טראמפ הפך את הבנק הפדרלי לשעיר לעזאזל

סיבות רבות נזרקו לאוויר להתרסקות ולריבאונד של שוקי המניות בשבוע שעבר, שחזו בנאסד"ק, ב־S&P 500 ובדאו ג'ונס צונחים בסיכום שבועי בשיעורים של 6.4%, 4.7% ו־3.1% בהתאמה. עם סיבות אלו נמנות ההערכות שהריבית בארה"ב תמשיך לעלות, מלחמת הסחר שבה פתח נשיא ארה"ב דונלד טראמפ מול סין והחשש מתוצאות הבחירות המתקרבות לקונגרס. הצעות אחרות היו הימורים על תנודתיות בשווקים שהגבירו את הבלאגן, פעולתם של אלגוריתמים ממוחשבים למסחר במניות שהובילו לתגובת יתר ואף תחלופה בין סוגי המניות שמובילות את השוק.

בקיצור, לא חסרים הסברים אפשרים לנפילות בשווקים, ורובם בגדר חוכמה שבדיעבד. למעשה, כל אחד יכול לבחור את ההסבר המתאים למשקפיים שדרכם הוא מסתכל על השווקים, כפי שטוען המשקיע והפרשן הוותיק בארי ריטהולץ, שמציע לקחת הכל בפרופורציה. השוק התרסק לרמות שלא נראו מאז, ובכן, שלושה חודשים. לא בדיוק סוף העולם.

צילום: AP

1. הבנק המרכזי אופטימי

למרות זאת, יש גורם אחד שתפס את תשומת הלב וקרוב לוודאי שהיווה גורם מרכזי בטלטלה האחרונה בשווקים: ההכרזות האחרונות של יו"ר הבנק המרכזי בארה"ב (הפד) ג'רום פאוול, שהבהיר בסוף השבוע האחרון שלדעתו הכלכלה האמריקאית נמצאת במצב מצוין. בנאום שנשא בבוסטון הצהיר פאוול כי הוא "מרוצה מאוד" מהכלכלה האמריקאית ושהוא צופה שהצמיחה הנוכחית "יכולה להימשך עוד תקופה".

כל זה מסמן שהפד בראשות פאוול מתכוון להמשיך להעלות את הריבית - וזה מה שהפחיד את השווקים. כלומר, זה כנראה מה שהפחיד את השווקים, שהרי לא מדובר בהתפתחות חדשה. כבר זמן מה שהפד מצהיר בעקביות שבכוונתו להמשיך בהעלאות הריבית. ייתכן שהחידוש הוא בכך שהצהרותיו האחרונות של פאוול מבהירות שבפד באמת מתכוונים לעשות זאת. ריבית גבוהה נחשבת לגורם שמקשה על שוק המניות, למשל כי היא מגדילה את עלויות המימון של חברות ומקטינה את הרווחיות שלהן - ומכאן לכאורה נובעת הטלטלה.

טראמפ ופאוול. צמד חמד צילום: בלומברג

2. טראמפ שובר עוד נורמה

הכרזותיו של פאוול הקפיצו לא רק את השווקים אלא גם את הנשיא טראמפ, שבמסיבת עיתונאים שערך בבית הלבן בעיצומן של הנפילות בשווקים הצהיר ש"הפד השתגע" ושהבנק המרכזי "נהיה לוקו". טראמפ אמנם הבהיר שאין בכוונתו לפטר את פאוול, אך האמת היא שממילא אין לנשיא סמכות לפטר את יו"ר הפד. ועם זאת, הביקורת החריפה שמתח טראמפ על פאוול, שאותו מינה בעצמו רק בתחילת השנה, היא עוד קו אדום שחוצה הנשיא האמריקאי.

בעשורים האחרונים התקבע בכל רחבי העולם העיקרון של עצמאות הבנק המרכזי, כלקח מימי ההיפר־אינפלציה של שנות השבעים והבחירות של הנשיא לשעבר ריצ'רד ניקסון במדיניות הריבית. בהצהרותיו החדשיות טראמפ רומס את העיקרון הזה. מדוע? לא בהכרח כי הוא סבור שהמדיניות שפאוול מוביל שגויה אלא כי הוא צריך שעיר לעזאזל.

מאז הושבע לנשיאות, טראמפ נוהג להתפאר ללא הרף בביצועים הטובים של שוק המניות. עכשיו, כשהוא נופל, הוא צריך מישהו להאשים, ופאוול סיפק לו את ההזדמנות לכך. כלומר, כפי שציינו לא מעט פרשנים, אין פה בהכרח ריב עקרוני אלא תמרון פוליטי של טראמפ, שמסיט את תשומת הלב מההשלכות האפשריות של המדיניות שלו עצמו, כמו השפעות מלחמת הסחר או הגירעונות התופחים.

3. חזרה לסביבה נורמלית

והנה עוד סיבה לא להתרגש מהטלטלה האחרונה בשווקים: לרוב האנשים אין בכלל מניות. כפי שהראה מחקר מדובר של פרופ' אדוארד וולף מ־NYU לפני שנתיים, העשירון העליון של משקי הבית בארה"ב מחזיק ב־84% מהערך הכולל של שוק המניות. כך שהנפילות בשערי המניות רחוקות מלהשפיע על כלל הציבור.

וייתכן, כאמור, שהנפילות הללו נובעות מכך שהכלכלה במצב טוב ושאנחנו חוזרים לסביבה יותר "נורמלית", שבה הריביות גבוהות ומחירי הנכסים לא מנופחים. בתסריט כזה קשה יותר לבוא בטענות לפד, שתפקידו לפי חוק הוא לשמור על אבטלה נמוכה ועל אינפלציה שנעה סביב 2% בשנה. או כפי שניסחה זאת אחת הכותרות ב"ניו יורק טיימס": "הריביות עולות מכל הסיבות הנכונות".

צילום: shutterstock

4. נתוני תעסוקה במחלוקת

הצרה היא שלא הכל מסכימים עם גישה זו. כשפאוול וחבריו בצמרת הבנק המרכזי מצהירים שבכוונתם להמשיך בנתיב העלאות הריבית, הם עושים זאת בין היתר מכיוון שהם סבורים ששוק התעסוקה בארה"ב במצב מצוין ושאין לו עוד מקום רב לשיפור. לכן, הם מאמינים ששמירה על ריבית נמוכה תוביל לזינוק בשכר ואיתו לזינוק באינפלציה. כדי להימנע מכך, הם נחושים להמשיך בהעלאות ריבית.

אלא שיש לא מעט כלכלנים שסבורים שנתוני האבטלה לא מספקים את התמונה המלאה. לטענתם, נתונים אלו לא משקפים את מספר האנשים שהיו רוצים לעבוד יותר שעות ולא מצליחים בכך, או את מספר האנשים שנפלטו לחלוטין משוק העבודה ולא מקבלים דמי אבטלה. לראיה, עד כה לא נרשם זינוק דרמטי בשכר העובדים בארה"ב, כפי שצפוי היה לקרות בשוק עבודה "הדוק" שבו המעסיקים מתחרים במרץ על כל עובד פנוי.

5. חילוקי דעות מקצועיים

פרופ' דוד בלנשפלאואר מדארטמות' קולג' שבניו המפשייר, מומחה בעל שם לשוק העבודה, העריך לפני כמה חודשים בראיון ל"כלכליסט" שהפד עומד בפני "טעות משמעותיות" ומעלה את הריבית בקצב מהיר מדי. גם חתן פרס נובל לכלכלה פרופ' פול קרוגמן סבור שהפד ממהר מדי, אך מסיבות מעט שונות. לדעת קרוגמן, יש לאפשר לאינפלציה לעלות כדי שלבנק המרכזי יהיה מרווח תמרון במשבר הבא.

כעת קרוגמן וכלכלנים נוספים מהצד השמאלי של המפה מוצאים עצמם בתסבוכת: מחד, הם סבורים שהמדיניות הכלכלית של טראמפ שגויה ומוטה לטובת בעלי ההון, שזו בין היתר להורדות מסים מפליגות; מאידך הם מוצאים עצמם מסכימים עם הנשיא וסבורים שהפד אכן נחוש מדי להעלות את הריבית. וכאילו כדי להוסיף לתסבוכת, הביקורת של טראמפ על הפד עשויה לגרום לפאוול ועמיתיו להתחפר בעמדתם, לחייב אותם להפגין עצמאות ולא להתקפל מול הנשיא. טראמפ, כך נראה, הצליח לסחוף השבוע גם את הפד לדרמה הבלתי פוסקת שמאפיינת את הממשל שלו, וזו לא בהכרח צפויה להיות המערכה האחרונה.