נקודת התורפה של הבנקים האירופיים נמצאת באיטליה

"אנו סובלים, אבל שיא המשבר היה בשנה שעברה ועברנו אותו. איטליה כבר לא נמצאת בעין הסערה".

ראש ממשלת איטליה מתאו רנצי ניסה לשדר מסרים מרגיעים בראיון שהוא נתן אתמול (ו') לתחנת הרדיו אנק'איו (Anch'io) של רשות השידור האיטלקית RAI. הוא התייחס בדבריו לצניחת מניות הבנקים המקומיים: השווי המשוקלל של מניות הבנקים בבורסת מילאנו ירד ב־29.6% מתחילת השנה. רנצי אף ציין ש"אתמול הבנקים הצרפתיים רשמו ירידה חדה יותר", אולי בניסיון להסיט את תשומת הלב מעומק הבעיות של הענף במדינתו.

אבל גם אם המסרים שהוא העביר הרגיעו קצת את המגזר העסקי באיטליה אחרי שבוע סוער, גם רנצי יודע שהצרות של השכנות לא יסייעו בהתרת פקעת הבעיות שעמן מתמודדים הבנקים האיטלקיים. באוקטובר 2014 זכתה איטליה בתואר המפוקפק של המדינה עם המספר הרב ביותר של בנקים שכשלו במבחני הלחץ של הבנק המרכזי האירופי, כאשר אפילו יוון וקפריסין החבולות נותרו מאחור. בסך הכל, היו חסרים לבנקים האיטלקיים 10 מיליארד יורו של הון עצמי כדי לעמוד בדרישות הבנק המרכזי האירופי. לשם השוואה, לכלל הבנקים האירופים שלא עמדו במבחן נדרשו כ־25 מיליארד יורו.

הרפורמות בסכנה

מאז החל המשבר בגוש היורו ב־2009, החשיפה של בנקים באיטליה לנכסים רעילים גדלה בקצב מהיר בהרבה משל יתר המדינות הגדולות באירופה. ממוצע האיחוד האירופי לשיעור ההלוואות הרעילות כחלק מכלל ההלוואות שנתנו הבנקים עמד אשתקד על 6%. באיטליה הוא עמד על 17% – כמעט פי שלושה. במונחים כספיים, שיעור ההלוואות הרעילות של המגזר הבנקאי האיטלקי תפח מכ־100 מיליארד יורו ב־2009 עד לכ־350 מיליארד יורו נכון לסוף 2015. נטל ההלוואות הרעילות על הבנקים, שמנע מחלקם לעבור את מבחני הלחץ, הביא לכך שגם אלו שעברו אותם בהצלחה הפכו מוגבלים מאוד במתן אשראי לפי תקנות הבנק האירופי.

צילום: איי אף פי

המגבלות הללו מכבידות מאוד על המשק האיטלקי. בספטמבר, רנצי הצליח להכניס שינויים בשוק העבודה לאחר עימות ממושך עם האיגודים המקצועיים החזקים של איטליה. אף שהמגזר הציבורי המנופח באיטליה והעובדים הוותיקים הוחרגו מהתקנות החדשות, המהלך זכה לתשבחות בכל היבשת, ובמיוחד בגרמניה. בין היתר, התקנות מאפשרות למעסיקים לפטר ולשכור עובדים חדשים בקלות יחסית, ומרככת את חשש המעסיקים מגיוס עובדים, כל זאת במשק ששיעור המועסקים בו ביחס לכלל האוכלוסייה הוא הנמוך ביותר בגוש היורו, פרט ליוון.

עם זאת, יהיה קשה לראות את פרי עמלה של הממשלה כל עוד נמשך מחנק האשראי בכלכלה השלישית בגודלה בגוש היורו, כיוון שהבנקים לא יכולים לתת הלוואות למגזר הפרטי כדי להתרחב ולשכור עובדים חדשים. לפי אומדן של חברת המחקר "אוקספורד אקונומיקס", כל עלייה של 1% ביחס ההלוואות הרעילות לכלל ההלוואות פירושה 1.5 מיליארד יורו שנגרעים מהאשראי שהבנקים יכולים להעמיד לטובת המגזר הפרטי באיטליה.

כדי לפתור את המצב ולהעלות את המדינה על מסלול של צמיחה, במהלך 2015 שקדו הרשויות על גיבוש הסכם מול הנציבות האירופית בבריסל שיאפשר לבנקים במדינה למכור את ההלוואות הרעילות שלהן למשקיעים פרטיים. בחודש שעבר חתמו הצדדים על ההסכם המיוחל.

להבדיל מהסכמים אחרים שאפשרו הקמת "בנקים רעים" – מוסדות שרוכשים את הנכסים הרעילים מהבנקים במחירי השוק כדי למכור אותם בסיכון גבוה למשקיעים – ההסכם בין בריסל לבין רומא לא כולל מוסד שכזה במובנו הקלאסי, שמקיף את כל מערכת הבנקאות. האמצעים שננקטו רחוקים מלהיות מספיקים כדי לטהר את מאזני הבנקים מנכסים רעילים.

יד חופשית מדי לבנקים

כך למשל, ההסכם מאפשר לבנקים להחליט אם למכור את הנכסים הרעילים, ואילו רכיבים שלהם. יתר על כן, ההסכם לא כולל מתווה ברור שיסייע בקביעת ההפרש הרצוי בין מחיר השוק לבין השווי על הנייר של ההלוואה, ומתיר זאת בידי הבנקים, כאשר טווח המחירים של הנכסים עשוי לנוע על פי הערכות בין 25% לבין 45% משוויים על הנייר. פירושם של שני הסעיפים הללו הוא שהבנקים בעצמם ינהלו בעצמם את הכלים שישמשו אותם למכור את הנכסים הרעילים שיוכנסו תחת שתי קטגוריות סיכון. ממשלת איטליה הבטיחה לספק בטוחות רק כנגד הנכסים בקטגוריה עם הסיכון הנמוך יותר.

לשם השוואה, בהסכם שנחתם בין האיחוד האירופי לבין ספרד ב־2012 במטרה לשקם את המערכת הבנקאית במדינה, התחייבו כל הבנקים להעביר את נכסיהם לניהול הבנק הרע כתנאי לקבלת סיוע כספי שיאפשר להם להמשיך לפעול. הממשלה הספרדית עצמה ערבה לנכסים שכן היא החזיקה בנתח של 45% מהבנק הרע, כשיתר המניות הוחזקו בידי הבנקים וחברות הביטוח.

אף שהמהלך שביצעה ממשלתו של רנצי, שכהונתה החלה בדיוק לפני שנתיים, הוא משמעותי ביחס למהלכי ממשלות קודמות, ברור שהוא אינו מספיק. הישיבה על הגדר עד עכשיו הביאה לכך שהבנקים באיטליה רגישים יותר לזעזועים מאשר מקביליהם במדינות אחרות באירופה. החולשה של המערכת הבנקאית האיטלקית באה לידי ביטוי לא רק ביכולתה לתת הלוואות למגזר הפרטי, אלא גם ברווחיותה. לפי נתוני קרן המטבע הבינלאומית, התשואה על ההון בבנקים האיטלקיים עמדה בממוצע על 2.5% ברבעון השני של 2015, לעומת 7% בגרמניה ו־10% בספרד.

כל עוד הממשלה לא תבצע צעדים נוספים, הבנקים לא ישובו לאיתנם ויתקשו לתמוך בכלכלה ולסייע לרפורמות למצוא ביטוי בשטח. אם זה לא יקרה בטווח הבינוני, ראש הממשלה רנצי עלול לשלם בכסאו. עבור פוליטיקאי, אין תמריץ טוב מכך כדי לפעול.