השלטון בבייג'ינג מוליך את הכלכלה הסינית על חבל דק
הכלכלה השנייה בגודלה בעולם נמצאת על בלימה: מאז יולי הבורסה בשנגחאי צוללת, ועל אף המיליארדים שהממשלה מזרימה הצניחה לא מפסיקה. נשיא סין שואף לתת יותר חופש לשוק, אך גם מטיל מגבלות שמבהירות איפה נמצא הכוח
בכל מקום שבו נחת בשנה שעברה נשיא סין שי ג'ינפינג הוא התקבל בכבוד מלכים. הבריטים, הצרפתים והניגרים, כולם בעצם כבר הבינו שהכסף הסיני הוא המלך החדש. בשנתו השלישית בתפקיד ג'ינפינג כבר סומן כמנהיג הריכוזי ביותר שהיה לסין מאז דנג שיאופינג שהנהיג את המדינה בשנות ה־70 ויש שיאמרו מאז מאו דזה דונג.
הכרכרות והשטיחים האדומים הוצאו לכבודו מהמחסנים דווקא בתקופה בה נראה שחוזק הכלכלה השנייה בגודלה בעולם תלוי על בלימה. המעבר המיוחל מכלכלה תעשייתית מבוססת יצוא לכלכלה שמבוססת על צריכה פנימית נמצא בעיצומו, והטלטלות שבדרך מתבררות כגדולות מהצפוי. ג'ינפינג מלווה את התפנית הכלכלית בקמפיין חסר תקדים נגד השחיתות הממסדית בסין, והוא גם בדרך להזיז הצידה פקידים במפלגה הקומוניסטית השלטת שנתפסים בעיניו כיריבים פוליטיים.
עוד בנושא:
- דרך המשי פינת אלנבי: ההון זורם החוצה מסין, חלק לא מבוטל ממנו לישראל
-
מפולת בשוקי סין: צניחה של 7% הובילה להפסקת המסחר לכל היום
- סין: משעוני אפל מצופי זהב לכלב ועד עירום של מודליאני
- פרשנות: הגולם קם על נתניהו
- כלל: אין גרעין שליטה? זה לא בהכרח רע
אבסורד? תלוי את מי שואלים
החפיפה בין שני התהליכים האלו יוצרת לעיתים התרחשויות שנראות במערב כאבסורדיות. ההיעלמויות הסדרתיות של פקידי ממשל ומשפטי הראווה זלגו גם לבכירים בסקטור הפרטי, במיוחד אחרי המפולת הגדולה בבורסות שהחלה ביולי. כך, בזמן שחברות סיניות הופכות לשחקניות בולטות בשוק המיזוגים והרכישות העולמי, מנהלים בכירים בהן נלקחים לחקירות משטרה ללא הודעה מוקדמת, כשלא ברור אם ומתי ישובו.
מפעל בסין צילום: cc by Andreas Habich המצב הפרדוקסלי שבו הממשל הסיני מדגיש בכל הזדמנות את כוונתו לתת לשוק לשחק תפקיד מרכזי יותר בכלכלת המדינה, ובה בעת שולח מסרים בדמות מעצרים שרירותיים וקביעת תקנות שדווקא מגבירות את מעורבותו במשק, מלמד יותר מהכול על החבל הדק שעליו בייג'ינג מנסה ללכת.
הכלכלה הסינית סובלת מתחלואים רבים. חלקם עלולים להפיל אותה מהחבל. ראשית, התעשייה במדינה נמצאת במצב של ייצור יתר. כלומר, לפחות מאז המשבר הכלכלי של 2008, הביקוש למוצרים שהיא מייצרת נמוכים מההיצע.
השאיפה של הממשל להעביר את הכלכלה לכזו המבוססת על צריכה פנימית אמורה לאזן את ייצור היתר, אך זה תהליך שעשוי לקחת זמן רב. נוסף על שינוי המגמה של הזדקנות האוכלוסייה, הצעד ההיסטורי שעליו הכריזה בייג'ינג השנה - ביטול מדיניות הילד האחד למשפחה - אמור להגדיל את הצריכה במשק הסיני. עם זאת, נראה שמשפחות סיניות רבות אינן ששות לנצל את ההזדמנות להעמיד עוד צאצאים בגלל העלויות הגבוהות של גידול ילדים במדינה.
סין סובלת גם מעודף היצע בענף הנדל"ן. תקציבי העתק שהשקיעה המדינה בפיתוח תשתיות בעשור הקודם והעידוד שנתנה הממשלה למעמד הביניים המתהווה להשקיע בנכסים, יצרו הר חובות עצום שגודלו האמיתי אינו ברור. זאת הודות לבנקאות הצללים שצמחה בסין ואפשרה לאזרחים ועסקים ליטול הלוואות ללא רגולציה ממשלתית מאזנת.
חולשה נוספת, שהפכה בולטת מאוד מאז הקיץ נמצאת במגזר הפיננסי. לאחר הדחיפה האדירה שקיבל ענף הנדל"ן, חששה הממשלה מהתחממות יתר של השוק, והשיתה מגבלות על השקעה בו. הכסף שכבר הסתובב במשק חיפש בית, ומצא אותו בבורסות.
ההתרסקות משכה תשומת לב
העולם הביט בדאגה במדדים שהצביעו על האטה בכלכלה האמיתית של סין. אך לפני כן שוק המניות במדינה המריא. בין ינואר ליוני אשתקד השלימה הבורסה בשנגחאי עלייה של 68%. במערב הקדישו לזינוק תשומת לב מועטה. הזרקורים הופנו לשוק ההון הסיני רק כשהחלה ההתרסקות. בניגוד לתיקון שביצעה הבורסה הסינית לאחר נסיקה דומה שהתרחשה ב־2007, הפעם הממשלה מיהרה להתערב ולהזרים מיליארדי דולרים כדי לעצור את הנפילה. במקביל היא החליטה להטיל מגבלות על הברוסה. המהלכים הללו נראים תמוהים מחוץ לגבולות סין, אך כלפי פנים הם מעבירים מסר ברור – עם כל הכבוד לכוחות השוק, הכוח האמיתי נמצא בבייג'ינג.
