הסוכנים העיוורים של הגלובליזציה

צמרת עולם הכלכלה והפיננסים שהתכנסה בסוף השבוע בוושינגטון לכינוס הסתיו השנתי של קרן המטבע הבינלאומית והבנק העולמי, לא יכולה היתה להתעלם מהקריאה לעצור את מגמת הנסיגה מהגלובליזציה.

לפי הסברה הרווחת, הירידה בהיקף הסחר הבינלאומי היא משהו שיש לטפל בו. במקרה הטוב, הסברה הזו פשטנית. שורש הבעיה טמון בהיעדר הבנה של המניע לצמיחה בסחר הבינלאומי בעשורים האחרונים. אמנם היו ניסיונות לנתח את ההאטה בסחר — קרן המטבע הבינלאומית אפילו הקדישה לכך פרק שלם בתחזית הכלכלית האחרונה שלה — אבל אלו לא הצליחו לזהות אף מכשול חדש. במקום זאת, קרן המטבע נימקה שלושה רבעונים רצופים של האטה בקצב צמיחת הסחר הבינלאומי ב"חולשה כללית בפעילות הכלכלית", ובייחוד בהשקעות.

ציפיות לא ריאליות 

אף שהיא לא קבעה חד־משמעית מה הגורם למגמות הנוכחיות, קרן המטבע קראה להחיות מחדש את "מעגל הסחר והצמיחה". האמונה החזקה של המוסד בחשיבות הסחר הבינלאומי היא ברורה.

יו"ר קרן המטבע כריסטין לגארד ונשיא הבנק העולמי ג'ים יונג קים, ביום שישי צילום: איי פי

אבל האמונה היא חלק מהבעיה. אמונה עיוורת בגלובליזציה הביאה רבים לעשות ממנה הרבה יותר ממה שהיא באמת. בכך הם יצרו ציפיות בלתי ניתנות למימוש לליברליזציה של הסחר, וכשאלו אכן לא התממשו, רבים הרגישו מרומים ודחו את רעיון הסחר החופשי.

אין פירוש הדבר שחסרות ראיות אמפיריות לתועלת שבסחר חופשי. הסרת חסמי סחר מאפשרת למדינות להתחיל להתמחות בסקטורים שבהם יש להן יתרון, דבר שמוביל לצמיחה מהירה יותר ולעלייה ברמת החיים של התושבים. ואכן, משנות החמישים ועד שנות השמונים של המאה ה־20 הביאה הסרת חסמי הסחר שהוטלו בזמן מלחמת העולם השנייה תועלת רבה מאוד.

אבל, התיאוריה הכלכלית מלמדת שהתועלת מהסרת חסמי סחר פוחתת מהר יותר ככל שהחסמים מתמעטים. לכן אין כל הפתעה בכך שבתחילת שנות התשעים, לאחר שהיטלי יבוא וחסמים אחרים כמעט ונעלמו, התועלת של סחר חופשי כבר מוצתה ברובה. הסרת החסמים שעוד נותרו לא היתה משנה הרבה.

מה שכן שינה היה שגשוג בן שני עשורים במחירי הסחורות. המחירים הגבוהים אפשרו ליצואניות סחורות בולטות להגדיל את היבוא ולנקוט מדיניות פנים מעודדת צמיחה, שמטבע הדברים תרמה את שלה לצמיחה העולמית. יתר על כן, מכיוון שסחורות אחראיות לחלק גדול מהסחר הבינלאומי, עליית מחיריהן נתנה דחיפה משמעותית לשווי הכולל שלו.

שאלה של עיתוי

במקום להכיר בחלקם של מחירי הסחורות בשגשוג הסחר ובדחיפת הצמיחה בתחילת שנות האלפיים, מרבית הכלכלנים והפוליטיקאים נטו לתת את הקרדיט לליברליזציה של הסחר הבינלאומי. בעשותם כך הם אשררו את התפיסה ש"היפר־גלובליזציה" היא המפתח לאושר ועושר לכל אדם באשר הוא.

אבל, להבדיל מהצמיחה שהביאה להסרת חסמי הסחר, זו שגרמו מחירי הסחורות הגבוהים הביאה לירידה ברמת החיים במדינות המפותחות — אלו שמייבאות סחורות. הסיבה היתה החלשת כוח הקנייה של העובדים. לא היה פוליטיקאי אחד שהעז לעשות את ההבחנה הזו, וכשהעובדים במדינות המפותחות החלו להרגיש את הלחץ הכלכלי, הם הסיקו שהגלובליזציה היא מקור הבעיה.

תפקיד מחיר הסחורות בצרות העובדים במדינות המפותחות באה לידי ביטוי בהבדלים בהשפעתם על תושבי ארה"ב ותושבי אירופה. מכיוון שארה"ב מפיקה לעצמה חלק גדול מהגז והנפט שהיא צורכת, לעלייה במחירי הסחורות היתה השפעה פחותה על הכלכלה האמריקאית בהשוואה לכלכלה האירופית.

עם זאת, העובד האמריקאי הוא שהושפע יותר מהעלייה במחירי הסחורות מאשר עמיתו האירופי בעיקר מכיוון שהמיסוי הגבוה באירופה הביא לכך שגם אם מחיר הנפט עלה בחדות, שיעור העלייה במחיר הדלק היה מתון יותר. כך שלמעשה, רק יצרני הנפט האמריקאיים ומספר מצומצם של עובדים בענף באמת הרוויחו מעליית מחיר הנפט בארה"ב.

התהליכים האלו התרחשו בזמן שהסכם הסחר הצפון אמריקאי (NAFTA) נכנס לתוקפו. אף שמרבית המחקרים הראו שמספר המשרות שאבדו בגלל ההסכם היה מוגבל, העיתוי יצר רושם עז שהסכמי סחר חופשי הם רעים מאוד עבור העובד האמריקאי.

כשהמשבר הפיננסי העולמי פרץ ב־2008 ומחק את שווי הבתים שגרמו לתחושת העושר בקרב אותם עובדים, הם היו אלו שנאלצו להתמודד עם ההשלכות הקשות

ביותר של המצב החדש. בכך נוצר כר פורה לדמגוגים כמו דונלד טראמפ, שמפזרים הבטחות לעתיד ורוד שהם ישיגו באמצעות פרוטקציוניזם.

כשבוחנים את הפערים בין ההבטחות שניתנו לבין החוויה האישית של עובדים רבים, הסלידה הנוכחית מהסכמי סחר ממש לא מפתיעה.

ואולם, יש גם חדשות טובות: אם הירידה בסחר העולמי צפויה להוריד את מחירי הסחורות, העובדים במדינות המפותחות עשויים להפיק מכך תועלת רבה. אולי זה מה שיספיק כדי להחליש הדרישה לחסמי סחר לא נחוצים.

הכותב הוא מנהל המרכז למדיניות אירופית בברלין. פרוג'קט סינדיקט, 2016. מיוחד לכלכליסט