ההחלטות לא העריכו מספיק את הקשר שבין המוסדות הפיננסיים.
מבחן לסולידריות האירופית
אנחנו כבר יכולים לראות את ההשלכות של תוכניות שלא מתאימות לתפיסה של גוש היורו, שאמור לעודד ביזור ולא התכנסות. מה שקורה בפועל הוא שהון ואנשים מוכשרים נוטשים את המדינות מוכות החוב, מה שמחליש את הסיכוי שלהן להחזיר את החוב בעתיד. נוצרת פה ספירלה שמובילה באופן בלתי נמנע למשברים נוספים.
ואולם, ההשלכה הבעייתית ביותר שממנה אני חושש היא ההיחלשות בסולידריות האירופית. היורו היה אמור לחזק אותה, אך בסופו של דבר הוא רק החליש. העתיד של אירופה והיורו תלוי עתה ביכולתם של המנהיגים הפוליטיים של גוש היורו לשלב הבנה כלכלית, חזון ודאגה לסולידריות אירופית. בימים הקרובים נדע אם הם מסוגלים לכך.
הכותב הוא חתן פרס נובל לכלכלה. פרוג'קט סינדיקט 2015, מיוחד לכלכליסט
