קרן המטבע הבינלאומית: חטאנו בעיוורון ובצייתנות במשבר היורו

דו"ח פנימי של קרן המטבע הבינלאומית מותח ביקורת חריפה על האופן שבו התנהל המוסד בעיצומו של המשבר בגוש היורו.

לפי הדו"ח של משרד הביקורת הפנימי (IEO) של קרן המטבע, שעליו דיווח "הדיילי טלגרף" הבריטי, בכירי הקרן שעסקו בגיבוש תוכניות החילוץ של יוון, אירלנד ופורטוגל הוליכו שולל את מועצת המנהלים של המוסד, ביצעו שורת טעויות שהסבו נזק ליוון, התעלמו מסימני אזהרה ברורים למשבר מתקרב, לקו בהערצה עיוורת למטבע היורו וכשלו בהבנת עיקרון בסיסי בתיאוריה המוניטארית. אנשי משרד הביקורת הגדירו את עמיתיהם כ"נוטים לניתוח שטחי ומכני של המצב" וכחלק מ"תרבות של צייתנות".

ההאשמות החמורות הללו הן הפעם השנייה שבה קרן המטבע מכה על חטא בשנה האחרונה, לאחר שבמאי פרסמו כלכלנים ממחלקת המחקר שלה מאמר שבו הם מצביעים על כשלים בתיאוריה הכלכלית הניאו־ליברלית שהקרן קידמה בשלושת העשורים האחרונים.

מחברי דו"ח הביקורת, שהתפרסם ב־8 ביולי ונחשף בסוף השבוע, טוענים שנמנעה מהם הגישה למסמכים של צוותי הקרן שעסקו בניהול המשבר בגוש היורו. "מסמכים רבים הוכנו שלא בדרכים המקובלות בקרן ואת חלקם לא ניתן היה לאתר. בחלק מהמקרים צוות ה־IEO לא הצליח לקבוע מי קיבל החלטות מהותיות או איזה מידע היה זמין לצוותים", נכתב בדו"ח. הכאוס שבו התנהלה הקרן מעלה שאלות לגבי רמת המעורבות של קברניטי אחד מהמוסדות העוצמתיים בעולם בנעשה בו. עם זאת, הדו"ח לא מאשים את יו"ר הקרן כריסטין לגארד ברשלנות. לפי הדו"ח, הגישה לטיפול במשבר גוש היורו כולו לקתה ב"חשיבת עדר" ו"קיבעון מחשבתי". לקרן המטבע לא היתה כל תוכנית חירום למשבר מערכתי בגוש וגם לא ידע מספק על הפוליטיקה האירופית. הסיבה לכך, לפי הדו"ח, היתה שבקרן לא העלו על הדעת אפשרות כזו.

"לפני השקת היורו ההצהרות הפומביות של קרן המטבע נטו להדגיש את היתרונות שבמטבע המשותף. היו בקרן אנשי מקצוע שטענו כי מבנה מערכת היורו פגום בבסיסו, אבל טענותיהם נדחו על הסף", נכתב בדו"ח, שבו נטען גם כי האהדה שגילתה קרן המטבע ליורו המשיכה לעוות את חשיבת כלכלני המוסד במשך שנים. "קרן המטבע הבינלאומית טענה כי הבנקים בגוש היורו איתנים וכי הפיקוח עליהם איכותי גם אחרי תחילת המשבר הפיננסי הבינלאומי באמצע 2007. ההנחה השגויה הזו נובעת מכך שהקרן לקחה את מהימנות רשויות הפיקוח על המטבע כמובנה מאליה", נכתב.

צילום: רויטרס

הדו"ח מצביע על כשל בסיסי של הקרן, שהתעלמה מכך שאיחוד מוניטארי שאינו מגובה באיחוד תקציבי או פוליטי – בדומה לגוש היורו – רגיש במיוחד למשברי חוב. הסיבה לכך היא שבמצב כזה, מדינה שמתמודדת עם זעזוע כלכלי לא יכולה לרכך אותו באמצעות כלים מוניטאריים כמו פיחות שער המטבע. "כללי הבסיס של דינמיקת חובות לא תקפים במלואם כשמדובר באיחוד מוניטרי, שבו אין למדינות שנתונות בחובות כלים זמינים להתמודדות עם המשבר", נכתב בדו"ח.

מבקרי הקרן סבורים שבטיפול במשבר החובות היווני הפרה הקרן את אחד מכללי היסוד שלה כאשר חתמה על חבילת החילוץ הראשונה למדינה ב־2010, בלי שהיו בידיה ראיות לכך שהמהלך אכן ירסן את חובות הממשלה באתונה או יסלול את הדרך להתאוששות כלכלית. האישור לחבילת החילוץ ניתן בעקבות החרגה של יוון מהכלל על ידי הוספת תיקון שלפיו ניתן להעניק את הסיוע ללא הקריטריונים הללו במקרה של סכנה לזליגה של המשבר למדינות אחרות. הצוות שטיפל במשבר ביוון הסתיר את ההחרגה מהנהלת הקרן באמצעות קבירת התיקון בים של מלל. "מועצת המנהלים של קרן המטבע לא קיבלה כל מידע על המהלך ולא נדרשה לתת עליו את הדעת. המנהלים גילו שהפצצה הוטמנה בתוך הטקסט, אבל זה היה רק לאחר מעשה", נכתב.

השליכו את יוון לכלבים

האישום החריף ביותר בדו"ח הוא כי הקרן השתמשה בתוכנית החילוץ של יוון כ"מתקפת מנע" שנועדה להציל את גוש היורו ואת הבנקים הצפון־אירופיים. יוון נאלצה לקבל על עצמה את המתכון הקבוע של הקרן לטיפול במשברים שכולל מדיניות צנע והעלאת מסים, ללא כל פיצוי בדמות הסדר חובות והפחתת שער המטבע. בגלל שיוון היא חלק מגוש היורו, לא ניתן היה לפחת את שער המטבע שלה. הפתרון שכפתה קרן המטבע היה "פיחות פנימי" של 20%–30% באמצעות קיצוץ במשכורות שיוביל ליצירת פער דפלציוני וירידת מחירים. המהלך הזה התברר כהרה אסון והוביל להתכווצות חדה של המשק בזמן שהחוב הממשלתי המשיך להעמיק. "הניסיון להשיג תחרותיות במחירים במשק היווני תוך כדי ניסיון לצמצם את יחס החוב לתוצר היתה שגיאה חמורה בהתנהלות הקרן", נכתב בדו"ח.

תוכנית הצנע שנכפתה על יוון עלתה לה בהתכווצות התוצר ב־11% למשך שלוש השנים הראשונות ליישומה, מ־2010 עד 2013. העובדה כי הקרן מנעה את הפעלת מנגנוני הפיצוי החריפה את המשבר. אלא שבתגובה הקרן כפתה עוד צעדי צנע, שהחריפו אותו עוד יותר. בעקבות המדיניות הזו התוצר הנומינלי של יוון עמד על 25% פחות מאשר תחזיות הקרן, בשעה שהאבטלה במדינה זינקה ל־25% במקום ל־15% שהקרן צפתה.

שר האוצר היווני לשעבר יאניס ורופאקיס, שכינה את המדיניות הזו "הטבעה תקציבית", תבע את פיטורי פול תומסן, ראש הצוות שטיפל מטעם הקרן במשבר בארצו, ודרש מאנשי הקרן להתנצל בפני העם היווני. "זמן לדרוש את פיטוריו המיידיים של פול תומסן. בלי אם ובלי אבל. הירידה מהבמה נמצאת בצד שמאל", הוא כתב בחשבון הטוויטר שלו.