האפודים הצהובים עצרו את מכונת הרפורמות של מקרון

ליד מעגל תנועה בטרויה, הממוקמת 150 ק"מ מדרום־מזרח לפריז הבירה, סופי מביטה על האוהל הרטוב שבו היא בילתה את מרבית השבועיים האחרונים. היא לובשת אפוד צהוב זוהר, שמזהה אותה כחלק מתנועת מחאת "האפודים הצהובים", ומצביעה על שולחן עמוס בפירות, לחמים ואפילו סלמון מעושן - הכל באדיבות אזרחים שרצו להביע תמיכה במחאה. "יש לנו כאן יותר אוכל מאשר בבית", היא אומרת.

סופי היא מלצרית בת 25, וסירבה להסגיר את שם משפחתה. שכרה החודשי מגיע ל־1,200 יורו, שהם פחות משכר המינימום שעומד על כ־1,500 יורו. לדבריה, הוצאות של 500 יורו על שכר דירה, 180 יורו על חימום, 80 יורו על טלפון ואינטרנט והוצאות נוספות על קניית מזון, מותירות אותה עם ארנק כמעט ריק בסוף החודש. "כשהיום החופשי שלי מהעבודה מגיע, לא תמיד יש לי אמצעים לנצל אותו", היא אומרת.

צילום: רויטרס

"מקרון בצרות צרורות"

מחאת האפודים הצהובים החלה לפני חודשיים כקמפיין מקוון נגד העלאת המס על דלק. היא הפכה במהירות לתנועה של מאות אלפים המוחה נגד המסים הגבוהים, השחיקה ברמת החיים ובעיקר נגד האליטות הפוליטיות והנשיא עמנואל מקרון שנתפס כיהיר ומנותק. סקרים מלמדים ששיעור התמיכה במחאה בקרב הצרפתים עומד על כ־70%.

"מקרון בצרות צרורות, אבל כרגע אין לו אלטרנטיבה", מסביר זקי לאידי פרופסור למדע המדינה מאוניברסיטת סיינס פו. "האפודים הצהובים רוצים יותר שירותים של המדינה ופחות מסים. זה לא משהו שהולך יחד".

מקרון נבחר לנשיאות במאי אשתקד, כשהוא מבטיח להניע את הכלכלה ולעודד יציאה לעבודה. הוא הוביל רפורמה בשוק התעסוקה, במנגנון ההכשרה התעסוקתית, בחינוך ובחברת הרכבות הממשלתית. אמון העסקים נסק, הצמיחה במשק התייצבה וסצנת ההייטק של פריז פורחת. אבל, מחוץ לעיר הבירה כמעט ולא הורגש שיפור. האבטלה נעה סביב 9% ולא מראה סימנים של דעיכה. אף שלשכת הסטטיסטיקה המרכזית דיווחה על עלייה בהכנסה הפנויה למשק בית ב־2017 וב־2018, אזרחים רבים לא מרגישים זאת. בנוסף, צרפת היא המדינה עם נטל המס הגבוה בעולם המפותח - לפי נתוני OECD שהתפרסמו בשבוע שעבר, ההכנסות ממסים מהוות 46.2% מהתמ"ג. זאת, לעומת הממוצע בארגון שעומד על 34.2%.

השגיאות שביצע מקרון בשנה וחצי שלו בתפקיד הגבירו את התסכול. הוא ביטל מס על בעלי הון והטיל במקומו מס על נכסים, בתקווה שבעלי ההון ינתבו את ההפרשים להשקעות במשק. בנוסף, הוא הבטיח להוריד את מס ההכנסה לכלל האזרחים, אבל הקפיא את ביצוע ההחלטה כדי לא לחרוג מיעד הגירעון שנקבע. ההתנהלות הזו, יחד עם עברו כבנקאי השקעות, גרמה ליריביו להדביק לו את הכינוי "הנשיא של העשירים".

עמנואל מקרון צילום: בלומברג

כבר במהלך מסע הבחירות שלו מקרון מיתג את עצמו כנשיא שיבצע את תוכנית הרפורמות שלו בכל מחיר. הוא קיים את ההבטחה כשצעדים אחרים שיזם, כמו למשל הרפורמה בשוק התעסוקה ובחברת הרכבות, עוררו גם הם מחאה רחבה. מול האפודים הצהובים הוא התקפל והודיע בשבוע שעבר על ביטול מס הדלק שהצית אותה. ראש הממשלה אדוארד פיליפ הגדיר זאת כ"רגע מכונן". כעת, לא ברור כלל אם למקרון, ששיעורי התמיכה בו צנחו ל־23%, יש ההון הפוליטי להמשיך עם רפורמות מתוכננות במערכת הפנסיה, בקצבאות האבטלה ובמגזר הציבורי.

ז'יל מואק, כלכלן בבנק אוף אמריקה־מריל לינץ' ולשעבר בכיר בבנק המרכזי של צרפת, סבור כי השאיפה של מקרון לבצע רפורמות לא נעלמה. אבל, הוא מסביר ש"תהיה הפסקה. חייבת להיות הפסקה" בהתקדמות התוכנית.

"האפודים הצהובים הם מחאה של הפריפריה הצרפתית", אומרת אורלי שאריון, ראש עיריית פרווסן־מואן, במזרח צרפת. "זו מחאה של בעלי מלאכה, פועלים ומורים", היא מרחיבה. "אלו הצרפתים שהממשלות של 20 השנים האחרונות שכחו מאחור, והעלאת המס על הדלק היתה מבחינתם הקש ששבר את גב הגמל", היא פוסקת.

הגיאוגרף והסופר כריסטוף גיויי סבור שלמחאת האפודים הצהובים יש דינמיקה זהה לזו שהביאה את הברקזיט בבריטניה ואת דונלד טראמפ לנשיאות ארה"ב. הגיאוגרפיה היא המכנה המשותף לאפודים הצהובים, לברקזיט, לטראמפ ולגל הפופוליסטי", הוא אומר. מדובר באנשים שמרגישים שהגלובליזציה השאירה אותם מאחור וששואפים לשמור על "ההון התרבותי והחברתי" שלהם. לדבריו, "הדבר החשוב ביותר במחאת האפודים הצהובים הוא האפודים עצמם. המוחים שלובשים אותם אומרים בעצם 'תראו אותי, אני קיים'", הוא מסביר.

הצרפתים יקבלו פחות

גיויי חושש שמחאת האפודים הצהובים תכשיר את הקרקע לחבירה של השמאל והימין הקיצוניים לתנועה פופוליסטית בסגנון "תנועת חמשת הכוכבים" האיטלקית, שהיא כיום המפלגה הגדולה בקואליציה ברומא. בצרפת יש מרחב להתפתחות תנועה אנטי־ממסדית. אחרי הכל, מקרון גרף רק 24% מהקולות בסיבוב הראשון של הבחירות לנשיאות, ומועמדי השמאל והימין הקיצוניים גרפו יחד 40.9%.

כמה אופטימיסטים בסביבתו של מקרון רואים בתנועת המחאה דווקא הזדמנות להוריד מסים, אבל לקצץ גם בהוצאות המדינה. "אם הצרפתים רוצים פחות מסים, הם יהיו חייבים לקבל פחות הוצאות על המגזר הציבורי", אומר אחד המקורבים לנשיא.

בארמון האליזה יכולים להתנחם בכך שהאפודים הצהובים לא שיתפו פעולה עם גורמי אופוזיציה, כמו איש השמאל ז'אן־לוק מלנשון, ומנהיגת הימין הקיצוני מרין לה פן, שביקשו לרכוב על גל המחאה. מנגד, התנועה עשויה להוליד סכנה גדולה עוד יותר עבור הנשיא.

"מקרון הוא איש שסביבו נבנתה תנועה", אומר לורן בגרון, מנהל מכון המחקרים הפוליטיים "מונטן", בהתייחסו למפלגת LREM שאותה הקים הנשיא כתנועה אזרחית. "אבל האפודים הצהובים עשויים להפוך לתנועה שתצמיח מנהיג חדש".