מקלטי המס החדשים שצמחו מהזעזועים בכלכלה העולמית

התחמקות מתשלום מסים היא תופעה עתיקה כמו המסים עצמם. אבל, אם פעם היה מספיק להחביא את הכסף מתחת לערימת קש באסם ביום שבו גובה המסים האזורי מגיע לביקור, מהפכת המידע הפכה את העלמת הכספים למסובכת יותר, אבל אף פעם לא יותר מהתחכום של יועצי המס, רואי החשבון והמשפטנים שעוסקים בתחום.

המשבר הכלכלי שפרץ ב-2008 לא רק הצית מחדש את הדיון באי השוויון בהכנסות, אלא גם גרם לממשלות לחפש דרכים חדשות למלא את קופותיהן המדלדלות. אף שעל פניו מדובר באינטרס משותף לכל המדינות, גם כאן יש תחרות. כך, בשעה שממשלות אחדות ראו במשבר מניע לפעול נגד חברות בינלאומיות ואזרחים שמעבירים תילי תילים של דולרים אל המקומות הרחוקים ביותר שניתן להעלות על הדעת, אותם מקומות בדיוק זיהו הזדמנות למלא את הקופה שלהן בכסף שברח ממדינות אחרות. 

המאמץ המתואם שהוביל פורום 20 הכלכלות הגדולות G20 ביחד עם ארגון המדינות לשיתוף פעולה ופיתוח כלכלי (OECD), אמנם יצר בסיס רחב לשיתוף מידע בנושא מס, אבל עדיין מדובר רק בבסיס, והיכולת לבנות עליו תלויה ברצון וביכולת של הממשלות.

פנמה, שבה רשומה פירמת עורכי הדין מוסאק-פונסקה שהמסמכים שלה הם שהודלפו וחשפו את היקף התופעה, היא דוגמא טובה להיעדר רצון לשיתוף פעולה עם המאמצים הבינלאומיים. המדינה המרכז אמריקאית סירבה לחתום על אמנה עולמית לשיתוף אוטומטי של מידע בנושא מס שאמורה הייתה להפוך את ההתחקות אחר ניתוב הכספים לפשוט עבור כל הצדדים המעורבים. מדינות אחרות שסירבו לחתום היו בחריין, והאיים ונואטו ונאורו. ארה"ב סירבה גם היא להצטרף לאמנה, אבל יצרה מסגרת חוקית מקבילה שמאפשרת לה לשתף מידע עם מדינות עמיתות.

ונואטו. ממעצמת ספנות למעצמת מס צילום: שאטרסטוק

הקירבה לסין הפכה איים זעירים למעצמות מס

לפי ההדלפות, מוסאק-פונסקה מחזיקים מידע של מעל ל־200,000 חברות שעבורן היא שימשה כסוכנת מורשית. החברות הללו נרשמו במגוון של מקלטי מס. לצד שורה של מקלטים ותיקים כמו איי קיימן ואיי הבתולה הבריטיים, שם היא רשמה 100 אלף חברות, מסמכי פנמה חשפו יעדים חדשים ומסקרנים שאליהם מנותבים כספי עשירי העולם.

כך למשל, אחד מהיעדים האלה הוא ניואה (NIUE), אי זעיר בדרום האוקיינוס השקט, כ-2,500 קילומטר מצפון לניו זילנד. האי מאכלס 1,190 תושבים ונבחרת הרוגבי שלו מדורגת במקום ה-33 בעולם. בניואה יש גם משרד של מוסאק-פונסקה. למעשה מדובר באחד הסניפים המצליחים של פירמת עורכי הדין עד שבשנת 2001 80% מתקציב הממשלה התבסס על הכנסות שהגיעו מהסניף. עורכי הדין של מוסאק פונסקה לא בחרו באי בגלל החופים היפים, או אפילו בגלל חיבתם לרוגבי, אלא בגלל שלפי ספר החוקים שלו כל חברה שרשומה בו אך לא פועלת בו לא חייבת לשלם בו מסים. ממשלת האי אמנם חתמה על אמנת שיתוף המידע בענייני מס של ה-OECD, אך האיחוד האירופי לא הסיר אותה מהרשימות השחורות שלו.

מדינה אחרת, שדווקא לא חתמה על אמנת שיתוף המידע בענייני מס וגם שמה עלה במסמכי פנמה היא ונואטו. מדינת האיים שבדרום האוקיינוס השקט הייתה מוקד לרעש אדמה של 6.9 בסולם ריכטר בתחילת השבוע. פרסום המסמכים הפך את השבוע הראשון של אפריל לחסר תקדים בתולדות המדינה – שהגיעה לכותרות כלי התקשורת יום אחרי יום בהקשרים שונים לחלוטין. החשיבות של מדינות האיים באוקיינוס השקט כמקלטי מס גברה עם הפיכתה של סין לכוח כלכלי דומיננטי מאוד – תהליך שהגיע לשיאו בעשור הראשון של המילניום. מעמד המתעשרים החדש במדינה הענקית לא אימץ מעשירי המערב רק את סמלי הסטטוס כמו מכוניות יוקרה או בעלות על יקבים, אלא גם את הפרקטיקות להתחמקות מתשלום מסים. הקרבה היחסית של האיים לסין, ועובדת היותה שותפת סחר ראשית של אוסטרליה וניו זילנד השכנות, הפכו את מדינות האיים למקלטים אטרקטיביים בהרבה מהמקלטים הוותיקים שבים הקריבי, שקרובים גיאוגרפית לארה"ב. העברת המוקד של מקלטי המס מאוקיינוס לאוקיינוס הוא תמונת מראה, אפוא, של שינוי מערך הכוחות בכלכלה הגלובאלית.

סמואה. המשבר בסין מאיים על העתיד

המשבר הכלכלי של 2008 הוליד ענף כלכלי חדש

מאגר המידע הפתוח של ארגון העיתונאים החוקרים הבינלאומי, שמכיל בינתיים מסמכים עד שנת 2010, מראים את המגמה הזו לאורך זמן. עד המשבר הכלכלי העולמי היה אחד מאפיקי ההכנסה העיקריים של מדינות האיים שבאוקיינוס השקט רישום ספינות מסחר תחת דגלן, מה שסייע לבעליהן להתחמק מהרגולציה במדינות המוצא שלהם. הפרקטיקה הזו ידועה בעולם הספנות כבחירת "דגל נוחות" שמאפשר לבעלי האונייה, למשל, לשלם שכר נמוך יותר למלחים, להתחמק מאכיפת תקנות בטיחות ולמנוע מהם להתאגד.

איי מרשל באוקיאנוס השקט. הכי רחוק מעינם הפקוחה של רשויות המסים צילום: VWPics/Newscom

אלא שהמשבר הכלכלי הביא עימו גם הפחתה ניכרת בתנועת כלי השיט, וצמצם משמעותית את ההכנסות של מדינות האיים ממכירת דגלן לתאגידי הספנות הבינלאומיים. למזלן, העברת כובד המשקל של הפעילות הכלכלית העולמית מארה"ב ואירופה למדינות אסיה המתעוררות ובראשן סין יצר עבורן הזדמנות לפתח ענף כלכלי חדש – רישום חברות קש לצרכי תכנוני מס. מידע של הבנק להסדרי סליקה בינלאומיים, שמכונה הבנק של הבנקים המרכזיים, מלמד שבין 2006 ל-2012 צמחו הנכסים הרשומים בבנקים בעולם כולו ב-14% בלבד. באיי מרשל, לעומת זאת, צמחו הנכסים הרשומים בחברות שמאוגדות באי פי שלושה, מ-11.2 מיליארד דולר ל-37.4 מיליארד דולר. בסמואה צמחו הנכסים פי ארבעה, ממיליארד דולר ל-4.7 מיליארד דולר ואילו בוונואטו היקף הנכסים צמח ביותר מפי שניים, מ-300 מיליון דולר ל-700 מיליון דולר.

מנגד, בתוך המדינות המדוברות יש התנגדות משמעותית להתבססות כלכלתן על פרקטיקות נכלוליות להתחמקות מתשלום מסים. לדברי המתנגדים, היותן מקלטי מס הופכות אותן מוקד משיכה לכספים שמקורם בפשע מאורגן, ואת פקידי הממשלה והפוליטיקאים למושחתים, או לפחות מועדים לשחיתות.

עמדת המתנגדים קיבלה בשנה האחרונה רוח גבית, כשסימני ההאטה בסין וביתר השווקים המתעוררים באסיה הולכים ומתרבים. כך או כך, המדינות הללו עלולות למצוא עצמן שוב נאבקות על עתידן הכלכלי והפרסום של מסמכי פנמה בוודאי לא יסייע להן לשרוד.