רפורמת המס בארה"ב: חגיגת מסים למיוחסים

דונלד טראמפ יכול היה לרשום היום רגע של ניצחון. שני בתי המחוקקים העבירו את מהלך החקיקה המשמעותי הראשון בכהונתו. נשיא ארצות הברית הצליח להגשים שאיפה רבת שנים של המפלגה הרפובליקאית: להעביר רפורמה גורפת במסים.

מה שקצת מקלקל את החגיגה זו העובדה שהציבור האמריקאי לא חולק את שביעות הרצון שחש הנשיא. הסקרים מראים שרוב הציבור מתנגד לתוכנית וגם לא משתכנע מהאופן שבו הנשיא והמחוקקים מציגים אותה. רוב ניכר של האמריקאים מאמינים שהרפורמה במסים תיטיב בעיקר עם העשירים, ולא עם בני מעמד הביניים. והאמת היא, שזה גם הניתוח שמגיע מכיוון הרוב מכריע של מומחי המס והכלכלנים באמריקה. לא מדובר בוויכוח בין דמוקרטים ורפובליקאים. ההערכה הכמעט גורפת היא שתוכנית המס תוביל לעוד גירעונות, לא תגדיל משמעותית את הצמיחה ותיטיב בעיקר עם אלה שבצמרת סולם ההכנסה והעושר.

בדרך להעברת הרפורמה, הופרחו הרבה הבטחות. שקוד המס יהפוך לפשוט יותר, שהרפורמה "תשלם על עצמה" וכך הגירעון לא יגדל, שהמחוקקים יסגרו פרצות בתקנות המס, שמעמד הביניים יהיה המרוויח הגדול. אלא שלפי הערכות גופים בלתי תלויים, הרפורמה תגדיל את הצמיחה בארה"ב בשיעור זניח של 0.1% בשנה בלבד ותיצור גירעון של כטריליון וחצי דולר ואולי הרבה יותר.

יאפשר תעלולי מס

חוק המס החדש נחקק בחופזה, הוא מכיל שלל הטבות לשותפויות ולחברות ארנק (בהן מחזיקים לא רק הנשיא אלא גם חלק מראשי המחוקקים הרפובליקנים) והוא צפוי לספק שלל תעסוקה לרואי חשבון ולמומחי מס. יש הצופים שהוא יאפשר תעלולי מס שונים ומשונים שיגדילו את הגירעון עוד הרבה יותר. המרוויחים הגדולים עתידים להיות חברי המאיון העליון, במיוחד מאחר שהתוכנית בנויה כך שהטבות מס ההכנסה וההקלות למעמד הביניים הן מוגבלות בזמן.

בלב הרפורמה עומדת הקטנה של מס החברות ל־21%. לכאורה, הורדת המסים הזאת אמורה להמריץ את הפעילות העסקית, ומכאן התחזיות האופטימיות של הרפובליקאים על זינוק בצמיחה שיחלחל לתלוש השכר של כולם (וכאמור, תחזיות כאלה מגיעות מכיוון הרפובליקאים בלבד). אלא שכפי שהסביר למשל המיליארדר מייק בלומברג, לשעבר ראש העיר של ניו יורק, כבר היום יושבים התאגידים על רזרבות מזומן של יותר משני טריליון דולר ולא מנצלים אותם להשקעה. את הטענה שהרפורמה תוביל לעוד צמיחה ולגידול בשכר, הוא מגדיר "פנטזיה טהורה". לא מעט אנליסטים מסכימים כי בתנאים הנוכחיים, שבהם המימון זול, אם חברות היו מזהות הזדמנות להשקעה, הם כבר היו מנצלות אותה, ולא מחכות לרפורמה במס. ומכאן הצפי שרוב הכסף יילך לרכישה מחדש של מניות, לדיבידנדים ולהפחתת חוב תאגידי.

מי ירוויח מכל זה? למשל, בעלי החברות והמנהלים שלהן. שוק המניות האמריקאי אכן רושם ביצועים נאים מאז כניסתו של טראמפ לתפקיד, והוא מקפיד להתגאות בכך. אבל חשוב לזכור שהבעלות על מניות מרוכזת ביותר. לפי אחד החישובים, שני העשירונים העליונים מחזיקים כ־90% מהמניות בארה"ב, ומתוכם המאיון העליון מחזיק ביותר מ־40%. במילים אחרות, כמעט רק אלה שבצמרת נהנים מהזינוק במניות.

דונלד טראמפ צילום: איי פי

יש סעיפים שכן יביאו כסף לקופה, למשל החנינה שתאפשר לחברות להחזיר לארה"ב את הרווחים שאותן הן מחזיקות במקלטי מס - 2.6 טריליון דולר. אלא שעל הסכום הזה הן ישלמו שיעור מס מופחת, בין 8% ל־15.5%, ויש הרואים בכך פרס על השנים שבהן נמנעו מתשלום מס. במבט קדימה, הן לא ישלמו מסים על הכנסות מחוץ לארה"ב, מה שעשוי לתמרץ אותן דווקא להעביר פעילות מעבר לים.

יש הטוענים שגם הרפורמה הנוכחית לא תחזיק מעמד יותר מדי זמן. אפשר להסכים שרפורמה במס החברות היא רעיון לא רע, אבל לא רפורמה שיוצרת יותר מדי פרצות ומגדילה את הגירעון. ולכן יידרש סיבוב השלמה. אלא שאפשר גם לזהות כיוון אחר. דובר בית הנבחרים פול ריאן כבר הכריז שבגלל החוב והגירעון, "בשנה הבאה יהיה צריך לטפל בקצבאות", כלומר לקצץ בתוכניות הבריאות הממלכתיות ובביטוח הלאומי. במילים אחרות, קודם כל מעבירים

רפורמה במס שיוצרת גירעון, ואז מקצצים בהוצאות רווחה כדי לסגור את הגירעון. זו האסטרטגיה המוכרת שזכתה לכינוי "להרעיב את החיה".

מרוץ עולמי לתחתית

האם ישראל תושפע מהרפורמה האמריקאית? לא בהכרח. מס החברות כאן אמנם גבוה יותר (23% מה־1 בינואר), אבל חברות שמייצאות מישראל משלמות שיעורים נמוכים בהרבה, שמגיעים בחלק מהמקרים ל־5% בלבד. מה שכן, אם הרפורמה האמריקאית תוביל למרוץ לתחתית, שבו מדינות יתחרו זו בזו על הורדת מסים, ייתכן שגלי ההדף יגיעו גם לכאן.

ייתכן גם, שיש מי שיראה בתוכנית האמריקאית מודל כלכלי לחיקוי. אבל כאן חשוב להדגיש שאין היגיון כלכלי ברור מאחורי התוכנית. וכאמור, היא גם לא צפויה להגדיל משמעותית את הצמיחה בארה"ב. בעיקרה, מדובר במאבק פנים אמריקאי על משאבים, שבו העשירים מקבלים הטבות מס שימומנו על ידי גירעון, ובחלק מהמקרים, על ידי פגיעה בהטבות המס שמהם נהנים תושבי מדינות כמו קליפורניה וניו יורק, כלומר המדינות הדמוקרטיות. מרטין וולף, הפרשן הכלכלי המשפיע של "הפייננשל טיימס", כבר כינה את המציאות המתהווה בארה"ב פלוטו־פופוליזם: מצב שבו פלוטוקרטים, אילי הון עשירים, נושאים את דגל הפופוליזם. אבל במקום להיטיב עם הבוחרים שלהם, הם דואגים לכיסם.