דירות מחולקות וחלומות על הגירה: מסע לצד האפל בהונג קונג
להונג קונג יש חוף ים מקסים ותחבורה ציבורית חלומית, אבל גם עוני חריף, משבר דיור אימתני ועתיד פוליטי לוט בערפל. לא פלא שבכל מקום פוגשים תושבים שחולמים לעבור למקום אחר
אחרי חודשים של שהות רציפה בבייג‘ינג, הנחיתה בהונג קונג היא משב רוח רענן שמכניס זריקת חמצן לריאות. הונג קונג היא אמנם עיר גדולה וצפופה, אבל מחדר המלון שלי בצד הדרומי של האי צופים על הרים ירוקים ומים כחולים, שני דברים שחסרים כל כך בבייג‘ינג האפורה והעגמומית.
- הונג קונג היא העיר היקרה בעולם לקניית דירה
- עמק הסיליקון הסיני מאיים על האוטונומיה של הונג קונג
- תושבי הונג קונג לא רוצים נכסי נאנו כפתרון למצוקת דיור
לאחר הנחיתה בהונג קונג והצטיידות בכרטיס סים מקומי, קורה לסמארטפון שלי פתאום דבר מוזר. אחרי חודשים בסין היבשתית, בה כל כניסה לפייסבוק או חיפוש בגוגל דורשים הליך מסורבל של התחברות לתוכנת VPN שתעקוף את החסימה המקומית על האתרים המערביים, פתאום בהונג קונג הכל עובד חלק ובקלות. גם כניסה מהירה לפייסבוק היא סיבה קטנה להתרגשות.
צפיפות הדיור בהונג קונג. המחירים בשמיים צילום: אי פי איי בקיוסק בשדה התעופה מוכרים עותקים של עיתון "סאות‘ ציינה מורנינג פוסט" באנגלית במחיר 12 דולר הונג קונגי (5.5 שקל). העיתון הוותיק, שהוקם ב-1903, נרכש ב-2016 על ידי קבוצת עליבאבא הסינית, שינוי שעורר חשש לאובדן חופש העיתונות שלו. מי שידפדף בין עמודי העיתון ימצא לא מעט ידיעות "פרו-סיניות", כמו עמוד שלם של תמונות על חיסול העוני בכפרים במחוז אחד בסין, אבל עדיין מדובר במרחק שנות אור מהעיתונים המצונזרים של בייג‘ינג, המעלימים חלקים שלמים מהמציאות.
מכל המקומות בהם ביקרתי, נדמה לי שהונג קונג תופסת את המקום הראשון בעולם ביעילות התחבורה הציבורית. הרכבת משדה התעופה לעיר חלומית והאוטובוסים הם תענוג אמיתי, חדישים, ממוזגים, עם תדירות תכופה ומסכים נוחים שמציגים את התחנות הבאות. אפילו אני, עם כושר הניווט העלוב שלי, מתקשה ללכת לאיבוד יותר מידי כאן.
באופן טבעי אני ממהר קודם כל לים. מיניבוס קטן וזריז לוקח אותי אל ריפולס ביי (Repulse Bay), רצועת חוף קטנה ויפיפיה, אידיאלית לשחיית אחר הצהריים. הונג קונג מלאה בעובדים זרים, פיליפינים והודים, שמועסקים כמלצרים, מנקים ומטפלים, אך במסעדות ובברים בטיילת של חוף ריפולס ביי יושבים הזרים המיוחסים, רובם מערביים, ולוגמים ברוגע קוקטיילים ב-110 דולר הונג קונגי (50 שקל). לרגע נראה כאילו הקולוניאליזם עדיין חי.
בצד החוף עומד פסל ענק של אלת הרחמים הבודהיסטית גואנין, מולו עוצרים חלק מהמבקרים להתפלל לרגע. אף שהונג קונג "מערבית" יותר לכאורה מסין, בעקבות שליטה בריטית ארוכת שנים בעיר, התחושה היא כי המסורות הסיניות הדתיות והתרבותיות נשמרו כאן הרבה יותר מאשר בסין היבשתית, שעברה את שנות הקומוניזם ומהפכת התרבות. הלחות המטורפת של חודש מאי בהונג קונג היא כמעט הדבר היחיד שמעכיר את האווירה בעיר הנפלאה הזאת.
צריכים לחסוך 21 שנה כדי לרכוש דירה
לפני שההתלהבות תסחף אותי יותר מידי, אני מחליט להצטרף לסיור מקומי אלטרנטיבי שמבטיח להציג את הצד האפל של הונג קונג. הסיור מתחיל במקום די בנאלי - חלון הראווה של סוכנות נדל"ן באזור רובע מונג קוק, בחצי האי קאולון. המדריך טרי טאנג אומר שמדובר בשכונה ברמת מחירים בינונית, לא זולה ולא יקרה, אבל המספרים על המודעות בחלון הראווה מדהימים אפילו את מי שבא מישראל. דירת שני חדרים, 44 מ"ר בלבד, מוצעת למכירה ב-8.8 מיליון דולר הונג קונגי (4 מיליון שקל). למי שמוכן להצטופף עוד יותר, דירה של 34 מ"ר, נמכרת ב-6.5 מיליון דולר הונג קונגי (3 מיליון שקל). המבצע הכי אטרקטיבי שאני מזהה בחלון הראווה הוא לסטודיו של 23 מ“ר בלבד ב-2 מיליון שקל.
תחבורה בהונג קונג
הונג קונג דורגה גם השנה, 2019, בתואר המפוקפק שוק הדיור היקר ביותר בעולם לפי מחקר על דיור בר-השגה שהשווה ערים גדולות באוסטרליה, קנדה, אירלנד, ניו זילנד, בריטניה וארה"ב עם סינגפור והונג קונג.
לפי הסקר, משפחה בהונג קונג צריכה לחסוך 21 שנה בלי לבזבז אפילו דולר אחד כדי לרכוש דירה בעיר. הרחק הרחק במקום השני נמצאת ונקובר עם יחס של 12.6 שנות עבודה של משפחה בעלת הכנסה חציונית לרכישת דירה. לעומת זאת בסינגפור, העיר התאומה של הונג קונג, היחס הוא 4.6 שנים לדירה.
כשתושבי הונג קונג מדברים על משבר הדיור שלהם, אני מרגיש לרגע שחזרתי לתל אביב. "הממשלה בהונג קונג מתבססת על הכנסות ממכירת נדל"ן ולכן לא רוצה שהמחירים ירדו", אומר לנו המדריך טאנג בלהט ומוסיף כי "76% מהאדמה בהונג קונג אינה מעובדת ולנו נשאר רק 7% בלבד למגורים". כנראה שכל משברי הדיור נראים בערך אותו דבר, בעיר עם שטח של 1,108 קמ"ר בדרום-מזרח אסיה או במדינה עם מעל 20 אלף קמ"ר במזרח התיכון.
במתחם הזה מצויה הדירה היקרה ביותר הונג קונג הונג קונג תפסה ב-2018 את מקומה של ניו יורק כעיר עם הריכוז הגבוה ביותר של סופר עשירים בעלי הון של 30 מיליון דולר לפחות. לפי הדו"ח של חברת Wealth-X, בהונג קונג יש 10,000 תושבים שנופלים תחת ההגדרה של סופר עשירים, לעומת 9,000 בלבד בניו יורק. אולם, לצד המיליונרים, בהונג קונג חיים יותר מ-1.37 מיליון בני אדם מתחת לקו העוני, חמישית מכלל תושבי העיר. קו העוני בהונג קונג עומד על 4,000 דולר הונג קונג (1,839 שקל) בחודש, מעט מאוד באחת עבור אחת ערים היקרות בעולם.
בהמשך הסיור אנחנו לומדים על פתרונות המגורים המגוונים המשמשים את מי שידם אינה משגת. בסמוך לתחנת הרכבת התחתית של מונג קוק ממוקמים מעונות לנשים בלבד, שמציעים מיטה לחודש ב-3,500 דולר הונג קונגי (1,600 שקל). במחיר דומה אפשר למצוא רבע דירה מחולקת בשטח של 10 מ"ר עם שירותים משותפים בשכונת "שם שו פו", האזור העני ביותר של הונג קונג. התקרה נמוכה והתחושה בפנים קלסטרופובית למדי, אבל יש כאן קצת יותר פרטיות מהמעונות.
מרכז קניות בהונג קונג צילום: שאטרסטוק
"אין כאן עתיד בשביל אישה בת 37 כמוני"
לצד נושא הדיור, העניין הלא פעוט השני שמעסיק את תושבי הונג קונג הוא העתיד הפוליטי. הונג קונג מתפרנסת היטב מהקשר עם סין היבשתית ואין מקום טוב יותר לראות זאת מאשר ברובע הקניות "קוזוויי ביי", שם אלפי תיירים מסין היבשתית עסוקים בשופינג אינטנסיבי. נכון לשנה שעברה 51 מ-65 מיליון התיירים שהגיעו להונג קונג באו מסין היבשתית (78%). אבל רבים מתושבי הונג קונג רוצים לשמור על העצמאות מסין ועל החופש הפוליטי שלהם.
במסגרת ההסכם בו עברה הונג קונג מבריטניה לסין ב-1997, התחייבה סין לשמור על האוטונומיה של הונג קונג למשך 50 שנה, במסגרת ההסדר שנודע בשם "מדינה אחת, שתי שיטות". אולם רבים בהונג קונג טוענים כי בפועל חל כרסום איטי במעמדה של הונג קונג, שהופכת בהדרגה לעוד עיר סינית.
החיבור המתהדק לסין מורגש היטב בתחנת הרכבת המהירה החדשה של ווסט קאולון, שפתיחתה הושלמה בספטמבר שנה שעברה. מתחנת הרכבת הזו אפשר לתפוס היום רכבות ישירות לערים רבות בסין, כולל קו ישיר לבייג'ינג. עם פתיחת התחנה העבירה הונג קונג באופן רשמי חלק ממנה לסמכות הרשויות הסיניות, לצורך ביצוע ביקורת הגבולות לכניסה לסין. ממשלת הונג קונג, שנתמכת על ידי סין, מקדמת בימים אלו גם חוק שנוי במחלוקת שיאפשר להעביר חשודים בביצוע פשע מהונג קונג למדינות שאין לה איתם הסכם הסגרה ובראשן סין.
בהשפעת יוקר המחייה והעתיד הפוליטי הלא ברור, נראה שלאן שלא אפנה בהונג קונג אני פוגש תושבים שחולמים על הגירה. המדריך שלנו טרי מתכנן לחזור לקנדה, שם למד ועבד במשך שנים. הוא גר בעבר במיקום מרכזי בהונג קונג, נדד אל הטריטוריות החדשות, "הפריפריה" של הונג קונג, אבל גם שם שכר הדירה גבוה להחריד. "המשפחה שלי עשתה טעות שלא רכשה נדל"ן בזמן, לפני עשור או יותר, ועכשיו כבר מאוחר מדי", הוא אומר. "אם אתה לא מיליונר, אין לך מה לחפש בהונג קונג".
אמה (37) מחזיקה לכאורה במשרה לא רעה כמנהלת לקוחות בחברת פרסום. היא גרה בדירה זעירה של 20 מ"ר בלב אזור "קוזוויי ביי", עליה היא משלמת 8,500 דולר הונג קונג לחודש (4,000 שקל). גם אמה נוסעת אוטוטו, בעוד חודשיים, לאוסטרליה. בינתיים יש לה רק ויזת תיירות לשנה, שאפילו לא מאפשרת לה לחפש עבודה, אבל אמה מקווה להינשא לגבר מקומי. באוסטרליה, היא אומרת, יש מפגשים ספציפיים לגברים מקומיים שמחפשים נשים אסיאתיות. ”אין כאן עתיד בהונג קונג בשבילי“, היא אומרת בלי להסביר.
