ההסכם עם איראן עשוי לחתוך את מחירי הנפט ב-10%

הסכם הגרעין שנחתם אתמול בווינה בין איראן למעצמות משרה אופטימיות אדירה, שלא לומר אופוריה, בקרב אנשי המחנה המתון באיראן שמנסים לשווק את ההסכם כהישג אדיר המהווה ניצחון על המערב. אמנם המעצמות קיבלו את האפשרות לפקח על מתקני הגרעין הצבאיים, אך בתמורה לכך הסנקציות המדיניות והכלכליות שהוטלו על המדינה ופגעו קשות בחייהם של אזרחיה - יוסרו.

מבחינה כלכלית אין ספק כי הסרת הסנקציות, שמאפשרת את חזרת איראן למפת ההשקעות העולמית, צפויה להביא לגידול

בזרם ההכנסות של הרפובליקה האסלאמית. ואולם, כשתתפוגג האופוריה בעוד כמה ימים יתברר כי הדרך של איראן להשתחררות מעול הסנקציות הכלכליות המעיקות עדיין ארוכה.

המשק האיראני מוכן לשינוי?

בניגוד לנאמר בתקשורת, אנשי המקצוע באיראן מבינים היטב שיחלוף זמן מרגע שהסנקציות יוסרו ועד שהמשק האיראני יוכל ליהנות מפירות ההשקעות הזרות במדינה. דברים אלה נאמרים בשיחות סגורות מפי יועציו הכלכליים של הנשיא חסן רוחאני.

כך לדוגמה, שר הכלכלה האיראני ויועצו הקרוב של הנשיא עלי טייב ניא אמר לאחרונה במהלך פגישה עם ראשי הבנק המרכזי - כהכנה לאפשרות שהסנקציות יוסרו - כי המשק האיראני לא יוכל לקלוט את ההשקעות הזרות שהוא מקווה להן בלי לערוך רפורמות משמעותיות במשק ובמדינה ובלי להגביר את הפתיחות כלפי המערב.

אמנם הסנקציות פגעו בכלכלה האיראנית, אך טייב ניא ציין גורמים נוספים שהביאו את המשק למצבו הנוכחי והבעייתי: הכלכלה המקומית סובלת מכשלים מבניים חמורים וממדיניות כלכלית כושלת כבר שנים. ונוסף על כך, היא תלויה כמעט לחלוטין במגזר האנרגיה.

הסרת הסנקציות אינה אומרת שאיראן תיפטר מכל תחלואיה הכלכליים, הכוללים שחיתות ענפה, שנים של מיתון, מטבע קורס ואינפלציה. מי ששילמו את מחיר הסנקציות היו בראש ובראשונה האזרחים הפשוטים שאיבדו את כוח הקנייה שלהם, את חסכונותיהם ואת מקומות העבודה שלהם. לפי נתונים בלתי רשמיים, אחד מתוך חמישה איראנים חי כיום מתחת לקו העוני. אותם איראנים עניים שומעים מהמנהיגים שלהם כבר שנים כי מצבם הכלכלי המחפיר נובע מהסנקציות הכלכליות ומ"רשעותו של המערב". לכן הם מצפים עתה לשיפור מיידי במצבם.  

שרי חוץ של המעצמות ושל איראן לאחר ההסכם צילום: אי פי איי

פוטנציאל אדיר

מבחינה כלכלית גרידא ברור שהסרה מלאה של הסנקציות טומנת בחובה הזדמנות כלכלית אדירה עבור איראן. הנה דוגמה קטנה: אם יוסרו הסנקציות הבנקאיות, האוסרות העברת כספים והשקעת במדינה באופן גורף, אלפי חברות איראניות קטנות ובינוניות שנאלצו לסגור את עסקיהן בשנים האחרונות או למצוא דרכים מפותלות לסחור עם חו"ל יחזרו לחיים. גם הפשרת הכספים האיראניים המוקפאים ברחבי העולם במסגרת הסנקציות, שנאמדים ב־80 מיליארד דולר, אמורה לתת דחיפה משמעותית למאזן התשלומים של איראן.

ההסכם עם המערב צפוי להחזיר את איראן גם לשוק הנפט והגז. הסנקציות האירופיות שנכפו עליה באמצע 2012 הביאו בהדרגה לירידה בהפקת הנפט וכך ליצוא של כ־1 מיליון חביות ביום, כמות הנמוכה משמעותית מיכולת הפקת הנפט של איראן ורמת היצוא שלה בעבר. ב־2016 מקווה איראן כבר לשלש את הנתון הזה. לפיכך ההסכם מעורר חשש בקרב המדינות יצואניות הנפט השכנות, לא רק בשל ההיבטים הגיאו־פוליטיים שלו, אלא גם בשל ההיבטים הכלכליים שלו.

חזרת הנפט האיראני לשוק העולמי במלוא העוצמה, כנראה כבר בשנה הבאה, תוביל לירידת מחירים לנוכח היצע עודף בשוק העולמי. חלק מההערכות מדברות על ירידת מחירים דרסטית שתפיל את מחירה של חבית נפט מכ־50 דולר היום ל־30 דולר כבר בשנה הבאה. הערכות זהירות יותר מדברות על ירידה מתונה יותר של 5–15 דולר במחיר החבית בהשוואה למצב כיום.

מבחינתה של מדינה כמו עיראק, החוסה תחת כנפי טהרן, מצב מעין זה עלול להיות אסון כלכלי, שכן 90% מהכנסותיה מבוססות על יצוא נפט. הדבר יכול להוביל להתרופפות נוספת של אחיזת השלטון המרכזי (השיעי) בעיראק ולחזק את התנועות האסלאמיסטיות הסוניות באזור דוגמת דאעש.

ההסכם ירחיב הקרע בצמרת

לא פחות מרתקת מההשלכות הכלכליות של ההסכם בווינה היא השאלה המכריעה מכולן אולי - כיצד ינהג המחנה השמרני באיראן מעתה? משטר הסנקציות ביצר את מעמד משמרות המהפכה והקנה לו כוח כלכלי אדיר, מעבר לתפקיד רם המעלה שהוא ממלא בתחום הביטחוני - שמירה על השלטון, יצוא המהפכה לתימן, לבנון, סוריה ועיראק ופיתוח תוכניות הגרעין והטילים הבליסטיים. השקעות זרות באיראן עלולות לפגוע בכוחן והן עומדות בניגוד לאינטרס שלהן.

נוכחותן של משמרות המהפכה מורגשת בכל המגזרים במשק האיראני. עם נטישת החברות הזרות קיבלו החברות

המסונפות למשמרות את האחריות לביצוע פרויקטי תשתית מהגדולים במדינה, כמו סלילת כבישים, בניית נמלי תעופה ופרויקטי אנרגיה. לפי השמועות באיראן, משמרות המהפכה הן הכוח השולט גם בבורסה המקומית. משמרות המהפכה משקיעות בבורסה באמצעות רשת מסועפת של חברות, חברות קש, עסקים "לגיטימיים" ואגודות צדקה בעלי פריסה עולמית. ישנן הערכות שלפיהן משמרות המהפכה שולטות בלפחות 50% מהתמ"ג (תוצר לאומי גולמי) האיראני.

בשנים האחרונות נתנו המשמרות עדיפות לתוכניות הצטיידות צבאית בהיקפים של מיליארדי דולרים למרות הסנקציות ומצבם הכלכלי הרעוע של האזרחים, וזאת כדי לקיים את משטרו של בשאר אל־אסד בסוריה ולבסס את המיליציות הנאמנות להן באזור. בעיניהן, המעורבות האזורית חיונית להישרדותן.

לכן פתיחות כלכלית כלפי המערב ואובדן נכסים הם הדבר האחרון שראשי המשמרות מעוניינים בו. אם מישהו בסביבת הנשיא רוחאני, הנתפס במערב כמנהיג מחנה המתונים במדינה, מתכוון לקיים את הסכם הגרעין כלשונו, הוא יגלה שלממסד השמרני בראשות משמרות המהפכה יש תוכניות אחרות, "עוקפות הסכם". על כוח וכסף לא מוותרים בקלות רבה כל כך.

בניגוד לאמירותיו של נתניהו:

איראן לא תהפוך לשחקנית גז משמעותית לפני 2020

ראש הממשלה בנימין נתניהו ושר האנרגיה יובל שטייניץ לא מרוצים מהסכם הגרעין שנחתם בין איראן למעצמות. לדבריהם, הוא מאיים על משק הגז הישראלי. זאת משום שאיראן מחזיקה בעתודות גז הגדולות פי 34 מאלו של ישראל. בעתודות הגז האיראניות יש 34 טריליון מ"ק גז - 20% מעתודות הגז העולמיות (מקום שני בעולם) - זאת בהשוואה לטריליון מ"ק שיש לישראל.

ולכן, לפי טענתו של שטייניץ במסיבת העיתונאים שבה הציג את מתווה הגז שעליו הסכימה הממשלה עם הדואופול דלק ונובל־אנרג'י, עם החתימה הרשמית על הסכם הגרעין, קיימת סכנה כי חברות האנרגיה הגדולות בעולם ישקיעו את כספן באיראן ולא בישראל, מה שעלול להשאיר את הגז הישראלי באדמה או לחלופין לחסל את פוטנציאל מכירתו לשוקי היצוא המקומיים. וזו הסיבה שראש הממשלה דוחף לאישור של מתווה הגז.

ואכן, חברות זרות מגששות לאחרונה את דרכן לשוק האיראני. שר הנפט האיראני ביג'אן זנגנה כבר נפגש עם נציגיהן של אותן החברות. שטייניץ אמר שהוא קיבל מסרים מחברת גז גדולה שהיא מחכה לחתימה על הסכם הגרעין שיפשיר את ההשקעות באיראן בטרם תחליט היכן לפתח או לרכוש גז זר.

"פארס", שדה הגז הגדול בעולם, נמצא באיראן. הסנקציות שהוטלו על המדינה מנעו את פיתוחו, אולם כעת ניתן יהיה לפתח אותו אם חברות בינלאומיות ישקיעו בו.

זה יכול להפוך את איראן לשחקנית מפתח בשוק הגז העולמי, אם כי התחזיות הוורודות ביותר אינן מדברות על תסריט מעין זה לפני 2020.

גם שטייניץ אמר שהסרת הסנקציות לא תאפשר לאיראן להפיק גז מיידית מהמאגרים שברשותה, שכן תהליך הפיתוח יארך כ־5–10 שנים. כלומר, בניגוד לדברי נתניהו, איראן אינה מהווה איום מיידי על משק הגז הישראלי.

ליאור גוטמן ודורון פסקין